חכמת אדם/קג

חכמת אדם ‏ קג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין הפרת האב והבעל (סימן רל"ד)

א האב מפר נדרי ושבועות בתו כ"ז שהיא קטנה או נערה דהיינו בת י"ב שנים ויום אחד והביאה ב' שערות דכתיב בנעוריה בית אביה עד שתבגר אבל משבגרה דהיינו אחר י"ב וששה חדשים או שנשאת אפילו בקטנותה שוב אינו יכול להפר:

ב וכן הבעל מפר נדרים ושבועות אשתו משתכנס לחופה עד שתתגרש (סעיף א' ב'):

ג אע"פי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו היינו משום שהוא מתיר בלשון מותר לך או מחול לך שהלשון משמע שעוקר מעיקרא אבל האב והבעל דכתיב והפר לה אביה וכן הפר בעלה ולשון הפרה משמע שמפר מעכשיו ולא עוקר מעיקרא ולפיכך אינה צריכה שום חרטה שאפילו אינם מתחרטים מפירים לה ולפיכך אפילו נדרו ונשבעו ע"ד רבים יכול להפר שכשם שאין דעתה מעכבת מלהפר אע"פי שרוצה בנדר מ"מ גזרת הכתוב הוא שיכול להפר ה"ה דאין דעת הרבים מעכב ואפילו אם יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות לידור עד"ר אינו כלום כיון דסתם אשה ע"ד בעלה נודרת ותלה הכתוב הפרתה בבעל יכול לחזור ממה שנתן לה רשות וכן האב (ש"ך ס"ק ד' ובסימן רכ"ח ס"ק ע"ו):

ד אין האב והבעל מפירים אלא ביום שמעם. ודוקא כל היום ולא מעת לעת שאם שמע בתחלת הלילה מפר כל הלילה ויום המחרת ואם שמע סמוך לחשיכה אינו מפר אלא עד שתחשך כדכתיב ביום שמעו משמע אותו יום ואם עבר היום ושתק אע"פי שכיון בלבו להפר לה רק ששותק כדי לצערה אינו יכול להפר עוד ומכ"ש אם כיון בלבו שיהיה הנדר קיים דאז לאלתר הוי קיום ואינו יכול להפר עוד אפילו באותו יום (רל"ד סעיף כ"א):

ה ואם שתק מפני שהיה סבור שאין בידו להפר בין מחמת שסבור שהאב והבעל אינו יכול להפר שום נדר או שסובר שנדר זה א"א להפר. כשיוודע לו אפילו לאחר כמה ימים שיכול להפר חשבינן אותו יום שיודע לו כאלו נדרה בו ביום ויכול להפר כל אותו היום דכ"ז שסב' שאינו יכול להפר לא מקרי יום שמעו דמאי מהני שמיעתו (שם):

ו אבל אם יודע שיש בידו להפר נדר זה אבל היה סובר שמותר להפר אימת שירצה כיון שעבר יום שמועה אינו יכול להפר עוד שהיה לו להפר ביום שמעו (סעי' כ"ב) ונ"ל דה"ה כשטעה שסובר דמה ששותק אינו מפסיד אינו יכול להפר עוד מזה הטעם (עיין בלבוש):

ז כשם שנתנה התורה רשות לאב ולבעל להפר דמסתמא נודרת על דעתם ה"נ נתנה תורה רשות בידם לקיים נדרם לפיכך אם שמע שנדרה בתו או אשתו לא מבעיא אם הוציא בשפתיו ואמר בכל לשון שיהיה משמעותו שמקיים נדרה דהוי הקמה אלא אפילו לא הוציא מפיו הקמ' אלא שחשב בלבו שיהיה קיים ה"ז קיים שהרי אפילו אם החריש כל היום הוי קיום ולכן כשמקיים בלב לאלתר הוי קיום (ש"ך ס"ק ל"ה) ואפילו היה סובר שלשון זה אינו לשון הקמה והפר לה באותו יום אין בהפרתו כלום דאם היה בדעתו להפר למה אמר לשון הקמה ואע"פי שאומר שכיון לצערה הא קיי"ל דברים שבלב אינן דברים (סעיף כ"ב) ואם נשאל על ההקם הפרתו שהפר ביום שמעו לאחר הקמה הוי הפרה וא"צ לחזור ולהפר כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הקמה ראשונה כאלו לא היה (ש"ך ס"ק ל"ו):

ח כשקיים הנדר שוב אינו יכול להפר אא"כ חוזר מן ההקמה תוך כ"ד או שישאל התרה על ההקם בפני ג' כדין התרת נדרים ואז יפיר לה אם הוא ביום שמעו ואם אינו ביום שמעו כיון די"א דאין נשאלין על ההקם אלא ביום שמעו ולכן לאחר שנשאל הבעל על ההקם יתיר לה וגם תשאל האשה על נדרה בפני ג' כדין התרת נדרים אבל קודם שנשאל הבעל על הקיום י"א דלא מהני התרת ג' דכיון דנודרת על דעתו והוא קיים לה לא מהני' חרטתה וראוי לחוש לזה אם לא שאין הבעל רוצה להשאל על ההקם או שאינו בפניו יש לסמוך על המתירין שאעפ"י שקיים לה הבעל והאב יכולה להתיר נדרה בפני ג' כדין התרת נדרים בחרטה ופתח וכ"ש כשלא קיים לה הבעל אלא שהחריש או שלא שמע שתוכל להתיר נדרה כשאר התרת נדרים (סעיף כ"ב כ"ג):

ט כל זמן שלא שמע הנדר אינו יכול להפר ואפילו אמר כל נדר שתדור יהיה מופר אינו כלום אבל אם אמר כל נדר שתדור יהיה מופר לכשאשמע אז כששמע חלה הפרה למפרע ובבתו דוקא כשעדיין ברשותו (סעיף כ"ה ובש"ך):

י ואינן מפירין קודם שתדור דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו את שלא בא לכלל הקם לא בא לידי הפרה אבל משנדרה אע"פי שעדיין לא חל הנדר כגון שנדרה בניסן שתתענה באייר כיון דזה ממילא יבא לכ"ע יוכל להפר אע"ג דהחכם אינו יכול להתיר כדלעיל בדין התרת נדרים סימן ט"ז. אבל אם אינו תלוי בזמן כגון שאמרה אם אעשה דבר זה אתענה אע"ג די"א דגם בזה יכול להפר אע"פי שעדיין לא הגיע שעת חלות הנדר מ"מ כיון דיש פלוגתא בזה והוי איסור דאורייתא אזלינן לחומרא. ודוקא שהתנאי היה מדברים שהיא רגילה לעבור עליו כגון שאמרה קונם יין אם אלך למקום שרגילה לילך שם אבל בלא"ה אין להפר עד שיחול (סעיף כ"ח ש"ך ס"ק מ"ה):

יא קטן אינו מפר לפי שאין לו אישות מדאורייתא ופשיטא שוטה (שם) וחרש המדבר ואיני שומע כיון שאינו ראוי לשמוע אינו מפר:

יב אינו יכול לעשות שליח לא להקמה ולא להפרה דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו דוקא אישה ולא שלוחו אבל יכול להפר אעפ"י שלא שמעה ושלא בפניה אעפ"י שאם לא ידעה שהפר לה ועברה על נדרה חייבת מכת מרדות מדרבנן כדכתיב וה' יסלח לה וקבלו חז"ל דקאי אמי שהפר לה בעלה ולא ידעה מ"מ נפקא מיניה שאם שמע שנדרה ולא יוכל לבא לביתו ביום שמעו ואם יעבור היום לא יוכל להפר עוד יכול להפר שלא בפניה היום וכשיבא לביתו יאמר לה שהפר (וצ"ע דהא דאין יכול לקיים ע"י שליח דהא אפילו אם מקיים בלב הוי קיום וצ"ל דאמר בהדיא שאין רצונו בקיום הנדר אא"כ שיקיים בפניה (סעיף ל'):

יג הפרה בטעות לא הוי הפרה. כיצד נדרה מן תאנים וסברה שנדרה מן הענבים אעפ"י שהפר לה אינו כלום עד שיחזור ויפר לה שנאמר ושמע אביה את נדרה עד שידע איזו נדר נדרה וכן צריך שיכוין לאשה שנדרה אבל אם אמרו לו נדרה אשתך והפר ובאמת אשתו לא נדרה אלא בתו אין בהפרה זו כלום שנאמ' לא הניא אותה עד שתהיה ההפרה לעצמה של הנודרת (סעיף ל"א):

יד כיצד הוא ההפרה אומר ג' פעמים מופר לך או בטל בכל לשון אעפ"י שאינה מכרת בין בפניה ובין שלא בפניה ובפעם אחד שיאמר נמי סגי וכל לשון שמורה שעוקר הנדר מעכשיו כאלו לא נדרה מעולם (עיין ט"ז ס"ק ל"ו) אבל אם אמר אי אפשי שתדורי או אין כאן נדר לא אמר כלום שאין זה לשון הפרה ואם אמר לשון התרת חכם כגון מותר לך או מחול לך או שרוי לך לא אמר כלום דכתיב זה הדבר בנדרים למעוטי חכם שאמר בלשון הפרה ובעל שאמר בלשון התרה דלא מהני ואם אמר אין נדר זה כלום מחלוקת בין הפוסקים ויש להחמיר (סעיף ל"ז):

טו חישב לשון הפרה בלבו ולא הוציא בשפתיו אינו כלום דדברים שבלב אינן דברים ודוקא שלא אמר שום דבר אבל אם חישב בלבו לשון הפרה וגם אמר טלי ואכלי כיון שגילה דעתו בפיו שאינו רוצה בנדר זה מהני לשון הפרה שחישב בלבו (סעיף מ'):

טז בד"א בחול אבל בשבת לא יאמר לה מופר ליכי כבחול שהרי אין מתירין נדרים בשבת אא"כ לצורך השבת ואע"ג דבעל ואב יכולין להפר אפילו שלא לצורך השבת דל"ג חכמים בזה כיון דאם לא יפירו ביום שמעם לא יוכלו להפר עוד מ"מ ישנה מבחול אלא יחשוב בלבו לשון הפרה ויאמר טלי אכלי וכיוצא בזה (סעיף כ"ד):

יז אסרה עצמה בתאנים וענבים בין בנדר בין בשבועה בין שאסרה עצמה בכל המין בין שאמרה תאנים וענבים אלו וקיים לאחד מהם והפר להשני אע"ג די"א דמה שקיים קיים ומה שהפר הפר כיון דהוא איסור דאורייתא קיי"ל להחמיר דאם קיים מקצתו כולו קיים ואם הפר קצתו אינו מופר כלל דכתיב אישה יקימנו ודרשינן יקים ממנו ר"ל אפילו קיים המקצת כולו קיים אבל יפירנו דליכא למדרש הכי ולכן אינו מופר כלל (סעיף ל"ו ובט"ז):

יח אין הבעל והאב מפירין אלא נדרים שיש בהם עינוי נפש או דברים שבינו לבינה אלא שנדרי עינוי נפש מותרת בהם לעולם ואפילו לאחר שנתגרשה ואפילו לאחרים אבל דברים שבינו לבינה אין ההפרה מועיל אלא לעצמו כל זמן שיש לו תועלת מהם דהיינו כ"ז שלא נתגרשה או כ"ז שלא נשאת לאחר שראוי לחזור אליו אבל לאחר שתנשא לאחר חל הנדר ואפילו לדידיה אסור שהרי חלקן הכתוב דכתיב כל נדר לענות נפש אישה יפירנו ועוד כתיב אלה החקים כו' בין איש לאשתו דמשמע אפילו דברים שבינו לבינה ולכן צריך לחלק בדינם כמו שכתבנו אבל שאר נדרים אין הבעל והאב יכולין להפר:

יט שאר נדרים שאין בהם לא עינוי נפש ולא בינה לבינו וכן אפילו עינוי נפש וכו' אם תרצה יכולה היא להתיר נדרה כדין התרת נדרים לאנשים (כ') אע"ג דאין אדם יכול לעשית שליח להתיר נדרו אבל הבעל יכול להיות שליח להתיר נדרי אשתו דאשתו כגופו דמי ובלבד שמצא שלשה מקובצים כבר אבל הוא לא יקבצם דשמא היא אינה רוצה שיתפרסם הדבר ע"י שיקבצם ולפ"ז אם נתנה לו רשות גם לקבצם ולהתיר מותר (ר"ן) וי"א הטעם כיון שנדרי אשתו קשה לו ואם יהיה לו טורח ג"כ לקבצם שמא יוסיף על חרטתה ולכן אפילו נתנה לו רשות שיקבץ ג' ואינה חוששת אם יתפרסם הדבר שנדרה אפ"ה אסור (עיין ט"ז וש"ך סעיף נ"ז נ"ח שמקילין בזה):

כ ולפי שאשתו כגופו ולכן אין הבעל מצטרף עם ב' להתיר נדרי אשתו בלשון התרה אבל האב כיון שאינו כגופו מצטרף עם ב' להתיר נדרי ביתו אבל אינו נעשה שליח כדין שאר אנשים (שם):

כא איזו היא נדרי עינוי נפש. נדרה שלא תאכל איזו מין אפילו הוא רע לה ומזיק לה בבריאות ומ"מ יש לה חשק ומתאוה לאכול אותו כיון שיש לה צער מזה או נדרי תענית הוי נדרי עינוי נפש לכ"ע (סעיף ס"א):

כב אסרה עליה פירות של מדינה זו או של איש זה כיון דאפשר לאכול אותו מין מאיש אחר י"א דלא הוי עינוי נפש אלא בינו לבינה:

כג נדרה שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה או לבית אביה ואמה או שלא תלך במחול או שלא לשמוע קול שיר הוי נדרי עינוי נפש (סעיף ס"ב) וי"א דלא הוי עינוי נפש (ש"ך בסימן רצ"ה ס"ק ט"ו):

כד נדרה שלא תרחוץ ושלא תתקשט אפילו יום א' י"א דהוי עינוי נפש וי"א דאינו אלא בינו לבינה (סעיף ס'):

כה נדרה מדברים שגורמים איבה בינה לבינו הוי דברים שבינו לבינה (סעיף ס"ד):

כו נדרה שלא לעשות לו מן המלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה כגון מזיגת הכוס ולהציע לו המטה ושאר מלאכות המבוארים בא"ע סימן פ' סעיף ו' אינו צריך להפר לפי שמשועבדת לו ומ"מ יפר לה שמא יגרשנה כדלעיל אבל אם נדרה מן המלאכות שאינה חייבת כגון שלא תתן מאכל לפני בהמתו אינו יכול להפר (סעיף ע"ב):

כז נדרה שתשתה סם כדי שתתעבר אעפ"י שמכחיש יפיה אין הבעל יכול להפר דודאי ע"מ זה נשאת לו שתתעבר ויהיה לה בנים (סעיף ל"ד לבוש):

כח עוד יש פרטי דברים הרבה בזה ומבואר בש"ע בסימן רל"ד ולא הארכתי בזה כי אינו שכיח וגם לא כתבתי דין הפרה כשהיא ארוסה שהאב והבעל מפירין כיון שאינו נוהג בינינו שתהיה ארוסה אלא זמן מועט תחת החופה.

סימן רל"ה דין המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה מבואר בש"ע.

סימן רל"ו דין מה הוא שבועת ביטוי או שוא מבואר לעיל כלל צ"ג.

סימן רל"ז אם צריך לישבע בשם או בכנוי מבואר לעיל שם.

סימן רל"ח שבועה שלא אוכל סתם או פירש לעיל כלל צ"ו.

סימן רל"ט נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה לעיל כלל צ"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.