שו"ת מהרי"ם/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
נעים זמירות ישראל בתהלתו אמר אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתיך (תהלים ע"א) .
נראה לפרש המקרא הזה על דרך דאיתא בש"ס ברכות ריש הרואה מר ברי' דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחי למיא ואתעביד ליה ניסא איברא ליה עינא דמיא ואשתי תו זימנא חדא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא אתפרקא ליה אשיתא על לגוה כי מטי לערבות הו הבריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל וכי מטי לריסתקא דמחוזא הו הבריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. וכתב הרא"ש וז"ל מכאן משמע שיחיד שנעשה לו נסים הרבה בהגיעו לאחד מהמקומות שנעשה לו נס יכלול גם שארי ניסים עם זה. ע"כ:
ונראה לענ"ד פשוט בהך דינא דמי שנעשה לו נסים הרבה בהגיע לאחד מהמקומות שנעשה לו נס שצריך להזכיר ג"כ הניסים דשארי מקומות וכוללם בברכה אחת לפי מה דקיימא לן דכל ברכות הרואה אינו אלא כשרואה אותם משלשים לשלשים אבל בתוך שלשים אינו צריך להזכיר נראה ג"כ כשהגיע אדם לאחד מהמקומות שנעשה לו נס וכבר עבר עליו שלשים דמחויב לברך עליו ועל שאר הניסים עדיין לא עברו שלשים שאין להזכיר אותם בתוך הברכה שמברך במקום הנס כיון דלא עבר עליהם שלשים אף שכוללם בתוך הברכה המחוייבת ואינו מזכיר בשביל זה שם ומלכות. ויש ללמוד דין זה מהא דמבואר בשולחן ערוך אורח חיים (סימן ר"ח סעיף י"ח) לא יכלול על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש אע"פ שאינו מוסיף שם ומלכות מכש"כ בנידון זה שאין כאן ספק כלל על השארי ניסים כיון דעל השארי נסים לא עברו שלשים. ובזה יש לבאר דברי האגדה שהביא בעל הטורים פ' ויחי על הפסוק לו ישטמנו יוסף כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכהו בו ובירך ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו (אגדה זה הובא ברבה בשינוי לשון קצת) ויש לתמוה למה מדייק בחזירתם מהקבורה ומסתמא הלכו לקבורה בדרך אחד ומסתמא בירך יוסף בהליכתו כדינו וכבר כתבתי בזה דברים נכונים בס' הדרשות שלי וכעת נתחדש לי בעז"ה דבר נכון וישר דהנה יש לתמוה על יוסף הצדיק בשעה שבירך על בור המדבר ברוך שעשה לי נס במקום זה למה לא כלל בברכתו מעשה הנס דיציאתו מבור בית אסורים דמצרים וכדינא דהרא"ש דצריך לכלול הנסים דשאר המקומות ונראה דמחמת זה עלה על דעת האחים לחשוב שעיקר ברכתו שבירך בבור המדבר הוא מחמת שנאתו שזוכר להם מעשה הראשונים ולא שם על לבו לזכור נסים אחרים רק זה נשרש בלבו שנאתו עליהם ולכן פחדו האחים ואמרו לו ישטמנו יוסף [ובסמוך יתבאר אי"ה טעמו של יוסף והאחים באיזה דין המה מחולקים] והשתא אתי שפיר למה לא נתפעלו האחים מהברכה שבירך יוסף על בור המדבר בהליכתם לקבור דהיה להם טעם שלא מחמת שנאה בירך אלא מתורת חיוב הדין בירך וכדינא דחז"ל ומה שלא כלל בברכתו בור דבית אסורים שיצא ממצרים אפשר שהיה בתוך שלשים יום לצאתו ממצרים וביציאתו ממצרים ראה מקום בית האסורים ובירך אז ואין צריך לכלול עוד כמו שכתבתי. אמנם בחזירתם מהקבורה בוודאי הי' אחר שלשים מהליכתם ממצרים דאי בתוך שלשים על בור המדבר נמי לא הוה לי' לברוכי דהא בירך עליו בהליכתו לקבורה [גם שהו בהקבורה כמה ימים ועשו ליעקב הספד גדול ואבל שבעת ימים ונתקבצו חשובי כנען ותלו עדיהם על ארונו של יעקב כדרשת חז"ל על פסוק גורן האטד] וע"כ היה אחר שלשים א"כ היה לו ליוסף לכלו גם את נס יציאתו מבור בית האסורים דמצרים שהיה יותר טפי משלשים יום וכאשר ראו האחים שלא כלל יוסף נס דבור בית האסורים מש"ה חששו האחים שלא מחמת חיוב בירך אלא בשביל הזכרת שנאה ולכך אמרו לו ישטמנו יוסף ודו"ק:
ונראה לי טעמו של יוסף הצדיק ובמה היה מחולק עם האחים דהיו מחולקים בדין שמחולק מרן בית יוסף עם המגן אברהם, דהנה הבית יוסף כתב בשולחן ערוך אורח חיים (בסי' רי"ח סעיף נ') יש אומרים שאין מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וכתב מג"א לא מצאתי מי שחולק דהאיך יעלה על דעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע ומ"ש הרב ב"י (ס"ס רי"ט) בשם הריב"ש היינו לומר כשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל אבל בדבר שמנהג העולם פשיטא דאין לברך שעשה לי נס וכ"מ בב"ח. א"כ יש לומר דטעמו של יוסף הצדיק היה נהי שנעשה לו נס שיצא מבית האסורים דמחויב לברך ברכת הגומל שהוא א' מד' שצריכים להודות מ"מ לא מיקרי נס זה חוץ לדרך הטבע לברך עליו ברוך שעשה לי נס במקום זה דהא יש כמה ב"א שחבושים בבית אסורים ויוצאים חפשי רק על בור המדבר שהיה חוץ מדרך הטבע דהא היו בו נחשים ועקרבים כמו שדרשו חז"ל על פסוק והבור רק, שפיר חייב לברך ברוך שעשה לי נס במקום זה, ומש"ה לא כלל יוסף סור דבית האסורים בתוך הברכה דבור המדבר כדעת המג"א ודעת האחים כדעת הבית יוסף ודו"ק:
עתה נבוא לבאור מקרא שהתחלנו דהנה דרכו של אדונינו דוד המלך עליו השלום היה על אדני הקודש דעת תורתינו הקדושה להודות לשמו יתברך ולשורר לפניו על כל נס ונס שעשה עמו בכל עת ובכל רגע ולכלול הנסים הקודמים בתוך השבח וההודיה והזה יש לכוון כוונה נאותה בדברי קדשו (תהלים י"ח) אשר דבר לד' את דברי השירה הזאת ביום הציל ד' אותו וכו' דתיבת ביום אין לו מובן אשר הציל ד' אותו הוה ליה למימר ולדברינו ניחא מאוד דהנה דברי שיר ההוא שר לד' לעת זקנתו כאשר הניח ד' אותו מכל רודפיו כמו שפי' רש"י ואז כלל בברכתו שבח לשמו יתברך על כל הנסים הראשונים כאילו כל הניסים נעשו לו ביום זה וכדעת חז"ל שצריך לכלול נסים הקודמים וזה דקאמר ביום הציל. הכוונה כאילו היתה הצלתו מכל שונאיו ביום זה וכפסק חז"ל שצריך לכלול כל הנסים ביום שנעשה לו הנס. וזה דקאמר דוד המלך עליו השלום אלקים למדתני מנעורי. הכוונה שהשי"ת עושה עמו נפלאות בכל עת כאשר מנעוריו היה נרדף מאויביו המבקשים את נפשו. וד' הציל אותו ברוב נסים ונפלאות כמבואר במקראי קודש. והיינו אלקים למדתני מנעורי היינו מנעורי הייתי מלומד בנסים. ועד הנה אף שכבר עברו הנסים ע"כ זה אגיד נפלאותיך. והיינו באיזה יום שהשי"ת עושה לי נס כולל אני ג"כ הנסים והנפלאות הקודמים שעשה עמי השי"ת. והיינו דמברר יותר גם עד זקנה ושיבה אף בימי הזקנה שכבר עברו נסים הראשונים הזכיר אותם תמיד בבואו לאיזה נס הזכיר הקודמים. וזה דמסיים לכל יבוא גבורתיך כי לכאורה מלת לכל אינו מובן ולדברינו מובן היטב היינו דקאי לכל הנסים שנעשה לו עד עתה והיינו לכל שכלל כל הניסים הקודמים וסיפר גבורת ד' יתברך:
כמו כן אנכי הצעיר באלפי ישראל תולעת יעקב רפה המזג חלוש ההרכבה מנוער. במקהלים אברך ד' ואמלא פי תהלתו להודות לו ית"ש על הנסים והנפלאות אשר הפליא לעשות עמדי כהיום הזה, וחסדי ד' אזכיר על תגמולוהי עלי, ובשפתי רננות יהלל פי, כל ימי צבאי, והנה בהקדמת ספרי כתונת פסים [יזכינו ד' להוציאו בקרב לאורה] כתבתי דעיקר מה שחייבו חז"ל לד' שצריכין להודות, אין כוונתם לייחס ההודאה לו ית"ש על עצם הנס רק על שזכו לראות הנס בעיני הבשר באתגליא. כי באמת רבים המה הנסים והנפלאות שעושה השי"ת עם האדם בכל עת ובכל רגע ולולא השגחתו ית"ש כהרף עין כאין ואפס נחשבנו. אולם מכוסים המה ונעלמים מחוש הראות לא שזפתם עין רואי. כדברי הזוה"ק על פסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו דמלת לבדו קאי על השי"ת שהוא בעצמו היודע הנסים. וכן דרשו חז"ל בפרק המפלת על פסוק עושה נפלאות לבדו אין בעל הנס מכיר בניסו. אך הד' שהצריכו להודות, זכו לראות מעשה תקפו וגבורתו עין בעין, וכדפירשו על פסוק המה ראו מעשה ד', ראו דייקא:
ואנכי הקטן יעקב אחד מארבעה בעלי ההודאה הנ"ל ראיתי בחוש נפלאות שמו יתברך בהמחלות אשר עברו על ראשי עד הנה ובהקדמת ספרי מקור מים חיים ספרתי תגמולוהי משנת תקצ"א כאשר שוט שוטף עבר מחלה הידוע פרשה כנפיה על פני תבל ונאסף מאתנו כמה נפשות נקיים וביחוד רבנים גדולים ומפורסמים אז גם עלי עבר כוס חמה ואש נשקה ביעקב עד אשר אמרתי נגזרתי לא אראה יה אמנם רבים היו עמדי ועמדו בתפלה ובתחנונים והעתירו לד' בעדי וישמע אל ויענם וירפאני. עוד ספרתי אחת לאחת כמה וכמה חסדים שעשה ד' עמדי בהקדמת ספרי כתונת פסים הנ"ל. ואחרון הכביד היא השנה החלפה עת לחננה כמעט כל השנה עבר עלי בימים שאין בהם חפץ דווים וסחופים אין לך יום קשה מחבירו נהייתי ביסורים קשים ומרים וכל הדאקטורים אשר שקדו בטובתי אמרו נואש אין מזור למחלתי ואין תרופה למכתי האנשוה ואנשי העיר בריסק אשר אני שוכן בה בראותם כי באתי במשבר ואפס עצור ועזוב נאספו גדולים עם קטנים תשב"ר אל בתי התפלה ורבים מהיחידים השתטחו על קברי הצדיקים וקברי אבותי הקדושים אשר בארץ ובקול מר הזילו דמעה כמים לחלות קדוש יעקב ויקראו אל אלקים בחזקה גם אנשי עיירות הסמוכים לפה בהגיע להם השמועה נבהלו ונתקבצו ובאו לבתי מדרשם והעתיקו בעדי וינחם ד' כרוב חסדיו ועד מהרה שלח דברו וירפאני והשיבני לאיתני, על כל זאת אודה יה תרנן לשוני צדקתך אודך ד' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני תגלנה עצמות דכית חזקני ד' ואמצני לעבדך באמת ובתמים ושבתי בבית ד' כל ימי חיי:
והנני מחזיק מלא חפנאי טיבותא לאנשי עיר בריסק ולאוהביי אשר עמהם נתייקרתי ושמו נפשם בכפם ועמדו לי לצור מעוז ולבית מצודות להושיעני, קצרה ידי להשיב להם גמולם את ד' השב להם כגמול ידם בזה ובבא יחיו חיי נעימים וישכנו בשלום ובשלוה על נהרי עדן ומנוחת שאננות נהר פלגיו ישמחו עיר בריסק קריה נאמנה אין פרץ ואין צווחה בגבולם אלהים יכוננה עד עולם סלה:
והנה כשמנה עשרה שנה אשר הוצאתי לאור על פני תבל חבורי הראשון מקור מים חיים ראשית פרי תנובתי אשר חנני ד' ותה"ל נתקבל החיבור אצל חכמי לב חכמים ראוהו ויאשרוהו נבונים ויהללהו וחשבתי להוציא לאור ספרי הגדול כתונת פסים. וחיצי יהונתן אשר חנני ד' לעשות לבוש כבוד לספר הקדוש נימוק"י ור"י אשר לפע"כ דברי הספר ההוא חתום ובחיבורי פתחתי שער לבוא חדריו הטמונים וכל אחד ימצא מבוקשו וכמה חכמים גדולים הביטו בו ויפארהו ואמרו שיש להציבור צורך בו ויעצוני להדפיסו ראשונה אולם מסיבות הזמן לא נתנני הפק רצוני ואמרתי להוציא עתה לאור ספר הקטן שו"ת נכבדות בו מדובר הלכות אשישות מאשר השבתי לרבנים גדולים גם בזה לא נתמלא תשוקתי כחפץ לבבי כי השמטתי כמה שו"ת גם תשובות מבני המופלגים ואי"ה בחבורי כתונת פסים אציג בשמם כמה חדושי תורה:
וקראתי שם החיבור שו"ת מהרי"ם על שמי למזכרת עד כאשר כתבו הקדמונים שנכון לרמוז שם המחבר בריש ספרי וכן בזוה"ק מתחיל בתיבות בריש הרמנותא דתיבת ברי"ש מרמז רשב"י וכן ספר תנא דבי אליהו. גם כלול בו ס"ת משם אדוני אבי מורי הרב המפורסם אי"א מוה' חיים ז"ל והמה ר"ת משם אמי הצדקנית מירקא ז"ל בהפך אתוון ובהקדמת ספרי מקור מים חיים כתבתי בארוכה מרוב עמלם וטרחם שהי' להורי ז"ל עד כי הביאוני עד הלום יהי' נשמתם צבצ"ה וצדקתם תעמוד לעד וימליצו טוב בעד כל תמימי דרך ובעדי ובעד כל בני ביתי וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם:
והנה העמסתי עול הדפוס על בני יקירי המופלג החרו"ש מוה' שמשון נ"י והעמיל בו הרבה הן בעסק הדפוס והן בעסק הגהה יומם לא נח ולילה לא שכב עד אשר ת"ל הוציא מחשבתי מכח אל הפועל יהי ד' עמו ויעל על במתי הצלחה יחיה ויאריך ימים:
והני נשי במה קזכי' וכו' היא האשה אשר נתן ד' עמדי לעזר הרבנית הצנועה החשובה והכבודה מ' עכסא ת' ובהקדמת ספרי מקור מים חיים ספרתי כשרון פעולתה העמיסה על שכמה לסבול עול הפרנסה בכדי שאוכל ללמוד מבלי טרדה ובפרט לעת כזאת אשר זקנתי וגופי חלוש וצריך אני בכל עת משמרת ומשמרת למשמרת ועיני השגחתה עלי פקוחה למלאות מחסורי בכל דבר הצריך לבריאותי יתן ד' לנו רוב נחת מזרענו שיחי':
ויברך ד' ברכת השלום לכל זרעי בני המופלגים החריפים מו' אהרן משה שיחי' ומו' יקותיאל צבי שיחי' ומו' ראובן זאב שיחי' ומו' שמשון שיחי' וחתני החריף מו' ארי' ליב שי' ובנותי המסולאות שי':
והנני מחזיק טיבותא ואפריון נמטי' להמופלג ושנון השלם מוה' שמואל לוריא נ"י ממאהליב אשר שקד בטובת ספרי במעשה הדפוס ובהגהה ויברך ד' מעשי ידיו