חתם סופר/שבת/עז/ב

חתם סופר שבת עז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. אחז"ל אני בריה וחברי ברי' בשדה הוא אינו מתגדר במלאכתי ואני איני מתגדר במלאכתו. והענין כי באמת אנו חושבים כל העמים כחמור הרחיים סובב סובב הכלי שיזוז ממקומו כי הוא סגור עינים וסבובו לתכלית בעליו אשר סגרו עיניו וכן כל אנשי עולם סביב יתהלכון בשביל צדיק או עמך כולם צדיקים שימצאו הכל מוכנים לפניהם ויעבדו השי"ת. אמנם חברי ברי' בשדה אינו מאמין זה התכלית האמתי ואומר בהיפוך כי הוא ממקיימי עוה"ז ומישבו. ואנחנו עבדי ה' מחריבי קרתא כי זה התכלית שאנו אומרים לדבקה בו הם אינם מאמינים. ולדבריהם הברי' שבעיר שהם עבדי ה' נבראו לבטלה לגמרי. ויען כי לא נברא דבר אחד לבטלה. על כן להאמין סברא הראשונה הנ"ל וק"ל:

חזייא דהוה בדיחא דעתי'. הא דהוה בדח דעתי' כדקאי אבי חמוה משום דהוה חתן הדר בבית חמיו ולא חטא ע"כ בדיחא דעתי' ע"ד צהבו פניו דרב ספרא בפ' ע"פ ק"ג ע"ב ועיין קדושין י"ב ע"ב ופי' רש"י ד"ה ועל חתנא דדייר בית חמוה' ע"ש:

ונשא השעיר עליו. בגמרא שבת דף ע"ז ע"ב איתא. מ"ט עיזי מסגן ברישייהו והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא. מ"ט הני מיכסיין והני מיגליין הני דמכסינן מנייהו מכסיין והני דלא מיכסינן מינייהו מיגליין עכ"ל הגמרא. עיין מ"ש מהרש"א ח"א דברים ראוים למי שאמרן. מ"מ יש לי לדקדק לדברי' אכתי מאי השיב לו כברייתא של עולם היא גופא קשי' מדוע רמז הקב"ה אז שם מלכות יון קודם למלכות ישראל. גם לשון מכסינן מינייהו דוחק מכסינן מינן ה"ל לומר ולולי דבריו ז"ל היה אפשר לומר כך דהנה עשו ושר שלו נקראים שעירים והן הנה שני שעירי חטאת כידוע. ומבואר כן במדרש ונשא השעיר עליו את כל עונות בני ישראל שלעתיד יניח הקב"ה כל עונות ישראל על אדום עיין בילקוט פ' אחרי. והנה עתה מלכות אדום היו צריה לראש ואחריו יאיר נתיב יעקב ומעשה אבות סימן לבנים שכן הי' בלידתם ויצא הראשון אדמוני וכו' ואחריו יצא אחיו גם אז יצא עשו בראשון לממשלת עה"ז וכבר פירשנו במקום אחר וידו אוחזת ידו היינו רשותו של יעקב אוחזת בעקב פי' בסוף ימי עשו אז יתחיל יעקב להתנוצץ. והטעם לזה באמת כי אין הטוב ניכר כי אם בהעדרו שקדושת שמו הגדול ניכר יותר כשיעשה לנו כל הנסים והנפלאות אחר היותינו נכנעים תחת ידי עשו ויהפוך הכל לטובה וכן נאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואנכי שכולה וגלמודה. והנה זה היה הטעם בבריאת העולם שבתחלה ברא החושך המרמז לגלות כנרמז גם לאברהם אבינו בין הבתרים. והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו אמרו במדרש זה שיעבוד מלכיות. ואח"כ ויהי אור ואז וירא אלהים את האור כי טוב ניכר טובו בהעדרו מקודם זהו ממש כנ"ל והאור היינו גאולה אמיתית וזהו אור הנגנז לצדיקים לע"ל. והיינו ששאל מ"ט עיזי היינו עשו מסגי ברישי' ממעי אמו ולבתר אימרי זה יעקב שה פזורה וגם עיזי בני עשו מסגי ברישא היו צריה לראש והדר בעת הגאולה אימרי ישראל כנ"ל והשיב לו כברייתו של עולם חשוכא והדר נהורא כנ"ל שניכר הטוב בהעדרו. ואח"כ שאל לו מ"ט מיכסיין וכו' יובן הנה כתי' בישעי' בנבואת צור שהוא ראש מטרופולין של אדום שלאחר שבעים שנה בימי מלך אחז אח"כ חורבנה תבנה עוד. וא"כ נודע עת קיצה משא"כ אנחנו אלה פה כלנו היום ספו שנה אל שנה ואין קול תשועה לישראל בעו"ה והקץ סתים טמיר וכסי' התי' לזה אף שברצונו אפשר למהר לדלג על הקץ אמרו ז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים והפי' קבלתי שע"י שחטאו ישראל ונפלו ונתפזרו ניצוצות קדושות אל הטומאה ארץ עממים והן הנה הגרים הנולדים מניצוצות ההמה ואין לנו לחזור לארצינו עד שתתלקטו לאחד אחד הניצוצות ההמה על ידי גרים המתגיירים. וזהו אורך גלותינו ואין אתנו יודע עד מה. והנה ידוע שהגר בא לחסות תחת כנפי השכינה דוקא משא"כ בישראל כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים אבל נאמר ברות אשר באת לחסות תחת כנפיו והיינו ששאל מ"ט הני עיזי מגליי' קיצם שבעים שנה ימי צור והני אימרא מכסיי' קיצן והשיב הני דמכסיי' מינייהו שגרים מתכסי' עצמם בהם תחת כנפי השכינה מכסיי' קיצם כנ"ל משא"כ אדום ודו"ק:

תו איתא שם מ"ט גמלא זוטר גנובתי' משום דאכל כיסי. מ"ט תורא אריכא גנובתי' משום דדייר באגמי. הנה ידוע אף שיש כמה מצות שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז והקרן קימת לעולם הבא מ"מ יתירה עליהם העוסק בצדקה וג"ח שבטוח שבעה"ז ייטיב לו ה' ויצילו מכל צרה וצוקה ומותר לנסות בו הקב"ה משא"כ בשארי מצות שנצטוינו לא תנסון את ה' אלהיכם משא"כ במעשר כתיב ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים עד בלי די. והטעם לזה משום חסרון כיס הנותן כספו לאיש אשר לא עמל בו והוא לא ראה ולא ידעו מעולם הוצרך לתשלום גמול הגדול הזה והיינו מ"ט גמלא הגומל חסדים טובים זוטר גנובתא שפלתו וירידתו (מתורת מהרש"א ח"א בסוגי' זו למדתי כן שזנב נקרא ירידה ושפלות וכן כתיב ותהי לראש ולא לזנב) קטן וקצר ומהרה מושיעו ה' יותר משארי עוסקי במצות והשיב לו דאכל כיסי' שמכלה כיסו ומאכילו לאיש אחר. והנה היפך מזה בבעלי תורה עוסקים בתורת ה' יומם ולילה ובה כל חפציהם ורובם מעונים ביסורים בחבלי עוני וטרדות רבות. ורשב"י ברח למערה ורחב"ד די לו בקב חרובין. ועל הרוב הטעם שנתפסים בעון דורם שדרים בין דור פרוץ בעבירות והי' להם להשגיח יותר מאשר השגיחו כמבואר כל זה בכמה מקומות. והנה ידוע שתורה נקראת בשרא דתורא שמינה ושאל מ"ט תורא היינו בעלי תורה אריכתא גנובתא שפלתם מאוד ארכו משום דדרי באגם דור פרוץ בלי גדר באגם מקום הפקר ובעי לכרכושי בקי ה"ל להפריח זבובי מות המבאישים שמן רוקח ודו"ק:

תו איתא שם ת"ר ג' מוסיפין גבורה דג נחש וחזיר. גבורה היינו דין כידוע ושלשה מוסיפים דין למעלה דג היינו צדיקים גמורים או אומה ישראלית בכללם שניצודים כדגים והקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה ואמר כל זמן שמזקינים שאז חכמה ניתוספת בהם. ונחש הם רשעים גמורים שמהפכים רחמים לדין וכל זמן שמזקינים דעתן מטפשות עליהם. והחזיר מיער שהקב"ה מתמלא עליהם עברה בכל יום שמלכותן נמשכת כ"כ ומזקינים כ"כ ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף