עריכת הדף "
דבר אברהם/ב/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ו== ו) '''אח"ז''' ראיתי לש"ב הגאון מוהריד"ב זצ"ל בספרו בית הלוי {{ממ|[[בית הלוי/א/י|ח"א סי' י']]}} שכ' ג"כ כסברתנו דבדבר שהשליח עצמו נמי מחויב לא שייך שליחות, וכתב שכן הוא להדיא בחי' הרשב"א שבת {{ממ|[[רשב"א/שבת/קלז/א|דף קל"ז]]}} שכ' בשם הרמב"ן דבמילת גר לא שייך שליח דכל מאן דמהיל מצוה דידי' קעביד וכ"כ הר"ן בס"פ ר"א דמילה. [והרשב"א מסיים בה להדיא דה"נ היכא דלא מהלי' אבוה דב"ד חייבים למימהלי' מצוה דנפשי' קעביד. ומה שנראה מדבריו דהרשב"א דחי לי' היינו בנוגע ללשון למול יעו"ש]. עוד תפס שם בפשיטות לענין דחיית עשה לל"ת דאף דאיש אחר יכול לקיים המ"ע שלא ע"י דחיי' מ"מ חי שאינו יכול לקיים אלא ע"י דחיי' רשאי לקיימה בדחיי' ולא מקרי אפשר לקיים את שניהם כיון שהעושה עצמו אינו יכול לקיימה בלא דחיי' וגם הוא מצווה על מצוה זו ואם יעשנה אחר הא לא יקיימנה הוא, וזה דלא כדברינו שתפסנו להיפוך על יסוד דברי השאג"א והשעה"מ יעו"ש שהאריך בדברים נחמדים. אולם לענ"ד יש להביא ראי' דלא כדבריו ממ"ש רש"י שבת {{ממ|[[רש"י/שבת/כד/ב|דף כ"ד ע"ב]]}} לבדו למעוטי מילה שלא בזמנה דלא דחיא שבת ויו"ט כו' וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יו"ט עכ"ל, ובתו"י שם הקשו וז"ל וא"ת הנך אמוראי דסברי דיו"ט ל"ת גרידא נילף מהכא דלא דחי עשה את ל"ת כו' ושמא מיכן לא נילף לפי שיכול לעשות אחר יו"ט עכ"ל והנה מילת הבן המוטלת על האב הוא רק עד שיגדיל אבל משהגדיל שוב אין האב חייב במילתו אלא הוא עצמו. וראיתי בס' מנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/ב#ב|מצוה ב' אות ב']]}} שנסתפק בזה וטרח טובא להביא ראי' מדברי הרמב"ם בהל' ק"פ דמשהגדיל אין מילתו מעכבת את אביו מפסח ומוכח דאין אביו חייב עוד במילתו, ושקיל וטרי טובא בכדי להעמיד ראי' זו על בסיסה, אבל באמת אין צורך לנו להסתייע מכללא דבפירוש מבואר הכי בפיה"מ להרמב"ם [[פירוש המשנה לרמב"ם/שבת/יז|ספר"א דמילה]] וז"ל וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב המצות נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא למול א"ע מיד עכ"ל. וא"כ האיך קאמר רש"י דמשו"ה אין מילה שלב"ז דוחה יו"ט משום דאפשר לעשותה למחר והרי משכחת לה שהי' יו"ט היום האחרון מקטנותו שאז אם ימתין עד למחר לא יקיים עוד אביו את המצוה לעולם, ובפ"כ דלאו היינו טעמא דקרא משום דאפשר לעשותה למחר אלא דגזה"כ הוא שאין חילה שלב"ז דוחה יו"ט ואפילו א"א לעשותה למחר, וכן נילף מהכא לעלמא כקושית התו"י. אע"כ דאף שהאב נפטר למחר מהמצוה ולא יוכל לקיימה עוד מ"מ לא דחיא יו"ט שהרי המצוה עצמה מיהא תתקיים גם אח"כ ע"י הבן וכל שהמצוה תתקיים ע"י אחר שלא בדחיי' אין אומרים שיבוא זה ויקיים ע"י דחיי' וכמו שכתבנו. מיהו לפ"מ שכתבנו במק"א [עיי' [[דבר אברהם/ב/ד|סי' ד']]] לחלק בין הא דר"ל דאפשר לקיים את שניהם ובין מיעוטא דקרא אפילו לטעמא דרש"י יש לדון עוד בזה ודו"ק: '''ועדיין''' יש להעיר בזה, דבירושלמי קידושין {{ממ|[[ירושלמי/קידושין/א/ז|פ"א ה"ז]]}} על מתני' דכל מצות האב על הבן גרסינן מה למצוה או לעיכוב נשמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר לי' פייס לאבא דיסביני אתא פייסי' ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה לי' לכופניה, וכתב בפני משה דלהשיאו אשה קאי והדומה דקראי אסמכתא בעלמא הוו אבל הני מילי אחריני דמפורש בהדיא בתורה דינן כשאר מצות עשה שבתורה עכ"ל. אבל בתשובת הרשב"א {{ממ|[[שו"ת הרשב"א/ב/שכא|ח"ב סי' שכ"א]]}} ראיתי שלא כתב כן, דשקיל וטרי התם לענין פדיון הבן כשהגדיל וכתב וז"ל נראין לי הדברים פשוטין שלא פקע זכות האב לעולם כו' והגע עצמך אימת פקע זכות האב ואימת פקע שעבוד הפדיון מנכסיו וחל על הבן וכי נתנה התורה זמן לחיובו של אב כו' מיהו אם רצה הבן לפדות א"ע כו' פדוי כו' וכל הקודם בפדיונו זכה ומברך כו' ומיהו מסתברא שהאב קודם שמצות הבן על האב ואם לא רצה האב לפדות אחר שהגדיל הבן ויש לו נכסים אין כופין את האב אלא הבן, ודוקא בזמן שאין יכולין לכוף הבן כו' אבל בכור שהוכר ויש לו ולא רצה האב לפדותו הוא חייב לפדות את עצמו וכופין אותו ולא את האב שדבר זה למצוה נאמר ולא לעכוב, וכן נראה לי ממה שאמרו בירושלמי בפ"ק דקידושין כו' מה למצוה או לעכוב כו' הדא אמרה למצוה כו'. ונראה שפל כל מצות הבן על האב השנרות שם לחולו לפדותו להשיאו אשה ללמדו תורה ללמדו אומנות ולהשיטו בנהר אמרו כן ולא על להשיאו אשה ולהשיטו בנהר בלבד שאם כן היה להם לפרש ולהוציאו להשיאו אשה למצוה או לעכב עכ"ל. ובע"כ צ"ל דבכל הני מילי שהוא למצוה ולא לעכב מיירי רק כשהגדיל הבן ואפשר לכוף אותו דאז ליכא על האב אלא מצוה, דאילו כשהבן קטן בודאי כופין את האב דמ"ש מצות אלו משאר מ"ע שבתורה כמ"ש הפ"מ וכמ"ש הרשב"א עצמו דהיכא דא"א לכוף את הבן כופין את האב, וענין הדבר הוא דאע"ג דגם כשהגדיל הבן מצוה גם על האב מ"מ לענין כפיי' צריכין אנו לכוף את הבע"ד עצמו דהיינו הבן דכיון דאין אנו צריכין. לכוף שניהם הבן קודם לכפיי', אבל בקטנותו בודאי כופין לאב. וכיון שהרשב"א כולל גם מילה בהני חילי שעל האב מצוה ולא לעכוב מוכח דגם כשהגדיל מצוה על האב אלא דלענין כפיי' הבן קודם לכוף אותו למול א"ע ועל האב רק מצוה. וכן גם מטעמא שכ' הדשב"א בפדיון הבן דאימת פקע זכות האב נראה דה"נ במילה. אמנם לפ"ז נראה דגם בלהשיתו אשה אם א"א לבן לישא אשה אלא בסיוע של אב ה"נ כופין את האב. ואיני יודע למה לא היבא בשו"ע להלכה הא דחייב האב להשיאו אשה ולהשיטו בנהר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף