מצודת דוד/יחזקאל/לד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף תנ"ך רש"י מנחת שי מצודת דוד מצודת ציון דפים מקושרים הפטרת בחוקותי למנהג תימן פסוקים א-כז

מצודת דוד ‏ יחזקאל לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

על רועי ישראל. הם השרים מנהיגי העם כרועים המנהיגים את הצאן:

הוי. יש להתאונן על רועי ישראל אשר היו רועים את עצמן להשמין את בשרם:

הלוא. ד"ל הלוא משפט הרועים הטובים לרעות הצאן ולא את עצמן:

ג

את החלב תאכלו. אבל אתם אכלתם חלב הצאן ואת הצמר תלשתם ועשיתם לכם למלבוש:

הבריאה. השמנה שבהן זבחתם למאכל:

הצאן. שאר הצאן לא רעיתם כראוי ר"ל השרים היו עוסקין לענג נפשם וגזלו עשירי העם ולא חששו בתקנת יתר העם:

ד

את הנחלות. את הכואבות באחד מאיבריהן וצריכין חזוק הנה לא חזקתם אותן:

ולנשברות. את הנשברת ביד או ברגל הנה לא קשרתם עליה כריכת מטלית:

הנדחת. מן העדר:

לא השבותם. אל העדר:

האובדת. אשר לא נודע אנה היא:

לא בקשתם. למצוא אותה:

ובחזקה. משלתם עליהם בחזקת היד ובעשות עמהם עבודת פרך ר"ל לא חזקתם העניים והנכשלים לקחת משפטם מיד העושקים ורק משלתם בהם לעשות עמהם מלאכתכם ולא חששתם להדריכם בדרך הישר ולהסיר מהם הדעות המשובשות:

ה

ותפוצינה. ונפצו הצאן מסיבת היותם בלי רועה משגיח כראוי:

ותהיינה. ובסיבת הנפוץ היו למאכל לכל חיות השדה כי באו למקום החיות הטרורפות ובעבור זה נפצו עוד יותר לברוח הנה והנה מיד החיות:

ו

ישגו צאני. ולזה המה תועים בהרים ובגבעות ואינם יודעים אנה הם הולכים:

ואין דורש. לאספם יחד:

ואין מבקש. את האובדת ר"ל בעבור זה הלכו בגולה והשחיתום העובדי כוכבים והנה הולכים נעים ונדים ואין מי מחזירם למוטב למען יהיו נושעים:

ח

אם לא. הוא ענין שבועה וגזם ולא אמך והרי הוא כאדם האומר אם לא יהיה כן אז יהיה כזאת וכזאת:

מאין רועה. מסבת היותם בלי רועה משגיח כראוי:

אותם. את עצמם רעו להשמין את בשרם:

ט

לכן וכו'. על כי ארכו הדברים באמרו חי אני וכו' לכן אמר שוב לכן לכן הרועים וכו' וכן הוא דרך המקרא:

י

הנני. הנה אני אפנה אל הרועים לשלם להם כגמולם:

ודרשתי וכו'. ר"ל אענישם על אבוד הצאן והשבתים מהיות עוד רועי צאן ולא ישמינו עוד את עצמם בחלב הצאן ר"ל אקח מהם השררה ולא יתענגו עוד בגזל העניים:

יא

הנני אני. כאומר עם כי יוכלו הרועים הנה אני אקיים את דברי ואני אדרוש את צאני ואחקור אחריה':

יב

כבקרת. כמו שהרועה חוקר בעדרו ביום היותו בתוך צאנו והמה נפרשות שאז דרכו לחקור לדעת אם לא נעדר מה מהם כן אבקר אני את צאני ואציל אתהם ממקרי כל המקומות אשר נפוצו שם ביום בוא עליהם היום המר והחשוך ולפי שהמשילם לצאן אמר לשון הנופל בהם שדרכם להתפזר ביום ענן וערפל:

יג

באפיקים. במקום המים ובמקום המיושב והמובחר:

יד

במרעה טוב. ר"ל משפיע להם טובה מרובה וכפל הדבר רבת פעמים לפי מרבית הטובה וההשפעה:

טו

אני ארעה. ר"ל אני בעצמי אשגיח בתקנתם:

טז

אשיב. אל העדר:

ואת השמנה ואת החזקה. המתחזקת על חברתה להדפה ולהכותה אותה אשמיד וארענה במשפט הראוי והנכון ר"ל אקח נקם מהעושקים את העניים:

יז

בין שה לשה. בין שה החלוש' ובין שה החזקה:

לאילים ולעתודים. בין מן האילים בין מן העתודי':

יח

המעט. כאלו אל החזקות ידבר המעט לכם שאתם רועים המרעה הטוב אלא שגם המרעה שהותרתם תרמסו ברגליכם שלא יהנו בהם שאר הצאן:

ומשקע מים. מים צלולים ששקעה הטיט אותם תשתו ואת הנותר תדרכו ברגליכם לעכור אותם:

יט

וצאני. ר"ל ושאר הצאן בעל כרחם יאכלו המרעה הדרוסה ברגליכם וישחתו המים הרמוסים ברגליכם ר"ל מושלי העם לקחו לעצמם מיטב הארץ והשחיתו עוד השאר הבא לחלק העניים:

כ

הנני אני. ר"ל הנה אני הוא המושל על כולם ואשפוט בין שה בריה המזק' לרזה:

כא

בצד ובכתף. אתם השמני' והחזקי' תהדפו בצד ובכת' ותנגחו בקרן את הנחלו' עד אשר פזרת' אותן לנוס אל החוצ':

כב

והושעתי לצאני. אני אושיע את צאני ולא תהיינה עוד לכם לביזה ואשפוט בין שה חזקה ובין שה חלושה:

כג

והקימותי. אעמיד עליהם רועה אחד והוא ירעה אתהן במשפט הראוי ואת עבדי דוד אקים והוא מלך המשיח הבא מזרע דוד:

הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה. כפל הדבר רבת פעמים לומר שהוא לבד יהיה המושל והשליט עליהם:

כד

לאלהים. להושיע ולהציל:

ועבדי דוד. הוא מלך המשיח הבא מזרעו:

אני ה' דברתי. א"כ בודאי כן יהיה:

כה

וכרתי. אז אכרות עמהם ברית שלום להיות מתמידים לשבת בשלוה:

והשבתי וגו'. ר"ל חית השדה לא יזיקו אותם וכמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו (ישעיהו י"א:ט'):

וישבו במדבר. אף במדברות וביערים מקום החיות ישבו בטח וישנו שמה וערבה להם שנתם כי לא יחרידם מי:

כו

ונתתי אותם. אתן אותם במקומם ובכל סביבות גבעתי אתן ברכה:

בעתו. בזמן שיש צורך בו:

גשמי ברכה יהיו. כי מאד ירוו צמאת הארץ:

כז

כי אני ה'. הנאמן במאמרו:

מוטות עולם. מה שהכבידו עליהם הבבליים ואחז במשל מן השור שמשימים עליו בדי העול לחרוש האדמה:

כח

וחית הארץ. ר"ל עריצי הבבליים האכזרים שבהם או יאמר על החיות המזיקות שלא ירעו עוד ולא ישחיתו:

כט

מטע לשם. נטיעה יפה והדורה להיות לשם תפארת בין העמים:

ולא יהיו וגו'. ר"ל לא ימצאו עוד בארץ אנשים שבא עליהם כליון הרעב:

ולא ישאו. לא יסבלו עוד כלימה מן העובדי כוכבים כי לא יצטרכו עוד לבוא בארצו' העכו"ם בעבור הלחם לשאת חרפת' כדרך הבא במחסור בארץ נכריה:

ל

וידעו. אז ידעו שאני עמהם והמה עמי החביב לי:

לא

ואתן צאני. וחוזר ומפרש צאן מרעיתי הצאן שאני רועה אותם דעו שאדם אתם ר"ל אינכם בעיני כבהמות אלא חשובים וכדרך בן אדם ואני מייחד שמי עליכם להקרא אלהיכם ולא הייתי מייחד שמי עליכם אם הייתם בעיני כבהמות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף