שדי חמד/כללים/א/רכג
|
< הקודם · הבא > |
רכג איסורי הנאה אם מותר להאכילם לבהמת הפקר עיין באורח חיים סי' תמ"ח סעיף ו' דאסור להאכיל חמץ לבהמת הפקר ועיין להגאון פרי מגדים באשל אברהם סק"ט שכתב דהירושלמי מפיק דין זה מלא יאכל בצירי והיינו לרבי אבהו אבל לחזקיה לית לימוד והרי"ף והרא"ש פרק כל שעה לפי הנראה פסקו כחזקיה וכן בשאר איסורי הנאה לית לימוד ע"כ וכ"כ שם במשבצות זהב סעיף קטן א' ונראה דלא ראה דברי ההגהות מימונינות פ"ג דחמץ רימזו מרן הבית יוסף בסי' תמ"ה שכתב ריב"ק היה אוסר להשליך חמץ במקום הפקר דחזינא בתמורה כל איסורי הנאה מצריך להו קבורה ומביא ראיה מהירושלמי דאמר לא יאכל חמץ וכולי ע"כ וכיון דמוכיח מההיא דתמורה הרי א"כ כל איסורי הנאה במשמע וכן ראיתי בספר שר האלף בפי' מגן האלף סי' תמ"ח סק"ט הביא ראי' דבכל איסורי הנא' אסור ליתן לבהמת הפקר מההיא דתמורה עי"ש שגם הוא ז"ל לא ראה דברי הגמי"י אלו גם מש הפ"מ דהרי"ף והרא"ש פסקו כחזקיה נראה דכונתו ממה שהביאו הרי"ף והרא"ש מילתיה דחזקיה דיליף איסור הנאת חמץ מלא יאכל חמץ והוא תמוה לקוע"ד דהרי הרמב"ם פוסק כרבי אבהו והביא דרשה דחזקיה והטעם כמ"ש הר"ן שם בהלכות ומרן כ"מ בפ"א דחמץ דין ב' דהיא דרשה מוסכמת ולעולם אימא לך דסברי כר' אבהו וכדעת הרמב"ם והוא פלא שלא הביט בדברי הר"ן באותו מקום ועיין להג' פני יהושע בשו"ת א"ח סי' י"ב שכ' להוכיח דמ"ש בירוש' הנ"ל הוא אסמכתא והוא אליבא דכ"ע לר"א ולחזקיה ויש להשיב ע"ד הפ"מ דאם כדבריו דהירוש' הוא אליבא דר' אבהו תקשה לן א"כ איך יתכן דהרי"ף והרא"ש יפסקו כחזקיה מאחר דמהירושלמי מוכח דנקיט כר' אבהו ועיין בפר"ח פסת בחי' על הרמב"ם פ"ז מהל' ע"ז סק"ב דכ"כ פשוט בעיניו דקי"ל כר' אבהו עד שתמה על רבותינו התוס' בב"ק ע"ב ע"ב דמאי מספק"ל בתקרובת אי אסור בהנאה הא כיון דמויאכלו ז"מ נפק"ל איסור הנאה נמי בכלל ולא אסיק אדעתיה לומר דהתוס' ס"ל כחזקיה ואהכי מספק"ל ש"מ דדבר פשוט הוא דקי"ל כר' אבהו. אחר זמן רב ראיתי דברי הרא"ש בחולין (פ"ז סי' י"ז) שכ' דהלכה כחזקיה נגד ר' אבהו. והבין מדברי רי"ף בפ' כ"ש דס"ל כן מדהביא מילתיה דחזקיה ועוד הכריח עי"ש והא הו"ל להפרמ"ג להביא דהוא כדבריו ממש וע"ע בפרמ"ג במ"ז רס"י תמ"ח ומה שיש לתמוה לפי זה ע"ד הפר"ח הנ"ל ונמשך אחריו בשו"ת מכתב שלמה סס"י פ"ה ראיתי שכבר עמד בזה בשעה"מ פ"ח מהל' אישות (ד' ע' ע"א מדפוס אשכנז) ועיין מה שרשמתי במערכת הכ"ף אות קי"ט ועיין להרב ערך השלחן בסימן תמ"ח אות ז' מאי דשקו"ט בזה ומסיק לאסור בכל איסורי הנאה ליתן לבהמת הפקר דמי יקל ראש נגד התשב"ץ והג"א פ"ב דפסחים וש"ד ואו"ה וכו' גם הרב באר יעקב ביו"ד סי' כ"ט (שרמז שם) נראה מסקנתו לאסור והרב מוהר"ם אלגבה הו"ד בס' יד דוד על טוי"ד בסי' פ"ז הגה ט"ו אות ה' הוכיח מביצה כ"א ע"ב גבי אין מזמנין נכרי בשבת משום שיורי כוסות דאמרי' דידן חזו לתרנגולים דידהו לא חזו דאסירי בהנאה ואמאי לא נימא דחזו לתרנגולים הפקר גם כ' בשם חק"ל יו"ד סי' מ"ו דהעלה כן עי"ש ומה שהק' בחק"ל שם דברי רש"י פסחים ד' ה' והרשב"א סו' ע"א דכ' דמותר להשליך חמץ לכלב דהוא היפך הירוש' לפי הנר' לא ראה מ"ש בשו"ת פנ"י הנ"ל בענין זה גם במגן האלף שם יישב דברי רש"י עי"ש וכן ראיתי להג' שואל ומשיב (ח"א סי' כ"ג) נשאל ע"ז ליישב דברי רש"י עי"ש ומרן חיד"א במחב"ר יו"ד סי' כ"ט השיג ע"ד הכנה"ג שם דבהרמב"ם הל' מ"א פ"ח הט"ז מבואר בהיפך ולענ"ד אין שייך לומר מבואר בהיפך משום די"ל דהרמב"ם איירי בכלב שלו ומיני מיני הנאה קחשיב והמעיין במחב"ר שם בעיניו יראה שלא זכר שר דהריב"ה בסי' תמ"ח ה"ד הירושלמי והיא הלכה פסוקה בש"ע שם גם לא זכר דברי הרב כנה"ג סי' פ"ז דנראה מסקנתו לאסור ועיין להרבנים יד דוד סי' כ"ט קהל יהודה סוס"י פ"ז ט"ז סי' צ"ד סק"ד בשם רש"ל ות"ח ופר"ח שם סק"י פתחי תשובה שם סק"ה יד דוד שם אות ק"י זכור לאברהם ח"ג ד' ס"ח ע"א חת"ס או"ח סי' בק"י יד דוד על הש"ס בפסחים ד' ה' ע"ד רש"י ובדף כ"ב ע"א:
והנה דבר פשוט ומבואר בפוס' דדבר שאסור בהנאה אסור ליתנו במתנה דמתנה היא כמוכרו לו ובכן ל"ז להבין דברי הר' מרכבת המשנה ד' ט"ז עי"ש ולענ"ד אף אי נימא דשולח אדם ירך לנכרי הוא בחנם שפיר כ' הרמב"ם דמשום דמותר בהנאה לפי' שולח וכו' וצ"ע שו"ר להרב מוהרא"ף מ"ש בס' נשמת כל חי ח"א סי' ד"ן עי"ש ותמיה לי עמ"ש הג' מוהרא ץ אלימלך בס' דרך פקודיך הנד"מ במל"ת ג' בחלק הדיבור אות ג' אפשר דאפי' מי שאוסר בהנאה מתיר לשלוח ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה דאינו נותן לו בהדיא הגיד בפ"ע רק בכלל הירך אינו מהנהו כלום דלא שוה כלום דהוי כעץ בעלמא עכ"ל והוא פלא שלא הביט עין הבדולח בדברי רמב"ם פ"ח מהל' מ"א ה"ד ובטוי"ד סי' ס"ה וברב הלבוש שם שכ' להדיא גיד הנשה מותר בהנאה לפיכך שולח אדם ירך לנכרי אעפ"י שגיד הנשה בתוכה וכו' ע"כ דמוכח להדיא דאם היה אסור בהנאה לא היה יכול לשלוח לנכרי. וכן ראיתי עתה להג' עמודי אש נרו בד' ע"ד סוף ע"ב שהביא דברי הדרך פקודיך הנ"ל וכ' ולדעתי ל"ן כן וראיה מש"ס פסחים כ"ב ע"א הרי ג"ה וכו' ותנן שולח וכו' קסבר ר"א כשהותרה נבלה וכו' עי"ש דמבואר להדיא דהאוסר ג"ה בהנאה אסור כששולח ירך וג"ה בתוכה וז"פ ע"כ ועי"ש שתמה על האחרונים שלא ראו תשובת רשב"ץ וכו'. וגם מעיני דמר נעלם דברי הג"א וש"ד ואו"ה שהזכיר בעה"ש הנ"ל כיעי"ש:
ובעיקר כללין השגתי ס' נחמד דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי שם בח"ב פרק ח"ן שעמד בזה אי בשאר איסורי הנאה חוץ מחמץ בפסח אסור להאכיל לבהמת הפקר והביא דברי המג"א ומק"ח סי' תמ"ח סק"י דמסיק לחלק בין חמץ לשאר איסורין והכריע כמותו לדינא עי"ש וכבר כתבתי שאין כן דעת רבני אחרונים הנ"ל ודברי המק"ח כבר הביאם במגן האלף ותמה על דבריו לכן נ"ל דהגאון הנ"ל נרו לפי שלא ראה דברי רבנן בתראי הנ"ל החליט כן לדינא אבל לדידן דחזינן דדעת האיסור והיתר ושערי דורא והגהות אשרי ות"ח והרשב"ץ שהביא הרב ערך השלחן שגם באיסורי הנאה דעלמא הדין כן הכי אית לן למינקט ואין בהוכחתו כדאי לדחות דבריהם ושערי תשובה לא ננעלו ועיין עוד בערך השלחן יו"ד רס"י כ"ט דהר"ף בהגהות סמ"ק סי' ר"ג נראה דס"ל דאיסורי הנאה מותר ליתן לכלב שאין מזונותיו עליו אבל השערים סי' פ"ה והאו"ה סי' כ"א ה"ד הרב כנה"ג סי' פ"ז אות י"ד סברי דאסור עכ"ל ואם מותר להריח בדברים האסורי בהנאה רשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' א' אות א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |