דבר אברהם/ב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה

סימן א

ב"ה. בחדש מרחשון תרס"ז. סמאלעוויטש.

לכבוד הרבה הבאון החו"ב מוהר"ר דוד אליעזר מיליקאווסקי נ"י האבד"ק זופראן. שלום וברכה.

אחדשה"ט. הגיעני מכתבו שתוכו רצוף אהבה מת"ת והנני להשיבו את אשר יתן ד' בפי:

א[עריכה]

ע"ד אשר התעורר כת"ר במאי דאסיקנא בספרי סי' ל"ג דשתי מילות אחת בזמנה ואחת שלא בזמנה זו דשלא בזמנה קודמת אם אפשר למול שתיהן ביום ההוא, והביא כת"ר להמחצית השקל או"ח (סי' תמ"ד ס"ק י"א) שרצה לומר דמשעבר יום ח' אין חיוב עוד על האב ובס' קובץ שעל הרמב"ם ריש הל' מילה השיג עליו וציין כת"ר עוד באיזה אחרונים, ומסיק דלפ"ז הדברים עדיין אינם מבוררים יפה והדין מי קודם עוד צ"ע גדול.

הנה באמת כולם ז"ל העלימו עין ממ"ש הר"מ ז"ל בפירוש המשנה לשבת סוף פרק רבי אליעזר דמילה וז"ל וממה שאני חייב להזכירך בכאן שהאדם כשעבר ולא מל את בנו או יליד ביתו חס עליו? ביום ח' עבר על מצות עשה גדולה וחמורה כו' ולא יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה אבל זה העון קשה יותר ממי שעבר עליו חג הסוכות ולא עשה סוכה כו' לפי שזה אחר שעבר יום הח' למילה לא נפטר מזו המצוה אבל הוא מצווה ומוכרח למולו תמיד וכל זמן שלא ימול אותו ויהי' ערל יהי' עובר על מצות עשה שהגיע זמנה יעויין שם היטב, הרי מבואר להדיא דרמי חיובא על האב גם לאחר ח'.

ומכאן תשובה נמי למה שנתעקשו חכמים אחדים במכתביהם אלי לומר, דמה שכתב הרמב"ם בס' היד וכל יום יום שיעבור עליו כו' הוא מבטל מצות עשה היינו דווקא יום שלם כפשטות לשון הרמב"ם, ולא בכל רגע ורגע כאשר תפסתי אנכי בספרי בפשיטות. וגדול אחד הוסיף עוד להסביר דבריו, דנתנה לו תורה זמן קיום גם אחר שעבר יום ח' ונעשה לו יום ט' ויום י' וכו' כיום השמיני, וכשם שביום השמיני אינו עובר אלא עד שיעבור כל היום הכי נמי אחר ח' ניתן לו יום ויום שלם שהוא כיום הח'. והביא גם הכרח לזה דבמתניתין דמגילה (דף כ' ע"א) תנן אין קורין את המגילה ולא מלין כו' עד שתנץ החמה, ומבואר שהוא מדרבנן דלמא אתי למטעי אבל מדאורייתא משעלה עמוד השחר יממא הוא, והרמב"ם (פ"א ממילה ה"ח) כתב דין זה דאין מלין עד שתנץ החמה בין במילה בזמנה ובין במילה שלא בזמנה, ואם נימא דבמילה שלא בזמנה עובר בכל רגע ורגע אם כן מנא ליה להרמב"ם דגם בשלא בזמנה לא מול לכתחילה אלא עד שתנץ החמה דלמא לא מיירי מתני' אלא ממילה בזמנה שבאיחורה לא עבר אאיסורא ומצות זירוז דרבנן בלחוד היא והם אמרו והם אמרו אבל במילה שלא בזמנה דעובר אאיסורא דילמא לא תקינו רבנן כלל שימתין עד שתנץ החמה ולעקור ד"ת, אלא על כרחך דגם בשלא בזמנה אינו עובר אלא כשעבר יום שלם ולא בכל רגע ורגע, עכ"ד החכם נ"י. אבל כל זה בא לו בשביל שראה רק דברי הרמב"ם ז"ל בספר היד שנאמר בו יום, אבל בפירוש המשנה שהזכרנו הרי מבואר להדיא דבכל רגע ורגע עובר על מצות עשה. וצריך לומר דמה שכתב בספר היד כל יום ויום לאו דווקא הוא וכוונתו נמי בכל שעה ושעה כמו שתפסתי אנכי בספרי בפשיטות בכוונתו, דהכי נמי אשכחן בריש ראש השנה (דף ו' ע"ב) כיון שעברו עליו ג' רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר, והתם בודאי יום לאו דווקא דמאי שייטא דיום שלם לבל תאחר. בשלמא הכא יש לדחוק כמו שכתב החכם הנ"ל דיום התשיעי הוי ליה כיום השמיני לענין שזמנו כל היום אבל בבל תאחר לא שייך לומר כן ובודאי עובר בכל רגע, וכן מצאתי בספר ערוך לנר לר"ה שם שתפס נמי בפשיטות דעובר בבל תאחר בכל שעה ושעה, הרי דלשון יום לאו דוקא ולשון חכמים כך הוא והכי נמי בכוונת הרמב"ם במילה.

ובספר ערוך לנר שם תמה אמאי לא נקט הש"ס רבותא יותר דבכל שעה ושעה עובר בבל תאחר. ואין זה דקדוק דלשון חכמים כך הוא והכוונה לכל רגע כמ"ש. ובספר הנ"ל תירץ דלא מצי הש"ס למימר הכי דאיכא שעות שאינו עובר בבל תאחר כגון בלילה ואפילו ביום קודם תמיד של שחר ואחר תמיד של בין הערבים שאינם זמן הקרבה אבל בכל יום ניחא אף על גב דאיכא שבת דאינו ראוי להקרבה מכל מקום רוב ימים עובר, והכי נמי איכא למימר בדידן דמשום הכי לא נקט הרמב"ם בכל שעה דאיכא לילה דלאו זמן מילה הוא ואינו עובר, וכוונתו היא דבכל משך היום עובר לאפוקי לילות.

והא דהשווה הרמב"ם מילה שלא בזמנה למילה בזמנה לענין שלא למול אלא עד שתנץ החמה, צריך לומר דמשמע ליה מדקתני במתני' סתמא אין מלין דהוא הדין לשלא בזמנה דאי לאו הכי הו"ל לפלוגי ולפרושי, אלא ודאי דבכל מילה תקנו הכי ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. ועיין בספר עמק יהושע (סי' כ) שהכריח דמתני' מיירי רק במילה שלא בזמנה ולא בזמנה יעויין שם. אח"ז מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושיו למילה שכתב דמתני' מיירי נמי במילה שלא בזמנה מדהביא עלה הש"ס קרא דוביום השמיני, ובחידושי הרשב"א כתב דעיקרא למילה שלא בזמנה יעויין שם:

ב[עריכה]

ובגוף דברי המחצית השקל שעמד על המגן אברהם שכתב דביעור חמץ קודם למילה משום דבכל שעתא ושעתא עובר מה שאין כן מילה ואינך וכתב עליו המחצית השקל וז"ל לא הבנתי הא גם מילה אפילו שלא בזמנה כל שעתא עובר עכ"ל, תמהני מאד דאזיל בתר איפכא דאדרבה נראה דהמגן אברהם מיירי במילה בזמנה ובזו באמת אינו עובר כל היום דאכתי זמנה הוא ורק ברגע האחרון מן היום הוא עובר ולכן שפיר עשה דתשביתו עדיפא דעובר עלי' בכל רגע, אבל במילה שלא בזמנה למה שכתבתי דעובר בכל רגע אין הכי נמי יש לומר דתשביתו לא עדיף מינה, והמחצית השקל הפך את הסדר כאילו היתה מילה בזמנה עדיפא משלא בזמנה לעבור גם כן בכל שעה וזה לא תינתן להאמר.

וראיתי לחד מקמאי למהר"ם חלאווה ז"ל בחידושיו לפסחים (דף מ"ט) שכתב גם כן כהמגן אברהם דאחר שש דלא מצי לבטל השבתה קודמת לפסח ומילה דאף על גב דבפסח ומילה איכא כרת לאו דחמץ עדיף דקדים איסוריה עכ"ל, פירוש דאף על גב דחיוב מילה חל קודם בתחלת היום ואיסור חמץ בא רק עם חצות מכל מקום איסורא דמילה בביטולה בא רק ברגע האחרון מן היום אבל כל היום אינו עובר דאכתי זמנה הוא ובחמץ משהגיע חצות עובר באיסור מיד אם אינו משביתו. ומזה נראה נמי דמיירי רק ממילה בזמנה דאילו מילה שלא בזמנה אדרבה קדים איסורה לחמץ מתחילת היום.

ואולם גם בשלא בזמנה משכחת לה זימנא כשהיה חולה עד אחר חצות ונתרפא ונראה למול. ויעויין בשאילתות פרשת צו (שאילתא ע"ד) דלחד תירוצא מוקי באמת למתני' בהכי בהיה חולה ונתרפא דאי לאו הכי תיפוק ליה שהוא מעוכב מפסח דמילת זכריו מעכבתו יעויין שם. אך בלא היה חולה קודם חצות נראה באמת דמילה שלא בזמנה לא גריעא מהשבתה בין לטעם המהר"ם חלאווה ובין לטעם המגן אברהם.

ומה שהביא כת"ר בשם ספר משנה ברורה (סי' תמד) דתשביתו עדיף גם ממילה שלא בזמנה דאף על פי שחיובה כל רגע מכל מקום לא דמי לעשה דתשביתו דכשמבטל יום אחד שוב אי אפשר לתקן אותו יום מה שאין כן במילה סוף סוף ימול אותו ולא חיסר אלא מה שהשהה מלקיים, אין דבריו נראין שהרי גם במילה שלא בזמנה עובר בכל רגע ואין תקנה לעבירה זו במה שמולוהו? אחר כך כמ"ש הרמב"ם דרק חיוב הכרת נפקע בזה ולא עבירת העשה. על כל פנים יראה גם מהמחצית השקל שתפס לפשוט דבשלא בזמנה עובר בכל שעה כמו בתשביתו:

ג[עריכה]

ובהביטי בספר קובץ ראיתי שנתלבט במה שכתב הש"ך חו"מ (סי' שפ"ב סק"ד) דמי שיכול למול בעצמו את בנו לא ימסור לאחר וכתב דכן מוכח מרא"ש סוף פרק כיסוי הדם, והתבו"ש (סי' כ"ח אות י"ד) תמה עליו דמרא"ש לא מוכח מידי והשיגו ברב חומר מדאמרינן בשבת (דף קל"ג ע"א) ואי איכא אחר לימהל אחר ואמאי הרי מבטל האב מצות עשה לדברי השך יעויין שם היטב, ועיין במה שכתב הקצות החושן שם.