עריכת הדף "
אבן האזל/נזקי ממון/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''הוחלקה ונפלה ויצאת וחזרה לגינה אעפ"י שחזרה שלא לדעת הבעלים משלם מה שהזיקה מפני שהי' לו לשמרה שלא תחזור שהדבר ידוע שכיון שידעה דרך הגינה הרי היא חוזרת מאליה.''' ''' בהשגת הראב"ד: ''' א"א האי פירושא לא נהיר אלא הכי פירושו שאפי' נעל בפנים כראוי ויצתה ולא ידע היכן הלכה חייב איבעי לי' למידע דהתם אזלא עכ"ל. ''' בגמ' ''' אמר רב כהנא לא שנו אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה משלמת מה שהזיקה ור' יוחנן אמר אפי' מערוגה לערוגה ואפי' כל היום כללו עד שתצא ותחזור לדעת, אמר רב פפא לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת, אלא כיון שיצתה לדעת אעפ"י שחזרה שלא לדעת מ"ט דא"ל כיון דילפא כל אימת דמשתמטא להתם רהטא, ופירש"י לא תימא עד שתצא לדעת שידעו הבעלים שיצאת ותחזור לדעת שלא נעל בפניה כראוי אלא כיון שיצתה לדעת שידעו ביציאתה אע"ג שחזרה שלא לדעת דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה דא"ל כיון דילפא כו' הרי דלפירש"י כיון שיצתה מהגינה וחזרה שלא לדעת הבעלים אף שנעל בפני' כראוי חייב דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה, והיכי שלא נעל בפני' כראוי לפי פירש"י נקרא זה חזרה לדעת, ועלינו לבאר שיטת הרמב"ם והראב"ד בזה, והנה המ"מ כתב וז"ל סובר רבינו שכל שנעל בפני' כראוי והוא לא ידע בצאתה פטור ואינו משלם אלא מה שנהנית, ובהשגות א"א האי פירושא לא נהיר וכו' ביאור דבריו ז"ל שכל שהיתה שם פעם אחת כל תחבולות היא עושה כדי ללכת שם ואפי' נעל בפני' כראוי חייב, ואיני צריך להכריע כי מן הדעת הם מוכרעים דודאי אעפ"י שהיתה שם פעם אחת אינו צריך לעולם לאוחזה או לסוגרה בדלת שיכולה לעמוד ברוח שאינו מצויה, והראב"ד ז"ל בעצמו כך כתב בפירושו דדוקא לא נעל בפני' כראוי הא לא"ה אינו משלם אלא מה שנהנית, וכ"כ הרשב"א שם בשמו נראה שחזר בו מן ההשגה הזאת ובודאי אם החזיר דרך שם צריך לאוחזה שלא תפיל עצמה שם וכ"כ הרב ז"ל עכ"ל המ"מ. ''' והנה ''' המ"מ מפרש בדברי הראב"ד בהשגות שדעתו כדעת רש"י דחייב גם אם נעל בפני' כראוי דהיינו בשמירה פחותה ורק שבפירושיו חזר בו וסובר דפטור, אכן אחר העיון בדברי הראב"ד בהשגות א"א כלל לפרש דבריו שדעתו לחייב אם נעל בפני' כראוי, דאי כונתו כן דחייב בנעל בפני' כראוי וסתרה הדלת ויצתה אף שלא ידעו כלל הבעלים שיצאה מהרפת, א"כ איך כתב ולא ידע היכן הלכה, דהא לא ידע כלל שיצאה ואתה מחייבו על השמירה פחותה שעשה אף שלא ידע כלל, ועוד מה זה שכתב הוי לי' למידע דהתם אזלא, דהא לא על ההליכה לגינה אנו דנין אלא על השמירה ברפת אנו דנין והו"ל לומר הוי לי' למידע שתסתור הדלת ותצא, ע"כ פשוט דהראב"ד לא כיון כלל שיהי' חייב בנעל בפני' כראוי דלא ליסגי לי' בשמירה פחותה, אלא כונת הראב"ד הוא דאם נעל בפני' כראוי ויצאה ונודע להבעלים שיצאה, אבל לא ידע היכן הלכה, דמקודם שהיתה פעם אחת בגינה לא הי' הבעלים חייבים דמנין להם לדעת היכן הלכה ואינו מחויב לחזור על כל הגינות ועל כל השדות לחפש אחרי' כיון שיצאה בפטור ואחר שמירה כראוי, אבל כיון דכבר היתה פעם אחת בגינה אז אף שלא ידע היכן הלכה איבעי לי' למידע דהתם אזלא ואם לא הלך והחזיר אותה משם חייב, זהו הביאור הפשוט בדברי הראב"ד, והראב"ד בהשגות אינו סותר כלל דבריו שבפירושיו רק ששם פירש פי' אחר דאם החזירה דרך שם צריך לאוחזה שלא תפיל עצמה שם, ושני הפירושים אמת להלכה אבל בדין שמירה פחותה אינו סותר את עצמו כלל. ''' עתה ''' עלינו לבאר כונת הרמב"ם והנה המ"מ לא ביאר כלל כונת הרמב"ם ולא כתב רק דהרמב"ם אינו סובר דחייב אם נעל בפני' כראוי אבל עוד לא ביאר לנו המ"מ לדעת הרמב"ם איזה חדוש דין יש כאן ומה השמיענו רב פפא בהא דקאמר כיון שיצאה לדעת אעפ"י שחזרה שלא לדעת כיון דסובר הרמב"ם דאם שמרה שמירה פחותה פטור, וגם הרמב"ם כתב ד' הגמ' מפני שהי' לו לשמרו שלא תחזור שהדבר ידוע כו' ואם גם שמירה פחותה לא עשה א"כ פשיטא ולמה לי' טעמא, וראיתי להשלטי הגבורים שהביא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד וכ' בשיטת הרמב"ם דאם החזירה דרך שם צריך לאחזה שלא תפיל עצמה שם, וכ' שכן כ' המ"מ בשם הרשב"א, אבל אין הדברים מכוונים כלל להעמיס זה בכונת הרמב"ם והמ"מ לא כתב זה כלל בתורת פירוש על דברי הרמב"ם, רק שכיון שהביא ד' הראב"ד בפירושיו דאינו חייב אם שמר שמירה פחותה לכן הביא גם התירוץ שכ' הראב"ד בפירושיו דזהו דברי הראב"ד שהביא הרשב"א ומש"כ המ"מ וכ"כ הרב ז"ל כונתו על הראב"ד, עכ"פ לד' הרמב"ם אין ביאור כלל איזה חידוש דין יש כאן בדברי ר"פ ומה שהוצרך הרמב"ם להעתיק הטעם של ר"פ אחר כי אין כאן חדוש דין כלל. ''' ונראה ''' דבאור ד' הרמב"ם הוא דהרמב"ם אינו סובר כרש"י והראב"ד, דרב פפא מחדש כאן חומרא על בעל הבהמה שיהי' חייב יותר משלא היתה בהמתו נפלה לגינה מקודם, ולזה פירש"י לענין נעל בשמירה פחותה, והראב"ד כתב פירושים אחרים בפירושיו ובהשגות אבל עכ"פ לענין זה שיהי' חומרא על בעל הבהמה כשנפלה בהמתו לגינה ויצאה מהגינה שיהי' חייב אם תחזור לגינה יותר מאם לא נפלה כלל לגינה בזה הם שווים רש"י וראב"ד, אבל דעת הרמב"ם אינו כן ומפרש דברי רב פפא באופן אחר, דזה הא פשוט דכשנפלה לגינה ואוכלת שם אף שידעו הבעלים שאוכלת שם פטור, ואפי' הבעלים רואים כשנפלה ורואים כשאכלה וכן כ' להדיא בחידושי הרשב"א וז"ל הא דאמר ר' יוחנן אפי' מערוגה לערוגה אפי' כשרואה הבעלים שנפלה וכי רועה היא ותדע מדאמר רב כהנא מערוגה לערוגה חייב דע"כ ההיא כשהבעלים יודעים היא דאי לאו אמאי חייב והא אנוס הוא אלא ודאי כשידע הוא ואפ"ה לר' יוחנן פטור עד שתצא דמן שמיא הוא דקנסוהו וכן פי' הראב"ד, עכ"ל הרשב"א איברא דיש לעיין בטעמא דמילתא דאין לדמות זה לאוכלת ברה"ר דודאי פטור הבעלים אפי' אם רואה שבהמתו אוכלת דהתם שאני דכבר אמרה תורה ובער בשדה אחר ולא ברה"ר אבל הכא שאוכלת ברשות הניזק וכבר נתקיים קרא דוביער בשדה אחר אלא דמשום אונס פטרינן להבעלים, וא"כ כשיודעים שנפלה למה לא יהי' חייב להוציאה, הא הכי נמי אשכחן במפקיר נבלתו אחר נפילת אונס דפטור ומ"מ דוקא מפקיר, אבל אם לא הפקיר אמרינן דכיון דהו"ל לסלוקי ולא סלקי חייב, וא"כ למה לא יהי' הבעלים חייבים כאן להוציא בהמתו כיון דמשום אונס פטרינן לי', ונראה דהוא מהך דרשא דדריש הגמ' דשן ורגל סגי לי' בשמירה פחותה בריש הכונס דף נ"ה שן דכתיב וביער בשדה אחר עד דעביד כעין וביער, רגל דכתיב ושילח עד דעביד כעין ושילח ותניא ושלח כו' טעמא דעביד כעין ושלח וביער הא לא עביד לא, ולכן אף דמרבינן מוביער בריש ב"ק אזלא ממילא ולא בעי דוקא שלח שלוחי מ"מ אפשר לומר דאזלא ממילא דומיא דשלח שלוחי היינו שפשע בשמירתה והלכה אבל היכי שבהליכתה לרה"נ לא פשע כלל לא הוי כעין ושילח, ולכן אף בשן דלא כתיב ושילח ילפינן מרגל דשן ורגל חד דינא להו, ולכן אינו חייב בשן ורגל אלא כשאפשר לחייב הבעלים על ההליכה לרה"נ דהוי דומיא דשלח שלוחי, עכ"פ דינא הכי הוא דאם נפלה לגינה אפי' רואים הבעלים שנפלה ואוכלת שם מ"מ פטור וכמו שהוכיחו הראב"ד והרשב"א מהא דמערוגה לערוגה וכמש"כ, והנה ר' יוחנן אמר עד שתצא ותחזור לדעת ולפי"מ שפי' ר"פ היינו שתצא מהגינה לדעת הבעלים אבל אם יצתה ולא ידעו פטור, ומשמע פשוט דאפי' לא ידעו גם מנפילתה ולכאורה אמאי הא עכשיו הלכה לדעת בלא אונס ואף שהבעלים לא ידעו מיציאתה מאי שנא מכל בהמה שהלכה לרה"נ ואכלה והבעלים לא ידע דחייב, וה"נ הא כבר היתה חוץ לגינה והלכה לגינה, וע"כ הטעם דהכל הוא משום גדר אונס דחשבינן מה שהלכה שנית להגינה הוא בשביל שהיתה פעם אחת, וכיון שפעם הראשונה נפלה באונס חשבינן גם ההליכה השני' ג"כ אונס, וא"כ לכאורה מה איכפת לן שידעו הבעלים שיצאה מהגינה כיון דאמרינן דהליכתה פעם שנית לגינה הוא משום שכבר היתה פעם א' וכיון שבפעם הא' הי' באונס נחשב גם ההליכה השני' לאונס שאלו לא היתה פעם א' לא היתה יורדת עתה, וא"כ מה איכפת לן עכשיו שידעו הבעלים שכבר יצאה מהגינה הא עכשיו כבר היא ברה"ר ואינו מחויב לחזור אחרי' ומה שירדה אח"כ לגינה הלא הוא מסבת האונס, והיינו יכולים לפרש באמת כן דברי ר' יוחנן דאמר עד שתצא ותחזור לדעת, דהיינו בהך בהמה אינו חייב הבעלים אא"כ חזרה להגינה לדעת הבעלים, ולזה אמר רב פפא דאינו כן דלא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת היינו לדעת ממש - דלא כפירש"י דלדעת נקרא כל שלא שמר אותה - אלא כיון שיצתה לדעת אע"ג שחזרה שלא לדעת, וע"ז אומר שפיר מאי טעמא דהיינו איזה חילוק מהיכי שלא ידעו הבעלים כלל מנפילה ומיציאה דפטור וע"ז אמר כיון דילפא, היינו דאיברא דחשבינן מה שיורדת פעם שנית להגינה דהוא בשביל הסבה שנפלה והיתה שם, אבל כל זה פטרינן להבעלים אם לא ידעו שנפלה ושיצתה מהגינה, וא"כ לא הי' להבעלים לשמור בהמתו שלא תלך לרה"נ דאפשר בהמתו אינה הולכת כלל לרשות אחרים, וא"כ מה שירדה הוא מסבת האונס דנפלה והבעלים אין יודעים שיצתה מהגינה, אבל היכי שכבר ידעו שיצתה חייבים לשמרה שלא תלך יותר להגינה כי עכשיו הלא היא כבר בהמה כזו שהולכת, ולא איכפת לן מאיזה טעם הולכת אבל עכשיו היא כבר הולכת, ולכן צריכים הבעלים לשמרה והיינו בשמירה פחותה כשאר בהמות רק החדוש דחייב הבעלים אף שחזרה שלא לדעת וכנ"ל, אבל אין על הבעלים כלל חומר בבהמה זו יותר משאר בהמות, רק דהחדוש הוא דלא בעינן שתחזור לדעת כמו דבעינן שתצא לדעת וכנ"ל אח"כ מצאתי, שהמאירי בש"מ פי' כדברי ע"ש ונהניתי שכיונתי ב"ה לדבריו, ומזו הסוגיא קשה לי על דברי התוס' וכן פסק הרא"ש דנפלה אינה פטורה אלא כשאינה יכולה לירד כדרכה דאם יכולה לירד הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס, והראב"ד והרשב"א חלקו ע"ז, דלד' התוס' והרא"ש א"כ הכא כשחזרה וירדה אח"כ כדרכה איזה אונס הוא להבעלים אדרבא מזה שירדה הו"ל לחייב הבעלים אפי' על האכילה שאכלה בנפילתה דהא קמן שירדה, אם לא דנימא שחזרה שלא בדרך הרגיל דהיינו באופן שא"א לבהמות לירד וזו ירדה ומחייבינן לי' א"כ זה חדוש גדול ולמה לן החדוש דשמירה פחותה והי' להגמ' לפרש זה דאפי' חזרה באופן שא"א לבהמות לירד ומ"מ חייב, ונראה דלהתוס' האי חזרה הוא לא שירדה אלא שהפילה עצמה בכונה וכמו דחזא ירוקה ונפל דלא הוי אונס והוי רגל ממש ומ"מ לענין תחלתו בפשיעה אין זה פשיעה ודוקא היכי שיכולה לירד כדרכה הוי פשיעה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף