שיחה:תנ"ך/ויקרא/א
פסוק א[עריכה]
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו[עריכה]
אמרו חז"ל (מד"ר א, טו): מכאן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו, שכן מרע"ה וכו' לא נכנס עד שקרא לו וכו'. והקשו בקובץ 'עיון הפרשה' מהו גדרה ומהותה של אותה 'דעת' החסרה לת"ח, דאם היא חכמה - א"כ איננו תלמיד 'חכם'. וכן מה באו חז"ל לרמז בדוגמא לנבלה הטובה ממנו.
ונראה לבאר בזה ש'דעה' איננה 'חכמה', אלא דבר דק ועדין יותר, והבנת דבר מתוך דבר, ולכן אין מקום לקושייתם ש"ת"ח שאין בו דעת" זהו כ"חכם שהוא שוטה", משום שדעת איננה חכמה בלבד, אלא חוש רגשי דק ועדין. ו'דעת' היא לשון חיבור (כמו "והאדם ידע"), וא"כ לעניינינו הוא חיבור פנימי בין החכם לבין חכמתו, אשר נמסכת בליבו ובנפשו, ומי שחסרה בליבו 'דעת' זו, חסר לו בכל גדר ה'חכם' שלו.
ובענין מה באו חז"ל ללמדנו בדוגמא 'נבילה', שמעתי, שלנבילה ישנה מעלה שמסרחת וכך אנשים יודעים להתרחק ממנה, ואילו ת"ח שאין בו דעת - גרוע בענין זה, משום שאין האנשים מכירים בכך. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
לאמר[עריכה]
וברש"י: צא ואמור להם דברי כבושין, בשבילכם הוא נדבר עמי.
כמדומני שאנו רגילים לפרש 'דברי כיבושין' מלשון דברי מוסר הכובשים ומכניעים את הלבבות, ואילו כאן משה רבינו לא הוכיח את ישראל, אלא להיפך הראה להם את חשיבותם שרק בעבורם נתייחד עמו הדיבור. ויתכן בביאור הדבר, שאכן זוהי המטרה האמיתית של אמירת דברי מוסר לאדם, שמראים לו את ערכו וחשיבותו, שלכן אין זה מתאים מה שהוא עושה בפועל כפי דרגתו המיוחדת. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
פסוק ב[עריכה]
מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן[עריכה]
וברש"י: הבהמה - יכול אף חיה בכלל, תלמוד לומר בקר וצאן.
וביאר בשפ"ח הקצר (אותיות טו-טז) בשם הרא"ם שההו"א שאף חיה בכלל - כיון דחיה בכלל בהמה, שנאמר "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה". ת"ל בקר וצאן - דקרא יתירא הוא, דהא סתם 'בהמה' בקר וצאן הוא וכו', הו"ל כלל ופרט וכו'.
ולכאו' הדברים סותרים זה את זה, דאם ההו"א היא ש'בהמה' כוללת אף חיה, וכדמצינו פסוק כזה, א"כ מדוע ה'בקר וצאן' הוא קרא יתירא. [דמשמע דאילולי מה שזה קרא יתירא א"א ללמוד מעצם המילים 'בקר וצאן' לאפוקי חיה, אלא רק מקרא יתירא שנהיה לכלל ופרט - שאז ממעט גם את הכלל.] וצ"ע.
שוב התבוננתי בלשון התורת כהנים, וז"ל: יכול אף החיה שהיא קרויה בהמה וכו', ת"ל בקר וצאן - אין לך בבהמה אלא בקר וצאן. ומשמע שנתחדשה הגבלה והגדרה, שכאן 'בהמה' כוללת רק בקר וצאן, אך לא מזכיר ענין כלל ופרט כהרא"ם. וכן בפירוש הראב"ד שם כתב: ת"ל בקר וצאן - פירוש מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו - עיכובא הוא. ומשמע שלא נזקק לדברי הרא"ם שזהו קרא יתירא וכלל ופרט, אלא זוהי הגבלה ב'בהמה' - למרות שבדרך כלל כוללת חיה, ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
שם[עריכה]
יש להתבונן מדוע אכן אין קרבנות מחיות, דגים ותרנגולים. והנה לגבי תרנגולים כתב הרמב"ן (פס' יד), שהתורה בחרה בשני מינים אלו – תורים ובני יונה – לפי שהם מצויים לאדם וקרובים להתפס, ולא בחר בתרנגולים משום ריבוי זימתם. ולגבי חיות שמעתי מיישבים, שמכיון שאינן מצויות במקומות יישוב, לא ציוותה התורה להביא מהם [ונראה שג"ז מדויק מדברי הרמב"ן הנז', ודו"ק].
והנה שמעתי שמתרצים לענין מדוע אין מביאים דגים לקרבן, שזה משום שאין להם חלב ודם. והיינו שאי אפשר לזרוק את דמם ע"ג המזבח ולהקטיר את חלבם עליו. ואמנם יש להם נוזל הדומה לדם, אך מכיון שהלא מותר לאכול דם דגים, א"כ מבואר שאין לו 'דין ו'שם' דם, ודם שכזה אינו ראוי להקרבה ע"ג המזבח, ולכן אין מביאים דגים לקרבן.
וחשבתי לפי זה ליישב אף את מה שאין מביאים חיות לקרבן, שהלא חלב חיה הותר באכילה, וא"כ מבואר שאין זה נחשב כ'חלב' אלא כ'שומן', וא"כ יתכן שלכן אין להביאן לקרבן, משום שא"א להקריב את חלבן ע"ג המזבח.
אמנם יש לידע שהדבר תלוי במחלוקת רש"י והרמב"ן, אם ניתן לקרוא לשומן 'חלב'. דרש"י (חולין מה: ד"ה כל) כותב: כל חלב מקרי חלב בין טמא בין טהור ושומן אינו אלא לשון חכמים, ואילו הרמב"ן (לקמן ג, ט) מאריך לכתוב שדווקא השומן המכסה את הקרב נקרא 'חלב' לפי שהוא נפרד ואינו מתאחד עם הבשר, אבל שאר השומן שמתערב עם הבשר ונעשה כדבר אחד עמו, קרוי 'שומן' ולא 'חלב'. והאריך בזה. אמנם כתב שלא כל החלבים מוקטרים למזבח, וכן לא כל החלקים המוקטרים הינם 'חלב', שהלא הכליות ויותרת הכבד אינם חלבים, וכן באליה יש שומן ולא חלב. ולכאו' לפי זה קצת נדחים דברינו, משום שהיה ניתן להקריב חיות, ולהקטיר את 'שומנן'. ועדיין יתכן שמה שהתורה ציוותה להקטיר חלב – וכרוב החלבים – צריך דווקא כך, וא"א להביא במקומו שומן של חיה. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
תקריבו את קרבנכם[עריכה]
וברש"י: תקריבו - מלמד ששנים מתנדבים עולה בשותפות. קרבנכם - מלמד שהיא באה נדבת ציבור, היא עולת קיץ המזבח הבאה מן המותרות.
וביאר בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם: דאם לא כן 'יקריב את קרבנו' מיבעי ליה. והא דנקט 'שנים מתנדבין', לאו דווקא שנים, אלא אפילו מאה, כל עוד שלא נשתתפו בה כל ישראל. אבל כשנשתתפו כל ישראל, כגון עולת קיץ המזבח, דין קרבן ציבור יש לה.
מקופיא צריך ביאור הדגשת השפ"ח הקצר שרק שנים או מאה - אך לא כל ישראל, שהלא אליבא דאמת לאחר שני הלימודים - התרבו אף כל ישראל מ"קרבנכם", וא"כ מהו הענין לחלק זאת לשני לימודים כאשר בשניהם הדין שוה. שוב ראיתי ברמב"ן כאן שעוסק בזה, עיי"ש.
ויתכן לדון בזה ולחלק בין ציבור - כל ישראל, לבין אסופת יחידים, כפי שמצינו בגמ' בהוריות ו. ש"אין ציבור מתים", שזהו דין בקרבן 'ציבור', ולא ביחידים רבים. וא"כ יתכן שלכן נצרכים לשני לימודים נפרדים בזה. וראה בזה בגמ' יומא נ.
וכעת נראה ליישב בפשיטות, שכוונת הרא"ם היא שאכן ניתן להקריב ג"כ נדבת כל ישראל כקיץ המזבח, אולם אז יש לעולה זו גדרי ודיני 'קרבן ציבור'. ולפי זה ייצא שהפסוק כאן עוסק בין בעולת יחיד הבאה בשותפות - הנלמד מתיבת "תקריבו", בין בעולת ציבור הבאה מכל ישראל - הנלמדת מתיבת "קרבנכם". הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
פסוק ה[עריכה]
ושחט וגו' והקריבו בני אהרן הכהנים[עריכה]
וברש"י: והקריבו - זו קבלה שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו (ש)שתיהן בבני אהרן.
חשבתי שדבר זה מדויק בפסוק, שבשחיטה כתוב לשון יחיד - 'ושחט' - משום שזוהי פעולה של אדם אחד, ומה שנשתנה מיד ללשון רבים - 'והקריבו', משום שזה כולל שתי עבודות הנעשות בשני כהנים. אמנם ביאור זה אינו מיישב את המשך הפסוק - "וזרקו את הדם", שהלא זריקה נעשית בכהן יחיד. ומבואר (כנראה) שהחילוק הוא שונה, שכשמדובר על מלאכות הכהנים שכל הכהנים יכולים לעשותו, זה או זה, כתוב לשון רבים, אך בשחיטה שמבואר שהכוונה היא לבעלים שישחוט, דשחיטה כשרה בזר, והפסוק מתייחס כהמשך ל"וסמך ידו" - הבעלים - "ושחט וגו'", ולכן שם כתוב לשון יחיד. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
וזרקו[עריכה]
וברש"י: עומד למטה וזורק מן הכלי לכותל המזבח למטה מחוט הסיקרא כנגד הזויות, לכך נאמר 'סביב' שיהא הדם ניתן בד' רוחות המזבח. או יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר 'וזרקו' ואי אפשר להקיף בזריקה. אי וזרקו יכול בזריקה אחת, תלמוד לומר 'סביב', הא כיצד נותן שתי מתנות שהן ארבע.
יש לבדוק בגמ' בזבחים נג: מהו ההכרח שמזים דוקא שתים שהם ארבע, משום שבדברי רש"י כאן לא מבואר ההכרח לכך שאין צריך ארבע הזאות בארבע רוחות. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
פסוק ז[עריכה]
בני אהרן הכהן[עריכה]
וברש"י: כשהוא בכיהונו, הא אם עבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה.
מענין מאוד שביום הכיפורים המקודש מכל השנה שבו העבודה הינה רק על ידי הכהן הגדול, דווקא אז הוא אינו עובד בשמונה בגדים אלא בארבעה בגדי לבן. [וכמובן שידועה דרשת חז"ל שהוא אינו לובש בגדי זהב משום שזה מזכיר את חטא העגל, אך עדיין יש לדעת מדוע באמת נסבב כך שדווקא בעבודת יום זה שהיא ייחודית לכהן הגדול, הוא אינו לובש את בגדיו הייחודיים שעושים אותו "בכיהונו".]
וניתן להוסיף על קושיא זו, שבפרשת אחרי מות (לקמן טז, כד) נקראים בגדי הזהב "ולבש את בגדיו", וכפי שפירש רש"י שם, ואילו בגדי הלבן של יום הכיפורים נקראים רק "בגדי הבד", ואינם מתייחסים אל הכה"ג בדווקא.
ואולי ניתן לבאר בעצם הענין שזהו משום שביוה"כ רק הוא עובד, ולכן לא צריך הבחנה בינו לשאר הכהנים. וניתן להוסיף שאולי זה כדוגמת ענוה ביום הקדוש בו לא ניכר שוע בפני דל, ולכן גם הכהן גדול לובש ד' בגדים. וראה עוד ברמב"ן (לקמן טז, ד) שכתב שסודם של בגדי הלבן הוא כמו "האיש לבוש הבדים", והביא בזה מדרש שכותב "כשירות של מעלן כך שירות של מטן", והיינו שביום זה העבודה צ"ל דומיא דהמלאכים, ולכן היא צריכה להיות דווקא בבגדי לבן. [ומענין הדבר שבגמ' יומא (דף מד:) כתוב שהיה למחתה של הכהן גדול שביום הכפורים - פעמון - ניאשתיק. וכתב שם רש"י (ד"ה ניאשתיק): משום "ונשמע קולו". ומבואר שלמרות שפסוק זה במקור איירי במעיל שהוא מהשמונה בגדים של הכה"ג, אך גם ביוה"כ שלבש בגדי לבן נשאר הדין של "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". ועיין בזה.] הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
פסוק ח[עריכה]
בני אהרן הכהנים[עריכה]
וברש"י: כשהם בכיהונם, הא כהן הדיוט שעבד בשמונה בגדים, עבודתו פסולה.
יש לעיין מדוע רש"י מזכיר דוקא אופן שהכהן ההדיוט לובש שמונה בגדים - שהוא פסול, ולא הוסיף אופן שהוא אינו לובש כלל בגדי כהונה, שהלא אף בכה"ג עבודתו פסולה. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
את הנתחים את הראש[עריכה]
וברש"י: לפי שאין הראש בכלל הפשט, שכבר הותז בשחיטה, לפיכך הוצרך למנותו לעצמו (חולין כז. תו"כ).
יש לבדוק ביאור כוונת הדברים, דלכאו' מהו הקשר בין מה שהראש הותז בשחיטה, לבין דין ההפשטה, שזהו בין כך שלא במקום השחיטה. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)
פסוק יג[עריכה]
והקרב והכרעים ירחץ במים[עריכה]
באונקלוס תרגם 'ירחץ' - יחלל. וכן לקמן (ח, כא) "ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים", תרגם: חלל. והעירו שבדרך כלל אינו מתרגם כך את 'ירחץ' אלא 'יסחי', וכגון בשמות מ, יב: "ורחצת אותם במים" - ותסחי. ומצאנו שבחולין קיג. כותב רש"י בד"ה רב הונא: כל רחיצת הבשר מתרגמינן חילול, עכ"ל. וא"כ מיושב שפיר שינוי הלשונות שבאונקלוס. הארות חיים (שיחה) 14:16, 18 במרץ 2021 (IST)