עריכת הדף "מהרי"ל/הלכות מים דלישת המצות"

הלכות מיא דלישת המצות

 

[א] אמר מהר"י סג"ל כשחל י"ד בשבת אז שואבי' מי המצות אור לי"ג, אפילו לצורך מוצ"ש. והטעם ידוע שמא יקדים או יאחר. ביום י"ג בניסן סמוך אחר שקיעת החמה קודם צאת הכוכבים, דהיינו בין שמשא וכוכבא, שואבים מים ללוש בהן המצות. וטעמא דבעינן לינה לרש"י דניסן ימות הגשמים עדיין והשמש בשיפולי רקיע מהלכת ואנן בעינן שיצטנן המים בתלוש משום דבלילה מעינות אז רותחים וצריך שלא יהו המים מחוברים כלום מן הלילה. אך קשה אמאי אין ממלאים אותם ביום קודם שקיעת החמה, אלא נראה כמו שפי' ריצב"א צריך שיצטנן המים כ"ד שעות טרם שלשין בהן עיסת מצה והיינו שנצטנן י"ב שעות היום בהיותם מחוברין בבאר למטה והשמש יצא על הארץ למעלה ורחוקה מהן. ולעת שקיעת החמה בערב נתחממו הבארות אז צריך לשאוב המים להצטנן כל י"ב שעות הלילה למעלה כל זמן שהשמש למטה, והיינו כ"ד שעות נתרחקו המים מן השמש, וכל זה נמי במהרא"ק. הילכך יזהר כל אדם בכל יכלתו לצמצם ולכוון שישאב המים בין השמשות דהיינו בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים טרם שתזרח הלבנה באדמה כי אז הוא לילה דאורייתא לכל מילין. וכשהרבה בני אדם צריכין לשאוב מן באר אחד לפעמים נתאחרו מקצתם לשאוב אחר זריחת הלבנה ואין נכון דודאי לילה הוא, אף להשלמת תענית יום כפורים ולהיתר מלאכה. אע"ג דכתב בסמ"ק דסוף לילה גורם הצינה, יותר טוב שיקדים קצת משיאחר עד זריחת הלבנה כי אין אותו איחור נזכר בתלמוד כמו הלינה.

 

[ב] מנהג יפה הוא לנקות ולטהר המעין תחלה. ואם אי אפשר לנקות כולו מתוך רבוי מקור מימיו, מ"מ ישאבו מתוכו מים הרבה טרם שואבין מים למצות אולי ימצא שום חמץ שהיה בו. [ואם ברור לו שנשאבו מאותו הבאר באותו יום נגד מ' או נ' - או ס' דליים דיו]. וכל הבארות שבבתים סתמן נשאבו מהן מים רבים בו ביום אשר טיהרו בהן כלי הבית מחימוצן.

 

[ג] אמר מהר"י סג"ל דכתב הרא"ש אם הזמן חם ישים המים במרתף שהוא קר. ואם עת קור הוא יניחם בבית דאז מרתפות חמין הם. ויסנן את המים כדי שלא יהא בהן שום גרעין של חמץ, ויכסם יפה יפה.

 

[ד] מצוה הוא לומר בפה "הני מים למצות", ולא די במחשבה לבד. וקצת תימה הוא מה שימור שייך באמירה, אך בשעת לישה. ושמא טעמא הואיל דהמים אינן בטילין בעיסה וחשיביה נמי צורך הפת.

 

[ה] נכון לשאוב מי המצות מן הנהרות כמ"ש רש"י, ויש ארצות שנוהגין כך. אכן ברוב מקומות נתבטל מתוך הרשע. והשואבין מן הנהרות ישאבו גם כן קודם הלילה משום לא פלוג.

 

[ו] וטוב ונכון הוא שדוקא יהודים ישאבו את מי המצות ולא על ידי נכרים. וכ"כ הר"ר שמואל מפלייזא וחומרא יתירה היא. ואולי טעמא כיון דאי אפשר בלתי מים מין עיסה הם כמו שפירשו התוספות בסוף מסכת ביצה בההיא דמים ומלח לעיסה, וקרינן בהם ושמרתם את המצות (שמות יב, יז). ושמא על כן נהגו יש קדמונים להיות להם כלי מיוחד למי המצות שהישראל בעצמו שואבם כאשר המנהג עדיין בבני רינוס. אמנם מאן דאפשר ליה משתדל שיהיו כולם נשאבים על ידי יהודים, דהא אם נאבד האפיקומן סומכים על שאר המצות שאכלו. ואם טורח הוא לו שלא יוכל לשאוב כולן, על דרך זקן או חולי מ"מ יטריח את עצמו לשאוב מי המצות שצריך לסדר. וכן המרדכי הוא בעצמו שאבם, ובני רינוס נזהרים בכך. וגם מייחדים מי המצות לכל לילה בפני עצמה.

 

[ז] תקופת ניסן לפעמים שחל בליל שאיבת מי המצות. הורה מהר"י סג"ל אע"ג דיש אומרים דאין נפקותא בזה ואין סכנה במים רק לשותה אותן בשעת התקופה. וכ"כ המרדכי ורוקח דאין נפקותא במי המצות להשמר מסכנת התקופה דשומר מצוה לא ידע דבר רע. אכן לא נהגינן הכי דאין סומכין על הנס. אך יקח יתד ברזל חדש ויתלה בחוט או משיחה אל תוך המים בשעת התקופה כמנהג העולם. ואל ישליכנו שם דכשיוציאנו צריך להכניס ידו תוך המים ויתחממו. ודוקא יתד חדש או מחט וכה"ג ולא ברזל אחר שמא ידבק בו מאומה ויבא תוך המים. וכן מסיק נמי במהרא"ק לתת ברזל אל המים כל זמן התקופה ואז אין רשות למזיק. הג"ה במהרא"ק דאין להקפיד על התקופה אלא בנהרות ולא בעיר אך דגזרו עיר אטו נהרות. וכן אם בר מינן מת באותה דירה אין לשפוך את מי המצות, דאין חובה הוא אך לפרסומי מילתא, עכ"ל.