קול אליהו/קנג
|
< הקודם · הבא > |
קנג) (סי' א') ותען חנה ותאמר לא אדוני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי וגו', והנה בפרש"י בדפוסים ישנים היה כתוב בזה הלשון לא אדוני, כשרה, והמדפיסים השמיטו את המלה הזאת, ויש לפרש בזה האופן, דהנה איתא בגמרא (ברכות דף ל"א) לא אדוני לא אדון אתה בדבר הזה ולא שכינה שורה עליך ולא רוה"ק איכא גבך שדנתני לכף חוב ולא דנתני לכף זכות, והדברים תמוהים וכי דוקא מי שהשכינה שורה עליו ויש לו רוה"ק צריך לדון לכף זכות, ואם הכוונה כיון שיש לו רוה"ק והשכינה שורה עליו א"כ הי' לו לדעת הכל, ז"א וכי הנביאים צריכים לדעת הכל הלא יהושע אמר קול מלחמה במחנה, ואמרינן ג"כ במסכת שבת (דף ס"ד) א"ל משה, שמא חזרתם לקלקולכם הראשון א"ל לא נפקד ממנו איש עיי"ש, והנה באמת גם על עלי יפלא האם לא היה מכיר את חנה שהיא אשת אלקנה ונחשבת משבע הנביאות ואיך חשד אותה לשכורה, והנה באמת במדרש שמואל רבתי איתא כשרה רבקה ורחל, והכוונה שהיו גם הם עקרות והתפלללו על בנים, אבל גם על דברי המדרש קשה למה צריך למשל כשרה רבקה רחל, ויש לומר על פי דברי הרמב"ן ז"ל בפי' תצוה בענין אורים ותומים שכתב שהיה שם שמות הקדושים והם שהיו מאירים דבריהם, שהיה הכהן מכוון בהשמות והיו האותיות מאירים או בולטים כמו שאמרו בגמרא במס' יומא (דף ע"ג) אך לצרף האותיות היה צריך הכהן לצרפם על פי רוה"ק כי היכולת לצרף האותיות באופנים שונים, לדוגמא כאשר שאלו מי יעלה לנו בתחילה להלחם עם הכנעני (בתחילת ספר שופטים) ויצאו האותיות „יהודה יעלה”, יו"ד מן לוי, ה' מן יהודה, ד' מן דן, וכן כולם, והיתה היכולת לצרף האותיות על כוונה אחרת, ורק ע"י השפעת רוח הקודש, ידע לצרף האותיות כתיקונם, וזהו מדרגה ממדרגת רוח הקודש, למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול שהיו משתמשים בבית שני, ולכן פסקו האורים ותומים בבית שני, ואפשר שאחרי שנתן משה רבינו ע"ה השמות בהחושן היו נודעים במסורות ממנו לגדולי חכמי ישראל, ולפיכך היה ביד דוד אפוד שהיה ביד אביתר, ונראה שהיה של בד כאשר נאמר בשמואל נער חגור אפוד בד, ואמר בנוב עיר הכהנים שמונים וחמשה איש נושאי אפוד בד, וילבשו אותו הכהנים שהוא אבני הנביאים ושואלין בו ונענין לפעמים זהו בקיצור תורף דברי הרמב"ן שם בפרשת תצוה, ונראה דמה שאמרו חז"ל שאין נשאלין אלא למלך ולמי שהציבור צריך בו הוא רק באורים ותומים של הכהן הגדול, אבל באפוד בד היו שואלים כל מי שידע השמות והיה רוח הקודש שורה עליו, ולכן כאשר ראה עלי את חנה שהיא מדברת על לבה ורק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, והוא היה מכירה שהיא מהנשים הצדקניות. לכן תמה מאד ע"ז והיה חפץ מאד לדעת מה זה ועל מה זה, ושאל באורים ותומים שלו, ויצאו האותיות בולטים או מאירים בתבנית כזה „הכשר” והוא צרפם שהוראתם הוא „שכרה”, ולכן כתיב ויחשבה עלי לשכרה, ואמר לה כדבר ודאי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך, ועל זאת ענתה לו הנה לא אדוני, לא אדון אתה בדבר הזה ולא רוח הקודש איכא גבך לצרף האותיות כהוראתם האמתיים, שצירופם באמת הוא „כשרה” כלומר שאני אשה קשת רוח עקרה מתפללת על בנים כשרה אמנו, [כמו דאיתא במדרש הנז"ל] א"כ למה דנתני לכף חוב לצרף האותיות לומר שהוראתם „שכרה” ולא דנתני לכף זכות שהוראתם הוא „כשרה” שהיתה עקרה, ובמדרש הוסיפו יותר ביאור כשרה רבקה רחל, וזהו שפירש"י ז"ל לא אדוני אשה קשת רוח אנכי „כשרה”: