עריכת הדף "
באר יצחק/אורח חיים/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ב== {{מרכז|'''ענף ב'''}} '''{{עוגן1|אך}}''' יש לסתור כל היסוד שכתבתי לדון דכיון דכי מטא זמן איסורו מייאש נפשי' וממילא קנה חצירו היינו החדר הנמכר לנכרי מיאוש דהא בפסחים {{ממ|דף ל"א}} מקשה הגמרא על רבא דס"ל מכאן ולהבא גובה, ממשנה דעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה, דאי אמרת מכאן ולהבא גובה הא ברשותי' דישראל הוה קאי, ולפמש"כ יש לומר דלכן מותר בהנאה משום דכי מטא זמן איסורו נתייאשו הבעלים וזכה חצירו של הנכרי והוי חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, אע"כ מוכח מסוגיא הנ"ל דלא אמרינן כן, ולומר דמיירי בחצר שאינה משתמרת זה אין סברא לומר כן, ובב"ק {{ממ|דף מ"ט}} מקשה הגמרא ותיקני לי' חצירו ומשני דליתא כו' ובפסחים הנ"ל דלא אמרו דמיירי בחצר שאינה משתמרת מסתמא דוחק לומר כן], וכן קשה ע"ז מהא דכתבו הראשונים בישראל שהפקיד חמצו לנכרי דעבר על בל יראה, והובא ברא"ש פ"ק דפסחים ובר"ן שם ובאו"ח {{ממ|סי' ת"מ סעיף ד'}}, וקשה לפמש"כ כיון דנתייאשו הבעלים א"כ ממילא זכה הנכרי בקנין חצירו וכמו כן קשה מפסחים {{ממ|דף ל"א ע"ב}} בחנות של נכרי ופועלים ישראלים נכנסים שמה דס"ל הר"ח כגירסתו {{ממ|המובא בסי' תמ"ט}} דאסור בהנאה, וקשה דנימא דחצירו של הנכרי זכה מיאוש ומכל הנ"ל מוכח לסתור כל מש"כ, ובאמת לגירסת רש"י שם בחנות של נכרי הנ"ל דגרס דחנות נכרי וישראלים נכנסים דמותר בהנאה, יש לומר דטעמו דס"ל כמש"כ. אבל מגירסת ר"ח הנ"ל קשה על מש"כ. '''{{עוגן1|אך}}''' יש לומר דאין מזה סתירה כלל דהא הראשונים הקשו בב"מ {{ממ|דף כ"ו}} גבי מצא בחנות ובכותל ישן דתקנה לי' חצירו ותי' דאין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם א"כ ה"ה די"ל כן בהא דחנות של נכרי דפסחים הנ"ל דלכן אינו זוכה חצירו להחמץ משום דיכול להיות שלא ימצאנה לעולם, או י"ל לשיטת הנימוקי יוסף בב"מ שם שכתב דלכן אין החנות קונה לו משום דהוי חצר שאינו משתמר כיון שבני אדם נכנסים ויוצאים שמה ובעל החנות אינו מכיר בהאבידה כו' א"כ ה"ה י"ל כן בחנות דפסחי' הנ"ל. דהא סתם חנות הוי חצר שאינו משתמר ואין קונה בה"ג ועפ"ז יש לדון במש"כ המג"א {{ממ|סי' תל"ו ס"ק ט"ו}} שהנכרי יזכה בחמץ ע"י חצירו כנ"ל דהא יכול להיות שלא ימצאנה לעולם, אך בנ"ד שהשליח נזכר וכתב החמוצים בצעטיל שךו א"כ הוי סופו להמצא לפי שאם יראה בצעטיל ימצאנו בחדר הנמכר לו וודאי יגיע לידו מה שימצא כתוב בצעטיל וזכה שפיר חצירו כנ"ל. '''{{עוגן1|ובהא}}''' דנכרי שהלוה לישראל יש לומר לפמש"כ התוס' בב"ק {{ממ|דף ס"ו}} בד"ה הכי נמי כיון דמייאש כו' דלכן אינו קונה גזלן ביאוש משום דהא נתחייב בהשבה כו', וכמו כן ס"ל להרבה פוסקים בח"מ {{ממ|סימן קס"ג}} דחוב אינו נקנה ביאוש אף דאתי לידי' בהיתרא משום דהא נתחייב בהשבה, א"כ ה"ה בפקדון אינו יכול לזכות הנפקד אף אי שכחו הבעלים ונתייאשו, משום דהא הנפקד נתחייב בהשבה, וכמו שחקר המחנה אפרים בזה {{ממ|ה' מכירה קנין חצר סי' א}} א"כ ה"ה נכרי שהלוה לישראל על חמצו דהא בעת שקבל הנכרי את החמץ בתורת משכון נעשה שומר על המשכון. ואף דבעכו"ם אין דין שומרים, מ"מ על גוף החפץ נתחייב בהשבה, בפרט נכרי לישראל ודאי דנתחייב הכונה מחמת כך דינינו, וגם בפקדון מצינו בח"מ {{ממ|סימן כ"ח סעיף א'}} דנתחייב בהשבה, וכן מבואר {{ממ|בסי' פ"ו}} דגבי פקדון שייך שעבודא דר' נתן משום דיש לו שעבוד על הנפקד להשיב לבעליו הפקדון, ולכן לא מצי נכרי לזכות ביאוש. משום דהנכרי נתחייב בהשבה וכמו כן בישראל שהפקיד לנכרי הנ"ל, אבל בנ"ד שהבעלים שכחו את החמץ והיא בתוך הבית הנמכר לו ולא נתחייב עליו בהשבה, שפיר מנה מדין יאוש ולא שייך לומר בזה סברת הש"ך בח"מ {{ממ|סי' רס"ח}} שכתב דהיכא דאתי לחצירו קודם יאוש אינו זוכה חצירו משום דבאיסורא אתאי לידי' דלא עדיף מידו זה לא שייך בנ"ד דהא לא אתא לחצירו באיסורא, ועד עת שהגיע זמן איסורו לא היה עליו שם אבידה כלל, א"כ שפיר כתבתי להקל בנ"ד מחמת קנין חצר הנ"ל, והש"ס בפסחים דמקשה על רבא דס"ל מכאן ולהבא גובה מן נכרי שהלוה לישראל כו', ולא מתרץ דרבא ס"ל דיאוש קני אף נגזל דנתחייב בהשבה משום דהא התוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/סז/ב#רבה|דף ס"ז ע"ב]] בד"ה רבה אמר כו' כתבו דרבא ס"ל דיאוש לא קני כו' ע"ש והטעם הוי משום חיוב השבה כנ"ל. '''{{עוגן1|ועכ"ז}}''' יש לדקדק בזה, דהא הרמב"ן במלחמות בב"מ {{ממ|דף ק"ו}} בסוגיא דנטלה ע"מ להחזירה כו' כתב שם דלבן בנעלה ע"מ להחזירה אינו קונה ביאוש משום דהשומר הוי כידו של בעלים וכל היכא שהוי ברשותו של הבעלים לא מהני יאוש, והובא דבריו בקצה"ח {{ממ|סימן קס"ג, וסי' רנ"ט}} משום דס"ל להרמב"ן דכל היכא שעומד החפץ ברשות הבעלים מהני יאוש, והא דב"ק {{ממ|דף ס"ו}} דאמרינן מכי מטא זמן איסורו מייאש כנ"ל אף שהחמץ עומד ברשותו, יש לומר דשאני חמץ שמקרי אינו ברשותו מחמת איסור הנאה שלו או מחמת שהוי אבוד מכל אדם, לכן מהני יאושו אף בעומד ברשות הבעלים וכמו בשור הנסקל שהוזמו עדיו דאף שעומד ברשות הבעלים עכ"ז יש דין יאוש משום דהוי אבוד מכל אדם, אלמא דס"ל דלכן לא קנה מן יאוש בנטלה ע"מ להחזירה, משום דידו כיד הבעלי' ומקרי דבר שברשותו, ומדלא כתב הרמב"ן הטעם דלכן בנטלה ע"מ להחזירה אינו זוכה מיאוש משום דנתחייב בהשבה, מוכח דס"ל להרמב"ן דאף היכא דנתחייב בהשבה זכה מן יאוש וגזל שאני דבאיסורא אתי לידי' ובנטלה ע"מ להחזירה הטעם משום דקאי ברשות הבעלים, ולפ"ז יש לדון שפיר בחמץ שהפקיד ת"י נכרי דמהני יאוש שלו, משום דהא כיון שנאסר בהנאה הוי זה כאינו ברשותו, ומחמת חיוב השבה הא מועיל היאוש, וכן העיר הקצה"ח בסימן קס"ג) על יאוש בחוב ע"ש. '''{{עוגן1|ועוד}}''' יש לומר דהיכא דהוי אבוד מכל אדם כמו זוטו של ים כו' אז מועיל יאוש שלו אף היכא דנתחייב בהשבה ומה"ט י"ל דמודה אביי בב"מ {{ממ|דף ק"א}} בזוטו של ים דאף יאוש שלא מדעת דלא הוי יאוש משום דכי אתא לידי' באיסורא אתא כדאמר אביי שם בב"מ, אבל בזוטו של ים דהוי אבוד מכל אדם, אף דאתי לידי' שלא מדעת מודה דהוי יאוש משום דבזה מהני אף דנתחייב בהשבה, ובזה יש ליישב קושיית הקצה"ח הנ"ל {{ממ|סימן קפ"ג}} דהקשה על הסוברים דיאוש בחוב לא מהני, מן הא דגיטין {{ממ|דף למ"ד}} במלוה מעות מן הכהן כו' נתייאשו הבעלים אין מפריש עליהן לפי שאין מפרישין על האבוד כו' ובגמרא שם פריך נתייאשו פשיטא כו' אלמא דיאוש בחוב מהני כו' עכ"ל, ולפמש"כ ניחא די"ל דוקא יאוש מחמת חשש דלא יחזירנו הלוה אז לא הוי מהני יאוש משום חיוב השבה של הלוה, וזה לא הוה אבוד מכל אדם דהא נשאר ת"י הלוה, משא"כ יאוש מחמת שאבוד מכל אדם כמו נשתדפו שדותיו דהתם דשום אדם לא יזכה בהפסדו זה מועיל אף אחר חיוב השבה, ואף דמב"מ הנ"ל אינו ראי' משום דשאני התם בזוטו של ים דאף בעומד וצווח לא נתייאשתי הוי יאוש אך מהא דגיטין הנ"ל שפיר מוכח כן להסוברים דיאוש בחוב לא מהני כנ"ל, א"כ בחמץ דהוי אבוד מכל אדם יש לדון דהוי יאוש אף על מה שנתחייב הנכרי בהשבה, אך בב"ק {{ממ|דף ס"ו}} דמקשה הגמרא מגזל חמץ דאומר לו הרי שלך לפניך ואי ס"ד יאוש קני אמאי אומר לו הרי שלך לפניך כו', משמע דאי נימא יאוש לא קנה בגזילה הוי ניחא, והא התם הוי אבוד מכל אדם לא קני גזלן ביאוש למאן דס"ל יאוש לא קנין א"כ מוכח דאין לחלק בזה, והא שכתבתי להוכיח מזוטו של ים דמודה אביי דהוי יאוש בלא מדעת, אינו ראיה כלל דשאני התם דהא אף בצווח ואומר לא נתייאשתי ג"כ הוי בע"כ יאוש, וכמבואר בירושלמי ב"ק פ' בתרא כנ"ל, א"כ אף בעת שהגיע לידו ג"כ הוי בהתירא אתי לידי', וקושיית הקצוה"ח הנ"ל מגיטין יש ליישב באופן אחר. '''{{עוגן1|אך}}''' לפי מה שכתבתי להוכיח לשיטת הרמב"ן הנ"ל דגם נפקד יכול לזכות מיאוש, עדיין תקשה מנכרי שהלוה ומנכרי שקבל פקדון חמץ דעוברים הבעלים על בל יראה, ולא זכה הנכרי מיאוש ע"י חצירו, מוכח מזה כסברת המחנה אפרים דס"ל דחצידו שלא מדעתו לא הוי רק מדין שליחות, ולכן אף דבנכרי יש דין חצר כדהוכיחו מע"ז כנ"ל, עכ"ז דין חצירו שלא מדעתו לזכות לו ליכא בנכרי, וכמש"כ הנתיבות הנ"ל, ומזה ראי' ברורה לדבריהם בעז"ה, וידעתי שיש לומר דלכן בנכרי שהלוה לישראל אינו זוכה מיאוש משום דהנכרי אינו רוצה לזכות בהחמץ לפי שרוצה לתבוע חובו מן הישראל, וכמש"כ התוס' בב"ב {{ממ|דף נ"ד}} ד"ה אדעתא דציבי כו' דאינו זוכה בע"כ, ואם יזכה בהחמץ אז תיפוק מרשות הישראל ולא נוכל לתבוע ממנו, אך אין דעתי נוחה בזה ולכן נסתר היסוד דכתבתי כעת:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף