עריכת הדף "
חתם סופר/נדרים/יט/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''כל שספיקו חמור מודאו וכו'.''' הנה אין ספק כשימצא לו פתח אילו הייתי יודע שתאבד הכרי לא היה נודר. מתירין לו דלא גרע מלקמן (כ"ג ע"א) ובר"ן שם ד"ה אין והתניא וכו' ע"ש היטב. וא"כ קשה ממ"נ אי מעמיד דבריו ואומר אפ"ה שהייתי יודע שיאבד אפ"ה הייתי נודר א"כ הרי קמן דהאי גברא מחית נפשיה לספיקא. אע"כ דאינו רוצה בנדר א"כ הרי אין ספיקו חמור מודאו יהיה נזיר מספק עד שימצא ג' אנשים שיתירו לו. דאפילו לרבי יהודה דס"ל בבכורות (ל"ו ע"א) דבעינן אחד מהם חכם גדול כרב נחמן מ"מ אין טורח להשיג זה יותר מודאו שהיה צריך להביא ג' בהמות לירושלים. ובשלמא למאן דתני נזירות שמשון לק"מ דליתא בשאלה. אבל נזירות דעלמא דאיתא בשאלה הא לא הוה ספיקו חמור מודאו ויהיה נזיר עד שישאל על נדרו וצ"ע. ונ"ל דאיך נאמר דנחית לספיקו בשעת נדר מפני שאינו חמור מודאו שאם יאבד יאמר אדעתא דהכי לא נדרנא איך אפשר שבשעת נדר ידור אדעתא דהכי משום דמצי למימר אדעתא דהכי לא נדרנא והוא תרתי דסתרי אהדדי. ובלא"ה נמי נראה לע"ד דלענין נזיר שהתורה קראתו חוטא על הנפש על שציער עצמו. אלא שקרבנותיו מכפרים על צערו. וא"כ כשמתירים לו נדרו נמצא אותן הימים שכבר ציער עצמו אין לו כפרה עליהם ואין עצה טובה להתיר נדרו: '''לא מעייל נפשיה לספיקא.''' למסקנא ג' מחלוקות בדבר לרבי שמעון אפילו ספיקו חמור מעייל נפשיה. ולר"א ברבי צדוק אפילו אינו חמור לא מעייל. ולר' יהודה אי לא חמור מעייל. ואי חמור לא מעייל. וכתב הרשב"א דבמס' קידושין גבי ג' כתי בנות נמי ספיקו חמור ע"ש. אלא לכאורה י"ל לר"ש נמי כל שספיקו חמור לא נחית לספיקא והכא אין ספיקו חמור דאית ליה תקנתא כמ"ש תוס' נזיר (ח' ע"א) ד"ה שיהא כו'. ונ"ל דרבי יהודה לא ס"ל תקנתא להתיר עצמו בנזיר מטעם שכתבו תוס' בשמעתין שהרי צריך להקיף כל הראש. והכא כל עצמו של נזירותו לא היה אלא ע"ד אסמכתא שהיה רוצה להסמיך חברו על דעתו שאין בכרי הזה מאה כור והוא היה סבור שבוודאי אין בו מאה כור ובוודאי לא יהיה נזיר. ונהי אם לא נאבד ונמדד ולא נמצאו בו מאה כור והיה נזיר על כרחו על אפו וחמתו. ולבסוף היה מקיף כל ראשו. היה תגלחת נזרו דוחה הקפת הראש. אבל עכשיו שהוא ספק ודינא היה שלא יתגלח כל ימיו מספק איך יקום וידור בנזיר שלא לשם שמים רק לפטור עצמו מספיקו החמור ויקיף כל ראשו נגד התורה זה נ"ל טעמו דרבי יהודה. מיהו בנזיר עולם דמיקל בתער בודאי קשה כנ"ל אמאי ספיקו חמור הא יכול לנדור בנזיר. וכבר עמד ע"ז המשנה למלך פ"ג מנזירות הלכה י"ח ד"ה תו תנן התם ע"ש: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: בבלי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף