עריכת הדף "
אמרי בינה/דיני פסח/השמטה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==א== '''{{עוגן1|באות א}}''' הביא דברי אאמ"ו שהשיג ע"ד הנו"ב ורעק"א ז"ל דדעתם בנכרי שהלוה לישראל על חמצו והרהינו אצלו דמהני ביטול של ישראל ההוא אמר דל"מ דהוי א"ב והביא ראי' מדברי הרמ"א יו"ד {{ממ|סרנ"ח ס"י}} דאינו יכול הלוה להקדיש המשכון. וכבוד שארי הגאון בעל ז"ר ז"ל הסכים ג"כ לזה משום דכל עיקרו של ביטול הוא מטעם הפקר וא"י להפקיר דבר שאינו ברשותו כ"כ משכון ואף נכרי מישראל דלא קנ' משכון וראי' לזה מדברי המרדכי סוף פ' הספינה ומדברי הרמ"א אינו ראי' דהתם בישראל מישראל דקונה משכון עכ"ד והמעיין בדברי רמ"א יו"ד יראה שמקורו מדברי המרדכי הנז' והרמ"א סתם בכל משכון אף אם הוא ביד גוי כמו דמבואר במרדכי ואאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני חמץ {{ממ|סי' ו' וסי' י"א}} הביא דברי ר"י ודברי ש"מ כתובות {{ממ| (דף נ"ט}} דאף במשכון קרקע דלא שייך בי' קנין מדר"י דבע"ח קונה משכון מ"מ מה שכנגד מעותיו א"י להקדיש וכן מבואר מדברי הש"ך יו"ד {{ממ|סי' רכ"א ס"ק מ"ד}} ומה לו להביא יותר: '''{{עוגן1|ברם}}''' בגוף הדבר לענין ביטול אף כי הגר"ע ז"ל והמקו"ח {{ממ|סי' תמ"ח}} כ' ג"כ דבגזל חמץ פסיקא להו דהנגזל א"י לבטל דאינו ברשותו והשיג מזה על ס' תורת השלמים מבעל ח"י מ"מ יש למשדא בי' נרגא ומצאתי מקום לדברי הח"י וכן בזכרוני דפשיטא לי' לבעל כנסת יחזקאל {{ממ|סי' ל"ד}} שהשיג על התורת השלמים שכתב ממה דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאסור אחר הפסח אף דנגזל אינו עובר על ב"י וכ' הכנ"י דשם הבעלים פשעו שהי' להם למכור החמץ לגוי אגב חצירו או לבטל כמ"ש המג"א והטו"ז {{ממ|סי' תמ"ג}} ומאד דבריו תמוהין הא הלכה גלוי לכל הוא דאין אדם יכול למכור ולהפקיר דבר שא"ב והמג"א והטו"ז איירי בפקדון דכל היכא דאית' ברשות' דמרי' איתא משא"כ בגזילה אולם להמבואר בש"מ ב"ק {{ממ|דף ל"ג}} דאף בגזלן גמור אם הקדישו הנגזל והעמיד אח"כ את הגזלן בדין והוציא מידו ה"נ דקדיש והא דאמר ר' יוחנן דאינו קדוש הוא דוקא היכא דלא הוציאו בדיינין ואחר שגבאו בשור תם ולא קבל הדמים אנו רואים כאילו מעיקרא כשהקדישו הי' כבר בא ברשותו. ובהגהותי לדברי חיים {{ממ|סי' ל"ב}} בדיני מכירה הביאתי ראי' לזה מאביי דסובר בע"ח למפרע גובה ואי אקדיש מלוה קדוש כשגבה לבסוף וכתב שם רש"י דלא אקדיש גוף החוב רק מה שיגבה נאמר גם כן דלא יהני ההקדש דהוי אינו ברשותו עכ"פ ואף בקרקע במקום דא"י להוציא בדיינין הוי כאינו ברשותו ושם ג"כ א"י להוציא בדיינין הקרקע דיכול לסלקו בזוזי וכן אף במטלטלין אמרינן למפרע גובה כמ"ש הרמב"ן שם ואמאי הא אינו ברשותו הוא א"ו כיון דגבאו לבסוף חל ההקדש והמכר למפרע כמו בשור תם והביאתי עוד שם מדברי הטור והרמ"א ח"מ {{ממ|סי' ת"ז}} דאף בזה"ז דאין דנין דיני קנסות מ"מ אם מכרו הניזק מכור וכשיתפסנו יקחנו הלוקח ועי"ש בסמ"ע אע"ג דאין לו בו דבר עד שיתפסנו אפ"ה מכירתו מכירה וזה הוי ודאי אינו ברשותו דא"י להוציא בדיינין כלל רק תפיסתו מהני ובכ"ז מהני אח"כ המכירה ועוד כתבתי שם בזה א"כ בידו להפקיר ג"כ חמץ שביד הגזלן או למכור דאח"כ כשמחזירו חל למפרע והא דכתב הרמ"א והמרדכי דא"י להקדיש המשכון אף דהקדש מפקיע מידי שעבוד מ"מ כיון שהוא ברשות מלוה הוי כא"ב היינו דא"י לאסור על המלוה דאם יחול ההקדש מהשתא מאין יגבה חובו ועיין ש"ך ח"מ {{ממ|סי' רי"א}} דכתב לענין המותר מן החוב דוקא להקדיש א"י אבל למכור יכול ועי"ש בנתיבות וא"כ מ"מ יש לומר כיון דיכול להפקיר ולמכור לאחר שיפדנו דמהני המכירה ואף במה דאינו בידו כלל חל המכירה למפרע כשנתקיים התנאי כמבואר ברמ"א ח"מ {{ממ|ס"ס רי"א}} וכמו שהאריך שם בדיני מכירה אאמ"ו ז"ל להביא ממרחק ראיות מגירושין וקידושין והדבר מבואר ברמ"א הנ"ל מכ"ש שיכול למכור משכון כשיתקיים התנאי ויפדנו דיחול המכירה מעכשיו וממילא מהני הביטול ג"כ ובגזל נמי לדעת הש"מ י"ל דמהני המכירה: '''{{עוגן1|אולם}}''' בהשמטות שם הבאתי מדברי המרדכי ב"מ {{ממ|פ"א}} ותשובת רשב"א דמבואר דבגזילה ל"מ המכירה אף אם הוציא בדיינים והראי' שהביאתי מאביי דאקדיש מלי' דמהני בארתי במקום אחר באורך ליישב הדברים ויבואר אי"ה בחלק ח"מ וא"כ לא מהני בגזילה המכירה וההפקר וכמו כן הביטול ל"מ אך למה שבארתי לעיל בסוג ביטול החמץ מדברי הר"ן והרמב"ן חידושי פסחים דלא יחזיקו כשלו ויחשבנו כעפר ושלא יהי' רוצה בקיומו ובארתי דאף על חמץ שברשותו והוא של גוי רק דקבל עליו אחריות י"ל דג"כ מהני עיין לעיל {{ממ|סי' ב'}} באורך טעם הדברים. {{עוגן|נד ב}}א"כ כ"ש חמצו רק שא"ב מדוע לא נאמר דמהני שיהי' חשוב כעפר כל זכות שיש לו בו ועי' תשובת ב"ח {{ממ|סי' קכ"ד}} ובמה שהשיג עליו הקצות החושן {{ממ|סי' רי"א}} ובנתיבות שם מה שישב דברי הב"ח דלענין ביטול חמץ מהני הגלוי דעת קודם שנתחמץ דאינו רוצה במה שזיכה לו רחמנא עי"ש וה"נ דכוותה כיון דגוף החמץ הוא שלו ויש לו בו זכות ולדעת הרמב"ם אף כשממושכן ביד אחרים עובר עליו מדאורייתא י"ל דמהני הביטול שלא להיות לו זכות בממון זה וכמו עפרא יחשב לו ואינו רוצה בקיומו: '''{{עוגן1|ובגוף}}''' השאלה בזית רענן היכא שביטל כראוי ונאנס על הביעור אם קנסינן לי' דדעתו להקל לולא שאת פני הנו"ב והגר"ע ז"ל וכן אאמ"ו ז"ל בספרו שם הביא הכרעה בזה משם רבינו מנוח דהיכא דבטל ולא בדק כלל אף דהיה אונס חיישינן להערמה אבל היכא דביטל ובדק כראוי וביער רק על איזה פרט הי' אונס אשר לא הי' בידו לבדוק בהא ל"ח להערמה עי"ש באורך ואני כבר כתבתי שמה בהגהותי דברמב"ן חידושי פסחים מבואר אף דהי' אונס על פרט א' ג"כ אסור אחר הפסח עי"ש {{ממ|דף נ"א}} דגרס חנות של נכרי ומלאי של נכרי ופועלי ישראל נכנסין שם חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנא' וכתב לא מפני שאומרים שמא מיד פועלי ישראל נפל בפסח דלא נחשדו ישראל על כך אלא שמא מיד פועלי ישראל נפל קודם פסח ואין בעל החנות זוכה בו שהרי שנינו מצא בחנות הרי אלו שלו וכיון שאין בעל החנות זוכה בו אלא ה"ה של מוצא כ"ז שלא זכה בה אדם ברשות הבעלים הראשונים עומד ולא מבעי למ"ד הפקר כמתנה כו' דהו"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה אלא אפי' למאן דל"ל הכי הכא גזרינן ובודאי דהא מתני' ר"ש היא כו' וש"מ דכי קניס ר"ש חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח לאו דוק' בעבר עלי' בב"י ובל ימצא אלא בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון קנסינן עלה דהא חמץ זה שנמצא בחנות שאסור בהנא' קודם פסח אבד הימנו והוא של מוצא ולא עבר עליו כלל בב"י ובי"מ אעפ"כ אסור לאחר הפסח וטעמא משום קנסא עכ"ל והאריך עוד להביא ראיה מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך ואסור אף דלא עבר הנגזל וזכינו לדעת הרמב"ן דאף שודאי ישראל שנאבד ממנו החמץ ביטל ובדק כראוי דכל ישראל בחזקת כשרות והיה אנוס ע"ז שלא ידע שנפל ממנו והיכן הוא ומה הו"ל למעבד אעפ"כ אסור בהנא' ועיין מקו"ח {{ממ|סי' תמ"ט ס"ק ב'}} שכיון ג"כ קצת לדברי רמב"ן אבל לא מטעמו שהוא כ' דיאוש לא הוי עד דאתי לרשות זוכה וחלק מהפקר ולכך אסור אחה"פ וברמב"ן מבואר דלרבנן דהפקר אינו כמתנה כמו כן אבידה לאחר יאוש יצא מרשות בעלים וכן מבואר ברמב"ן בש"מ ב"מ {{ממ|דף י'}} כמו שהארכתי בזה במ"א אולם אעפ"כ אסור אחה"פ אף דמסתמא עביד הישראל כל מה דהו"ל למעבד ודלא כדעת רבינו מנוח גם מוכח מדברי רמב"ן דאף באם נכרי גזל מישראל דאין שום אחד עובר על ב"י ג"כ אסור אחה"פ וכדעת החק יעקב {{ממ|סי' תמ"ח סק"ד}} ודלא כדעת הרי"ט אלגז"י ז"ל בס' הלכות יו"ט המובא בדברי אאמ"ו ז"ל שם מדהוכיח מגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאסור אף דהנגזל לא עבר בב"י וכ' וא"ת כיון שגזלו חייב לבערו ועבר עליו מש"ה אסור והלא אין קנס זה אלא לבעלים הראשונים והם לא עברו עליו בכלום אלא ש"מ שקנס זה בין בשוגג כו' הרי דלא משום דעבר הגזלן נאסר רק של ישראל בכל אנפי אסור אחה"פ ממילא אף בגוי שגזל ג"כ נאסר כמובן:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף