עריכת הדף "
אור שמח/אישות/כב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לא == '''הרי שנמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה היא אומרת במתנה נתנו לי כו' הרי זו נאמנת וכו'. אמרה לו אתה נתת לי במתנה וכו':''' ''' בדברי ''' רבינו עמדו גדולי הדורות, המגיד כתב דטעמו משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה, והדבר תמוה, אטו אם אמרו זה באיסורין שאינה מעיזה פניה להוציא את עצמה מרשותו, יאמרו בממון שאינה מעיזה נגד בעלה, ואם כי מצאנו בהאי מאן דנקיט מגלא ותובליא ואמר אוזיל ואיגדריה לדיקלא דפלניא דזבנה ניהלי דמהימן, שאני תמן דעביד מעשה בפרהסיא וכן כי אכיל פירות שדה כמה שנים, אבל דיבורא אמרה, ודוקא כי ליכא בעלים דמכחיש רק אחר זה כשכבר המה ברשותו, ואם כי כאן המה תחת חזקתה הלא מה שתחת יד האשה חזקה שהוא משל בעלה, ואולי מצרפינן תרתי חזקתה וצירוף אין אדם מעיז, וכן כתב הבית שמואל, והר"מ בר נתן כתב דהנכסים תחת חזקת ירושתה ולכך אינה נאמנת לומר שאחרים נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות כו'. וגם זה קשה, דנאמר מיגו שאמרה אתה נתת לי במתנה. אמנם ז"א, דרצונה להפקיע ירושה ואין זה מיגו כמוש"כ הר"ן בעצמו. אמנם גוף הדין דהבעל אינו יורשה אינו מוכרח כמוש"כ הש"ך ס"ב, ובפרט לתלות בזה טעם רבינו: ''' לכן ''' לדעתי נראה פירוש דברי רבינו פשוט, דכבר נתבאר שיטת קדמאי דחזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו, ולכן כתבו ומהם רבינו בריש הלכות מלוה, דאם טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינם שלי אלא פקדון הם בידי כו' אין שומעין לו ואפילו מיגו לא מהני בזה אף דיכול לתתן במתנה או למוכרן המטלטלים בכ"ז אינו נאמן נגד החזקה דמה שתחת ידו הן שלו לא של אחר, יעוין סימן צ"ט בש"ך. והנה רבינו פסק דאם יתנה נותן ע"מ שאין לבעליך רשות לא מהני, רק באופן שיתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן ומה שתרצי תעשי, ופירש רבינו נסים בסוף נדרים טעמו, דהוי כאומר לה לא יהיה שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה ואין הקניה חל אלא באותה שעה שתרצה לאותו דבר, ולדידה נמי לא יהיב לה לגמרי להיות שלה דליזכי מינה בעל יעו"ש. א"כ כי אומרת אחרים נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בו רק ע"מ שתרצי תעשי, הוי כאומרת שלא הקנה לי פלוני שיהיה שלי לחלוטין, רק שיהא חל הקנין באותה שעה שארצה לעשות מהנכסים דבר מיוחד אז יהא חל הקנין, ונמצא כי הוא נגד החזקה שכל מה שתופס אדם תחת ידו המה שלו וקנויים לו לגמרי בכל אופני הזכות ולא נשתייר בזה לאחר שום קנין וזכות כלל, ותו א"כ קני ממנה להו בעל לאכול פירות, אבל כי אמרה אתה נתת לי במתנה הרי אינה שוללת שום זכות וקנין מעצמה, והנכסים המה שלה לגמרי רק מה שהיא אומרת שהבעל נתן לה, ותו אין הבעל אוכל פירות דלא תקנו בזה חכמים לבעל פירות כיון דמנכסיה יהיב לה וכמו דאקני לה הגוף כן אקני לה פירות, שזה ודאי דהיא נאמנת דכיון דתחת חזקתה המה יכולים להחזיקה בשלה ולהוציא זה מרשות הבעל ודוק: ''' אמנם ''' נמצא לפי דברינו דהטעם של רבינו אינו מפני ששוללת זכות הבעל לפירת, דחזקה מה שהוא ברשותה הם של בעל לפירות כמו שהבין הש"ך, דא"כ אף לומר שבעלה נתן לה לא היתה נאמנת, דבזה הלא מוציאה הנכסים מזכותו לפירות, ומה יועיל מה שהיה בשכבר הימים שעברו תחת יד הבעל, רק עיקר הטעם הוא מפני שלא יכול אחר ליתן במתנה לאשה ע"מ שלא יהא לבעלה רשות בה, רק באופן שישלול מאתה כל אופני הזכיה ויסיר מאתה קנינה בהנכסים לגמרי שלא יהיו קנוים לה מעכשיו. רק בשעה שתתרצה ליחדן לאיזה דבר אז יהא חל הקנין, וכיון שבאופן זה הלא נשלל ממנה זכות עצמה בנכסים, וזה נגד החזקה שמה שתחת יד האדם שלו הוא לגמרי בלא שום שלילת זכות והפקעת כח ממנו כלל ולא מהני אפילו מיגו, ובאומרת שבעלה נתן לה במתנה הרי היא מודה ששלה הן לגמרי ולחלוטין בלא שום שיור כלל נאמנת ודוק, ומצאתי לגדול אחד שכתב בדרך זה והנאני: ''' אבל ''' דא שסובר רבינו דאינה נאמנת לומר דמנדונייתה הן או של נכסי מלוג וכמוש"כ בפ"ב מהלכות מלוה מוכח כן בירושלמי פרק הכותב, ר' זעירא רב יודא בשם רב, הכותב שדה לאשתו מתנה אין לו אכילת פירות, כצ"ל, כמו שכתוב שם להלן, לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא [פירוש דמוכר שדה לאשתו לא קנתה השדה והמעות הן של בעל ואוכל בהן פירות], מה בין כותב מה בין מוכר, ומשני, עילה היה רוצה להבריח מזונות מן האשה, פירוש שהוא היה רוצה להבריח שלא לזון את אשתו, והמעות שתחת ידה הן ממעש"י הטמונים תחת ידה ורצה לגלות אותן להראות שיש תחת ידה מעות, ומפורש דהמעות שתחת ידה הן בחזקת שאינם מנדונייתה, ולכן לא קנתה השדה שלא רצה למכור רק להבריח מזונותיה, ואי משום דתטעון שאחרים נתנו במתנה, זה לא חייש שתטעון דקול יוצא למתנה כמו שאמרו בירושלמי פרק נערה, ולא תטעון דבר שאינו שכיח שהרי לא יצא הקול, וא"כ המה שלו מותר מעשי ידיה וניזונית מהן, ודוק כי זה ברור:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף