עריכת הדף "
דבר אברהם/ג/י
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ה== ה) '''שם''' א"ר ספרא בנים הרי הם כסימנים כו' רב זביד אמר אין בנים בלא סימנים ונבדוק חיישינן שמא נשרו כו' אפי' למ"ד אין חוששים משום צער לידה חיישינן. ובפסק הלכה נחלקו הראשונים אי כר"ז דנעשית רק ספק גדולה אם אין לה סמנים אי כרב ספרא והיא ודאי גדולה ואם זהו רק אחר י"ב ויום א' או גם בתוך הזמן, עיין בראשונים ובב"ש (סי' קנ"ה סקי"ח). אמנם בקטן שהוליד לא מבורר בפוסקים, רק הב"ש בסדר חליצה (סק כ"ז) כתב משם מהר"ם בסדר חליצה דקטן אינו מוליד וז"ל ופסק [מהר"ם] אם היבם הוליד תו א"ל לבדוק אותם ובר"פ בן סורר איתא פלוגתא אם קטן מוליד מיהו למ"ש הרמב"ם סוף ה' ממרים כל ימיו של בן סורר אינן אלא ג"ח אתר שיביא ב' שערות שנאמר כי יהי' לאיש בן ולא אב והיינו מימרא דר' כרוספדאי מבואר דקטן אינו מוליד ע"כ. ואולם ממה שיבוא לפנינו נראה שאין הדבר ברור כלל. ומתחלה נראה מה שמתבאר מגוף הסוגיא במקור הדברים בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/סח/ב|דף ס"ח ע"ב]]}} אי" חסדא קטן שהוליד אין בנו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהי' לאיש בן לאיש בן ולא לבן בן ופליגא דרבה דאמר רבה קטן אינו מוליד שנאמר אם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר ואמר רחמנא איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואלין ואם לאו קטן אי אתה צריך לחזר עליו בידוע שאין לו גואלין כו' והא תדבר"י בן ולא אב ה"ד אילימא דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן מי איכא שהות כולי האי והא א"ר כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים אלא לאו דאיעבר מקמי דאייתי שתי שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן וש"מ קטן מוליד לא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר דאקיף זקן ודקא קשיא דר' כרוספדאי כי אתא רב דיני אמר אמרי במערבא בן ולא הראוי לקרותו אב המבואר דלרבה כיון שהוליד גדול הוא ולרב חסדא אף כשהוא קטן מוליד ונחזי אנן אם יש הכרע מגוף הסוגיא הלכה כמאן כר"ח או כרבה. והנה לכאורה הי' נראה דר"ת איתותב והלכה כרבה מהא דמסיק רבה אם אין לאיש גואל כו' אף דמסגנון הלשון הכא משמע דכל זה מדברי רבה הוא אין הדבר כן אלא ברייתא היא בבבא קמא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קט/ב|דף ק"ט ע"ב]]}} ושנוי' בספרי פ' נשא לפי גרסת הגר"א ז"ל וא"כ איתותב ר"ח מינה. אבל באמת אינו כן דאטו לר"ח מילתא דשכיחא היא דקטן מוליד, בודאי הוא רק על דרך הזרות מיעוטא דמיעוטא שאין חוששים לו ושפיר אמרינן דקנון אי אתה צריך לחזר עליו בידוע שאין לו גואלים (ואין ספק בדבר דאשת קטן שיצאה וניסת לאחר בלא הבחנה וילדה שדין הולד כבנו של אחרון לכל דבר) ומדתני דבי ר' ישמעאל דבן ולא אב ואמרי במערבא ולא הראוי לקרותו אב נמי לא קשיא לר"ח דא"כ דלידי' לא משכחת כלל דינא דבן סורר דלעולם ראוי לקרותו אב דר"ח יפרש תדבר בן ולא אב כשהוליד בפועל ולא כדאמרי במערבא בראוי לקרותו אב ואדרבא ש"מ מתדבר"י כוותי' כדס"ד דש"ס מעיקרא ואדר' כרוספדאי פליג ר"ת. ובאמת הב"ש אינו מסתייע מגוף הסוגיא אלא מדברי הרמב"ם (ועיין ב[[רמב"ם/אישות/ב#ט|פ"ב מאישות ה"ט]] ובמ"מ ונו"כ שם דק"ק מה שבין קטנה לקטן) וכיון שכן הרי נחזי דאין הדבר מוסכם כהב"ש ותלי בפלוגתא דרבוותא דדבר פשוט הוא דענין קטן מוליד מענין אחד הוא עם סוגיין דיבמות דבנים הרי הם כסימנים דגבי קטנה וכן מפורש בחי' הר"ן לסנהדרין ת"ל ואם ימצא קטן מוליד הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לי' [היינו לחזור עליו] ואם הוליד קטן על צד הזרות הריהו מיד גדול דבנים הרי הם כסימנים וכדאיתא ביבמות עכ"ל. וכיון שכן אין ההלכה ברורה כלל כהמהר"ם והב"ש דהא איכא מרבוותא דפסקו כרב זביד, ולרב זביד בדלית לה שערות הוה רק ספק גדולה ולא עוד דברור הוא דזהו רק בקטנה ולא בקטן דאמרינן בסוגין לרב זביד ונבדוק חיישינן שמא נשרו כו' אפילו למ"ד אין חוששין משום צער לידה חיישינן וא"כ בקטן דליכא צער לידה לא חיישינן לנשרו והוי ודאי קטן לר"ז. ואף דבא"א לבדוק נראה דאף לרב זביד סומכין על בנים מ"מ אמאי כתבו המהר"ם והב"ש דאין צריך לבדוק לכתחלה. ובר מן דין מצינו מפורש לחד מקמאי דקמאי דפסק כרב חסדא והוא בהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון שנדפס מקרוב מתוך כת"י צד קט"ו שכ' וז"ל והלכה קטן שקידש אין קדושיו קידושין ותם נשא אשה והוליד בנים ועדיין לא הגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד אין קדושיו קדושין ואין כתובתו כתובה אבל בניו כשרים הם ונקראים על שמו ואם בא להוציא אינו צריך ליתן גט וכשיגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד אעפ"י שלא קדש ולא כתב כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה ממנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, עכ"ל. הרי דסבר דקטן מוליד ונשאר בקטנותו והוא כרב חסדא. איברא דיש לדחוק דלעולם לא פסק כר"ח וסבר נמי דע"י בנים נעשה גדול והא דמוציא בלא גט הוא משום דעד כאן לא שייך למידן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא כשהבועל יודע בעצמו שהוא גדול ומצווה על בעילת זנות ויש לו תקנה ע"י כונה לקידושין ולכן אינו עושה בעילתו זנות משא"כ כשהוא חושב את עצמו לקטן שאין במעשיו כלום בודאי אינו מכוון לקידושין ואינה צריכה גט אפי' אם נתברר אח"כ שהי' גדול דכיון שהוא לא ידע מזה בשעת ביאה וסבור הי' שהוא קטן לא שייך לומר אאעבב"ז ולכן אינה צריכה גט{{הערה|'''*)''' הערה קטנה זו כבר הדפסתי בקובץ "יגדיל תורה" שנה שני' קונטרס כ"ח:}}. אבל מכפילות הלשון שנית ואין קדושיו קדושין ואין כתובתו כתובה משמע להדיא אפילו דרו יחד גם אחר שנתעברה או שילדה דכבר ידע שהוא גדול (ודוחק גדול לומר דלאו כו"ע דינא גמירי דבנים הרי הם כסימנים וליכא חזקה ולא אנן סהדי ורק בנעשה בן י"ג ויום א' כו"ע ידעי דזה זמן גדלות) ומוכח דפסקו כר"ח: '''היוצא''' מזה שהדבר תלוי באשלי רברבי ולא כמו שהחליט הב"ש בפשיטות ולא עוד אלא דאף מהרמב"ם לא מוכח דקטן אינו מוליד בהחלט, דכל הוכחת הב"ש היא רק מזה דפסק כרב כרוספדאי דכל ימיו של גן סורר ומורה אינן אלא ג"ח משהביא שתי שערות שראוי להיות אב בהכרת העובר ולרב חסדא הן צ"ל או דפליג אעיקרא דדינא דתדבר"י דבן ולא אב (ורק בן ולא איש אית ליה כבמתני' וברמב"ם שם (פ"ז מממרים ה"ו) כתב הא למדת שאם הקיף השער כו' קודם שישלים ג' חדשים ה"ז פטור, וצע"ק היאך נלמד זה ממה שלפניו), או דלא סגי לי' במאי דראוי לקרותו אב עד שיהא אב בפועל כמש"ל. אבל גם זה אינו מוכח דכמו דמשני הש"ס דלא סגי בתרי ירתי ותילתא לראוי לקרותו אב משום דרוב נשים יולדות לט' ה"נ לר"ת רוב ככל הקטנים אינם מולידים ואין ראוי לקרותו אב משום מיעוטא דמיעוטא (והשתא לא צרכינן למימר דר"ח פליג אדר' כרוספדאי) ומעתה אין יסוד כלל לדינו של הב"ש, ואם נבוא לדון מבנים הרי הם כסימנים בסוגיין ונאמר דבסתמא נאמרה בין לקטנה בין לקטן או נאמר ללמוד מקטנה הריהו מוגדר כבר בפלוגתא דרבוותא לכל חד כדאית ליה. ועיין במ"מ [[מגיד משנה/אישות/ב#ט|פ"ב מאישות ה"ט]] דסבר דלדעת הרמב"ם קטנה שילדה לפני י"ב ויום א' נשארה קטנה וזה כר"ח בקטן: '''ויש''' בסוגיא דסנהדרין עוד שיטה אחרת והוא בחי' רבינו יונה שם דאף ר"ח סבר דקטן שהוליד נעשה עי"ז גדול דבנים כסימנים ומ"מ אין בנו נעשה בן סו"מ שנאמר לאיש בן ולא לבן בן דבעינן שיהא איש קודם לשיוליד בן והכא הי' קטן קודם לזה וגדלותו ואבהותו באים כאחת ורבה סבר דקטן אינו מוליד אא"כ היו לו ב' שערות קודם לזה והבנים יורו על אותן שערות וכיון שכן כבר הי' איש קודם לכן שכבר הביא סימנים וזוהי עצה עמוקה ונפלאה שלא יחלוק ר"ח על כללא רבא דבנים הרי הם כסימנים זה מתאים לדינו של הב"ש אבל לכשתמצי לומר בטעם מחלוקתן נמצא דפלוגתתן היא כעין דרב ספרא ורב זביד בקטנה ורבה כרב זביד ואם הלכה כרבה נראה דשייך לשאול ע"ז ונבדוק כמו לר"ז ונמצא דבאיכא לברורי לכתחלה מבררינן וגם זה שלא כדברי הב"ש: '''סוף''' דבר שדינו של הב"ש אינו מבורר כלל וצע"ג. כל זה רשמתי לע"ע כהערה והדבר צריך תלמוד.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף