יד מלאכי/כללי התלמוד/סו
|
< הקודם · הבא > |
נלע"ד דהיינו דוקא ביטול ממש אבל להוסיף על תקנתם לאו ביטול מקרי ולמדתי כן מההיא דמשנינן בפ"ב דסוטה ט"ז א' גבי בג' מקומות הלכה עוקבת את המקרא כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת הרי דתוספת לבד לא מקלי עקירה וכן נראה עוד בדברי רש"י שם ד"ה התורה אמרה בתער.
ולכאורה איכ' למידק מהא דאמרינן בריש מגילה ב. עלה דקתני במתניתין מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו, דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג, והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין וכו' הרי דקרי עקירה וביטול למאי דהוסיפו רבנן הנך יומי די"א וי"ב וי"ג לבני הכפרים אע"פ שהניחו תקנת אנשי כנסת הגדולה די"ד וט"ו לכל שאר העולם. וי"ל דכיון דתקנת אנשי כנה"ג דליקרו בי"ד וט"ו היתה תקנה כללית לכל העולם וגם בני הכפרים בכלל נמצא שאילו ב"ד של אחריהם היו מתירין לבני הכפרים שיהיו קורים בי"א וי"ב וי"ג הוה מקרי שפיר עקירה לגבי בני הכפרים מיהא, כיון שהיו בכלל התקנה ואינם חוזרים לקרותה בי"ד וט"ו כן נלע"ד. ועיין לחם משנה פ"ב מה' ברכות שכתב דלדעת הטור ההוספה מקרי עקירה דקשיא ליה מההיא לסוטה שהבאתי ודו"ק.