גאון יעקב/עירובין/ו/ב

גאון יעקב עירובין ו ב

דף ו ע"ב

להך לישנא דאמרי קמאי דכי אסקינן הכא במבוי מפולש לרה"ר. דר' יהודה ורבנן נמי בהכי מתוקמא וקאמרו רבנן בכך הוא דלא מערבא הא בדלתות למר ובצוה"פ למר מיערבא לשני צידי רה"ר וכן אין מערבין רה"ר לאו דוקא רה"ר אלא מבוי המפולש לרה"ר ובמכילתין אמרינן טעמא דר' יהודה קסבר שתי מחיצות דאורייתא הכא במבוי מפולש בהא קמיפלגי ר"י סבר ב' מחיצות אפי' ברה"ר גמורה רחבה י"ו אמה דאורייתא ורבנן הוא דאחמור עד י"ג אמה ושליש הלכך הכא דלאו רה"ר הוא אלא מפולש לרה"ר בלחי וקורה סגי ולית לי' לר' יהודה הא דמבואות המפולשין לרה"ר דקתני בי' זו היא רה"ר גמורה ודאיצטריך לי' למיתני זו היא רה"י גמורה למעוטי דר' יהודה דלא תימא לחי וקורה משוי לי' רה"י וכדאמרי רבנן דתוספו' משמי' דהר"י ורבנן סברי ברה"ר גמורה ג' מחיצות בעינן מדאורייתא הלכך מבוי מפולש נמי דלת או צוה"פ בעי ואבע"א הא דמבואות המפולשין רה"ר גמורה אפי' לר' יהודה ומודי ר"י ברחבין י"ו אמה והיינו דאיצטריך לי' למיתני זו היא רה"י גמורה לאפוקי מדר"י והכא בהא קמיפלגי ר"י סבר ב' מחיצות דאורייתא והוא דליכא אלא י"ג אמה ושליש אבל יותר מי"ג אמה ושליש לא הוי רה"י דאורייתא ולא מהניא ב' מחיצות דבקיעה דרבים ברוחב יותר מי"ג אמה ושליש קא מבטלי להו והכא במבוי מפולש שאין בה אלא י"ג אמה ושליש ומפולש לכאן ולכאן לרה"ר דמדאורייתא רה"י גמורה היא תקינו לי' רבנן לחי וקורה מכאן ומכאן ורבנן סברי ג' מחיצות דאורייתא והאי מבוי המפולש אע"ג דרה"ר לא הוי דהא לית בי' י"ו אמה והיינו דבדלת למר ובצוה"פ למר מיערבא ולא בעי דלתות ננעלות כרה"ר מ"מ כיון דרה"י נמי לא הוי ומדרבנן כרמלית הוא דב' מחיצות לא משוו לי' רה"י הלכך בעי דלת או צוה"פ ואבע"א ר"י לרבנן דפליגי במבוי המפולש בהא קא מיפלגי דר' יהודה סבר אלו רה"ר רחבה י"ו אמה ומתקצר מכאן ומכאן בפתחים עד י"ג אמה ושליש ב' מחיצות דאורייתא ורה"י גמורה הוא דאורייתא ולא מבעיא הכא דכולי' לא רחב י"ו אמה אלא י"ג אמה ושליש וברייתא דמביאו' המפולשין לרה"ר רה"ר גמורה ד"ה וברחבין י"ו אמה בפתחי' ורבנן סברי ג' מחיצות דאורייתא והתם רה"ר גמורה והכא דכולי' לא רחב י"ו אמה דלת או צוה"פ בעי ולהר"י בעל התוס' ר' יהודה לא אוקים במבוי המפולש אלא הך מתניתא דכיצד מערבין הא דר' יהודה ורבנן ברה"ר גמורה מתוקמא וברחב י"ג אמה ושליש ומפולש ארכו לאורך רה"ר ור"י אף ברחב י"ו אית לי' דמדאורייתא רה"י הוא ולית לי' הך דמבואות המפולשין רה"ר גמורה וכו' ואית לן נמי לאוקמה להא דר' יהודה ורבנן ברה"ר גמורה ומיתקצרת במקום הבתים עד י"ג אמה ושליש מיהא ר"י ודאי לא שרי אלא י"ג אמה ושליש ואע"ג דק"ו דר' אחי איפרך הלכה לא איפרכה. והכי אמרינן בירושלמי דעושין פסין אמתנית' דדרך הרבים מפסיקתן דר"י בי"ג אמה ושליש:

וכ"ת בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא ופריך דאפי' בדלת לא מיערבא ולא מבעיא צוה"פ ורב יהודה משני במבוי המפולש כיצד מערבין עושה צוה"פ דאפי' אצוה"פ דת"ק לא קשיא ולא מבעיא לחנניא דבעי דלת דלא תיקשי:

והאמר רבב"ח כו' קשיא להו לרבותינו בעלי התוס' הא ר' יוחנן כר' יהודה ואנן לרבנן קאמרינן וניחא להו מדר"י דשם ד' מחיצות נשמע לרבנן בב' מחיצות וכן אמרו בעושין פסין א"ר יוחנן דירושלים היתה מפולשת מד' צדדי'. והרמב"ן במלחמותיו אמר לדברי האומר ב' מחיצות דאורייתא במקום המחיצות אינו חייב שאין הרבים מבטלין אלא המחיצה הפרוצה שלא נאמר בה לבוד מפני בקיעתן נפרצה כגון דיומדין שאנו צריכין לומר בהן רואין המחיצות כאלו הן מאריכות וסותמות זו לזו בקיעת הרבים מפסיקתן אבל ב' מחיצות זו כנגד זו במדינה אע"פ שיש באמצען פירצה שהרבים בוקעין בה שתי וערב אי אפשר לב' המחיצות להתבטל וכנגד העומד מכאן ומכאן איני נעשה רה"ר לעולם שהרי ב' מחיצות גמורות הן ועומד מרובה וכו' ור' יוחנן ס"ל כר' יהודה בחדא דאתי רבים ומבטלי מחיצתא ופליג עלי' בשתי מחיצות וס"ל כרבנן דב' מחיצות לאו דאורייתא וכו' וכן אמר התם הריטב"א ולדידהו נמי פריך הכא כיון דליכא אלא ב' מחיצות אפי' רבנן מודו מיהא קשיא לן מכדי בכולהי שמעתי דעושין פסין אמרינן דר' יסודה אית לי' דרבים מבטלי מחיצתא ורבנן לית להו דרבים מבטלי מחיצתא מכלל דר' יהודה בשם ד' מחיצות משום ביטולא דרבים הוא ודרבנן בב' מחיצות לאו משום ביטולא דרבים הוא:

ותדע דהא בפסי ביראות שאין דרך הרבים מפסיקתן מודי ר' יהודה דרה"י הוא וכדאמרינן בריש עושיי פסין אדר"א דאמר העושה כעין פסי ביראות ברה"ר הזורק לתוכן חייב דבדלא בקען בה רבים אפי' לר' יהודה חייב ובדבקעי הוא דפליג ר' יהודה אלמא טעמא דר"י דרבים מבטלי מחיצתא ובב' מחיצות דלא מבטלי כדאמרי התם טעמא דרמינן דר"י דדרך הרבים מפסיקתן אדר"י דהכא ומשנינן התם דאיכא ב' מח צות מעלייתא הכא דליכא שני מחיצות מעלייתא וקסבר ר"י ב' מחיצות דאורייתא דאע"ג דבקעי ביניה' רבים וכדאסברא ניהלן הרמב"ן ורבנן סברי אע"ג דליכא מחיצות מעלייתא לא אתי רבים ומבטלי הלכך שם ד' מחיצות אע"ג דבקעי בהו רבים רה"י נינהו וב' מחיצות לאו כלום דאפי' היכא דלא בקעי בהו רבים לאו כלום נינהי דמדאורייתא ג' מחיצות בעינן ותל המתלקט וכל הני בעיי דעושין פסין לר"י הוא דקמיבעיא לי' דאית לי' רבים מבטלי מחיצתא אבל לרבנן לא תיבעי לך דלית להו רבים מבטלי מחיצתא והיינו דאמר הרמב"ן וכי כל דבריו של ר' יהודה תלוין הן זה בזה דפלוגתא דב' מחיצות לא תליא בפלוג' דרבים מבטלי מחיצתא והשתא הכא מאי קושיא מדר' יוחנן אדרבנן דהכא אימא ר' יוחנן דכר' יהודה ס"ל דרבים מבטלי מחיצות דלא מעלייתא קאמר דדלת דלא נעול מבטלי הלכך ירושלים דרבים מבטלי לפירצה ומבטלי לדלת דלא נעול בעינן ננעלות ואי לאו הכי חייבין עלי' משום רה"ר. אבל לרבנן דלית להו רבים מבטלי מחיצתא בב' מחיצות דבעינן מחיצה שלישית אפי' דלת דלא נעול דלא הוי מחיצה מעלייא נמי מהני ורבים לא מבטלי לי' מידי דהוי אשם ד' דלאו מחיצות מעלייתא ורבים לא מבטלי להו ה"נ דלת דלא נעולה לא מבטלי לה רבים צריכנא מימר היכא דליכא מחיצתא כלל כגון פירצה דבשם ד' דבין פלגא דמחיצתא אמרינן דרבים מבטלי להו דלא לימא סותמות זו לזו כדאמר הרמב"ן ותל המתלקט ושבילי בית גילגול דהושין פסין דדרסי אמחיצות גופי' אבל דלת דכי נעולה לא מצי רבים סגי בה לא תליא בביטול רבים דאי הויא מחיצתא דכנעולה חשבינן לה לא אתי רבים ומבטלי לה ואי לא הוי מחיצתא דלא חשבינן לה כנעולה אע"ג דלא בקעי בה רבים לאו כלום הוא. ושמעינן מדר' יוחנן כיון דס"ל כר' יהודה דרבים מבטלי מחיצתא והנך גיפופי דירושלים לאו כלום נינהו דרבים מבטלי להו דלא ליסתוני אהדדי וצריכא מחיצתא במקום הפתח ובעינן דלתות נעולות ה"נ אפי' לרבנן כיון דליכא אלא שתי מחיצות וצריך מחיצה שלישית דלת נעולה בעינן. ולרש"י אתיא שפיר דהכא לאו מנעולות פריך דבנעולות נמי איכא למימר דר"י משום דאית לי' דר' יהודה דרבים מבטלי מחיצתא ה"נ כי פתחי רבים מבטלי להו דלא לחשבינהו כנעולות אבל לרבנן דלא מבטלי רבים מחיצתא חשבינן לה כנעולות אלא הכי מדאיצטריך ר' יוחנן דלתות נעולות מכאן ומכאן פריך והא ודאי לא תליא בבקיעת רבים דאי מבטלי אפי' מכאן ומכאן מבטלי ואי לא מבטלי אפי' מרוח אחת לא מבטלי ואלא ר' יוחנן לאו משום דרבים מבטלי אלא משום דמבטלי לגיפופי. וצריך מחיצה צריך דלת מכאן ומכאן וה"נ הא לרבנן נמי צריכה מחיצה דהא ליכא אלא ב' מחיצות:

פליגי בה רבנן. הריא"פ אמר מבוי מפולש עושה צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן כרב הלכתא כוותי' באיסורי ורה"ר דלתות נעולות מכאן ומכאן כר' יוחנן ולא תיקשי להריא"פ כיון דאיכא דלת הו"ל ג' מחיצות והיכי אמר ר' יוחנן חייבין עלי' משום רה"ר דדלת לאו כמחיצה גמר' היא כדאמרי רבנן דתוס' אליבא דרש"י ומסייע להו דתנן הכשר מבוי כיצד בש"א לחי וקורה ובה"א לחי או קורה והוינין בה מתניתין דלא כת"ק ודלא כחנניא וא"ר יהודה ה"ק הכשר מבוי סתום כיצד ואי ס"ד דלת כמחיצה גמורה אכתי דלא כחנניא דאי כחנניא האמר לב"ש במבוי מפולש דלת מכאן ודלת מכאן ואלו במבוי סתום תנן בש"א לחי וקורה והא מפולש נמי כי אית בי' דלת מכאן הו"ל סתום ודלת שני' ל"ל תיסגי לי' בלחי וקורה מכאן אלא לאו דלת לאו כסתום במחיצה גמורה הוא ומודי הריא"פ בזמן שהיא נעולה דאפי' בדלת אחת לאו רה"ר היא דרה"ר בג' מחיצות ליכא למאן דאמר ואע"ג דעבידא דפתחי לה כל כמה דלא פתחי לה מחיצה גמורה היא. ואפי' כלי בהמה ואפי' גמל תניא דהוי מחיצה ומייתי לה בפירקין אמתנית' דשיירה שחנתה בבקעה וכן מחיצות בני אדם כעובדא דנחמי' דמי שהוציאוהו ואע"ג דמיד אזלי להו:

אלא בזמן שהיא פתוחה הויא רה"ר ואשכחן כה"ג בתוספתא דתניא (פ' ז') מודים חכמים לר' יהודה במעשה גינוסר שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר וזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר שמערבין ונושאין ונותנין באמצע החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן מיהא הא קשיא דכולהי אמוראי דשמעתין ועובדא דר' מתנא ור' ענן כולהי דלא כהלכתא:

דאי במבוי מפולש בצוה"פ סגי ואי ברה"ר נעולות בעינן והרמב"ם אמר במבוי מפולש כהריא"פ דבצוה"פ סגי וברה"ר גמורה אמר דלתות מכאן ודלתות מכאן ואין צריך לנעול הדלתות בלילה אבל צריך שיהי' ראויות להנעל. תרגמא הה"מ אליבי' דהיינו דשקלו וטרו אמוראי לחנניא אליבא דב"ה משום דנ"מ לדידן דהכשר רה"ר ואבולי דנהרדעאי דר' ענן ודר' נחמן כאבולי דמחוזא דהוי אבולי רה"ר גמורה והריא"פ דאמר נעולות כר' יוחנן דאי פתוחות רבים מבטלי להו והרמב"ם כר"א ס"ל כרבנן דר' יהודה דאמרי רבים לא מבטלי מחיצתא ואפי' פתוחות כיון דראויות לנעול ש"ד כר' נחמן ולהה"מ הרמב"ם קא מתרגם לקושיין מדר' יוחנן כרש"י דלאו מנעולות הוא דפריך דהא לרבנן דאמרי רבים לא מבטלי מחיצתא לא בעינן נעולות ור' יוחנן כר' יהודה אלא מדלתות מכאן ומכאן הוא דפריך דבהא לא שאני לן בין בקעי בה רבים ללא בקעי וכדפרישן לרש"י והרשב"א בתשבותיו דסליק אדעתי' למימר טעמי' דהרמב"ם דלא אוקמו' למתנית' הכא במבואו' המפולשין לרה"ר אלא מהא דר"י הא לאו מילת' דר"י מתניתא בר"ה כפשטא והרמב"ם דס"ל כר' אלעזר דעושין פסין אפי' ר"ה מיערבא הא מילתא קשיא לן טובא א"ה מאי קושיא מדר' יוחנן דקאי בשיטתי' דר' יהודה לרבנן דהכא לאו משום דמדר' יהודה נשמע לרבנן כדאמרן ובמילת' דרבנן הא לא פליג ר' אלעזר אר"י אלא ר' אלעז' בהא הוא דפליג דר"י ס"ל כר"י ור"א ס"ל כרבנן מיהא בלא"ה דחי לה הרשב"א דהרשב"א אמר (בעבודת הקודש שער ב' א') במבוי מפולש לרה"ר מכאן וכאן הלכתא כחנניא דעושה דלת מכאן ולחי או קורה מכאן ובמפולש לכרמלית מצד אחד או מכאן ומכאן עושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן וטעמי' דמרן משום דכולהי אמוראי לחנניא קא שקלי וטרו אלמא הלכתא כוותי' ואי משום דהלכתא כרב באיסורין אמרינן הלכ' כר' הונא דאמר משמי' דרב הלכה ואין מורין כן וככולהי אמוראי דאמרי צריך דלת ואמרי אין צריך לנעול וכר"נ דאמר ראוי' לנעול:

ואבולי דנהרדעאי מבואות מפולשין הוי דהא אנן לחנניא קיימינן דמבואות איתוקים וכדאמר הרשב"א איזה דלת אמרו דלת הראוי' לנעול וא"צ לנעול ומבוי כנדל בפתוח לכרמלית וכן אמר ר"ח וכן אמר הריטב"א משמי' דר"ת וברה"ר גמורה אומר רבינו (שם ד') עושה לו דלתות ננעלות בלילה ויראה לי שאין צריך דלתות ננעלות מכאן ומכאן אלא כל שיש כאן דלת ננעלת בלילה ולחי או קורה מכאן ה"ז רה"י שאין רה"ר אלא המסור לרבים בכל עת והואיל ויש לזה דלת ננעלת בלילה וחוסמות העוברים שם בלילות אין זו רה"ר והשתא לרשב"א בין מבוי המפולש לרה"ר מכאן ומכאן ובין רה"ר גמורה עושה דלת מכאן ולחי או קורה מכאן אלא שבמבוי אין צריך לנעול וראוי' לנעול מכשירו וברה"ר צריך לנעול בלילה ור' יוחנן אילמלא לא היו כל דלתותי' ננעלות כלל אמר ואנן מנעולות הוא דקשיא לן כדאמר הר"י בעל התוספות ואפי' לרבנן דס"ל רבים לא מבטלי מחיצתא דבנעולות לא שאני לן בין בקעי בה רבים ומייתי מדר' יוחנן דכל היכא דבעי מחיצה בעי דלת נעולה כדאמרן וא"ר יהודה ה"ק כיצד מערבין מבואות המפולשין וכו' ומבואות אין צריך לנעול ורה"ר צריך לנעול ורה"ר צריך לנעול והא דפריך מדר' יוחנן ופסיקא לי' דההא אין צריך לנעול משום דכולהי אמוראי אמרו לחנניא אין צריך לנעול קא פריך דאי ברה"ר גמורה הא"ר יוחנן צריך לנעול ולא תיקשי להרשב"א דאמר אפי' דלת מרוח אחת וכן להרמב"ם דאמר ראויות לנעול אע"פ שאין ננעלות הא דתניא בתוספתא במעשה גינוסר זה פותח דלת קרפיפו מכאן וזה פותח דלת קרפיפו מכאן אלמא דלת מכאן ודלת מכאן בעינן וקתני החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן והא הכא דראויות וקתני חזרו לאיסורן שאני התם דדלת לקרפף הוא דעבידא וכי הדרינהו ליכא ברה"ר אפי' היכר דלת וכה"ג אפי' במבוי סתום לא מהני דאפי' לחי או קורה אין כאן. ומהא דר' יהודה ור' מתנא דאחנניא קיימי וא"ר מתנא בדידי הוה עובדא ומעשה רב ואמוראי קיימי כוותי' דשמואל ור' יוסף ורב הונא ור' יהודה משמי' דרב דטרחי בדחנניא משמע בהא כרשב"א ורב הלכה ואין מורין כן אמר ובמבוי מפולש דלת ראוי' לנעול מיכן. ולחי וקורה מיכן. וברה"ר איכא למימר כהריא"פ או כהרמב"ם ובעינן ב' דלתות ראויות לנעול ובעי מיני' מרב ענן במבוי מפולש דבי' קיימינן ופשיט להו מאבולי דנהרדעא ברה"ר הוא וב' דלתותי' אפי' פתוחות מבוי נמי דלתה דמרוח א' אפי' פתוחה ואתא ר' נחמן ואמר ברה"ר ב' דלתותי' בראויות לנעול ה"נ במבוי דלתה האחת בראוי' לנעול וקושין מדר' יוחנן אשתי דלתות כרש"י:

איזהו רה"ר כל שרבים בוקעין בו ומפולש משער לשער ורחב י"ו אמה. ורש"י והרב בעל ההלכות אמרו ס' ריבוא בוקעין בו והריא"פ והרמב"ם והרשב"א לא אמרו כן ושמעתי משום רבן אליהו ראי' לדבריהן מדאמרינן הני אבולי דמחוזא אילמלא דלתותי' כו' חייבין עלי' משום רה"ר והאמר עולא אין אוכלסא בבבל ותנא אין אוכלסא פחות מס' ריבוא ומייתי לה בפרק הרוא' בברכו' ואמר הרא"ש ור"י פי' במבואות הרחבים י"ג אמה ושליש וב' ראשיהן מפולשין לרה"ר שהוא רחב י"ו אמה כיון דבקעי בהו רבים חשיב רה"ר ממש מן התורה ולא מערבין אלא בדלתות נעולות בליל' וכן אמר ברי' הרב בעה"ט ומדבריו למדנו דברוחיי"ג אמה ושליש תלי' מלת' ואי רחב י"ג אמה ושליש אין הא פחו' מיכן ולא תיקשי א"ה היינו דאמרינן וכ"ת בכך הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא והא"ר יוחנן וכו' ואוקמ' הר"י בכה"ג ומאי קושיא אימא הכא מי"ג אמה ושליש ולמטה דר' יהודה מתיר וחכמים אומרים אין מערבין בכך הא בדלתות בפחות מיכן מיערבא ובי"ג אמה ושליש אפי' בדלתות נמי לא דאימא ה"נ קאמר וכ"ת בדלתות מיערבא אפי' בי"ג אמה ושליש דהוי רה"ר והאמר ר' יוחנן כו' אלמא בי"ג אמה ושליש שהוא רה"ר גמורה אפי' בדלתות לא מיערבא והכא קתני דמערבין רה"ר בדלתות א"נ התם נמי מדקא אמרי רבנן אין מערבין רה"ר בכך מכלל דרבנן אי"ג אמה ושליש קאמרי דפחות מיכן לאו רה"ר הוא ושמיעא לי' להרא"ש הא דהא אנן הך שמעתא מדאוקמוה ברה"ר גמורה וקתני ר' יהודה מכשיר ור"י הא עד י"ג אמה ושליש הוא דמכשר ש"מ דבכה"ג רה"ר הוא כדאמר הר"י וי"ג אמה ושליש דשמיע לן מהא אמרינן בכה"ג רה"ר הוא הא פחות מיכן דלא שמיע לן דאימא הכא בי"ג אמה ושליש וכיון דלא שמיע לן לא אמרינן בי' דהוי רה"ר מיהא קשיא לן למיפלג בכה"ג ולאוקמה הכא בי"ג אמה ושליש דוקא ואי תימא כהר"י אפי' פחות מיכן נמי רה"ר הוא דמ"ש י"ג אמה ושליש ומ"ש פחות מיכן והכא מי"ג אמה ושליש ולמטה פליגי דלר' יהודה דאמר ב' מחיצות דאורייתא מערבין בלחי וקורה ולרבנן אין מערבין אלא בדלתות נעולת בלילה דרה"ר הוא ותו דהא מבין העמודים דקא נסיב מיני' י"ג אמה ושליש מי איתמר התם אלא הכא באורך ורוחב רה"ר תניא מילתא וכדאמר הרשב"א (עבודת הקודש שער ב' א') ויש מי שהורה שכל שאורך המבוי מפולש לאורך רה"ר בין שהמבוי רחב י"ו אמה בין שאינו רחב הוי רה"ר ומבוי המפולש לרה"ר כיצד כגון שאורך המבוי מפולש לרוחב רה"ר ודברי טעם הם ואמר (שער ג' א') מבואות הרחבין י"ו אמה אע"פ שמקצתן מתקצרין ואין בו י"ו אמה ה"ה רה"ר שאי אפשר לרה"ר להתלקט במלקט לפיכך מבואות המפולשין לר"ה ארכן לאורך רה"ר אע"פ שאין ברחבן י"ו אמה הוי הדין ר"ה גמורה ולא קמיפלג רבינו מידי בין י"ג אמה ושליש או פחות מיכן. וכן הא דסתמי הרא"ש וברי' ולא פירשו באורך רה"ר אבל מפולש לרוחב לא כדפרישו רבנן דתוספו' והריטב"א אליבא דהר"י נמי לישני' קשיא והרב המגיד אייתי דהרשב"א ודהר"י ואמר עלה ואינה מוכרחת בגמרא:

ואצרכוה דלתות ש"מ מדנהרדעי לר"נ בר יצחק דאמר כוותי' דר' הונא מסתברא מהא דמבוי עקום דאמר רב תורתו כמפולש אלמא פירצת מבוי מצידו בד'. ולא שאני לי' לר"נ בר יצחק בין מבוי עקום למבוי שנפרץ מצידו השתא לחנניא דאמר מבוי מפולש צריך דלת לא תימא דוקא מפולש זה כנגד זה ובמלואו אלא אפי' מבוי שנפרץ מצידו בד' אפי' צוה"פ לא מהני ובעינן דלת להכשירו ואדרבה הא חמירא ממבוי עקום דמבוי עקום איפרץ למבוי דפתוח לרה"ר והאי איפרץ לרשות הרבים להדיא ואף ע"ג דלפירצה הא מהניא צוה"פ כגון יתר מעשר ואפי' פרוץ מרובה אמרינן דמהניא מבוי שהכשירו בלחי או בקורה חמיר דחשו רבנן אפי' לפירצה דמצידו לדלמא שבקי ועשאוהו כמפולש זה כנגד זה ולחנני' צריך דלת והשתא להר"מ מרוטנבורק דאמר הלכת' כר' הונא דרנב"י קאי כוותי' אי תימא הלכת' כחנני' כדאמרן מבוי שנפרץ בצידו בד' צריך דלת ואי תימא דרנב"י אידחייא דשאני מבוי עקום דקא בקעי בה רבים אית לן למימר דר' הונא מודי בהא לר' חנן בר רבא דמבוי עקום שאני ואיהו פירצת מבוי מצידו לאו ממבוי עקום גמר ומודי דלא חמירא האי פירצה מפירצת יתר מיו"ד ואפי' לחנניא מהני בי' צוה"פ וכדמשמע מדברי הריטב"א התם כדאמרן התם. ואפי' תימא התם הלכ' כרב הונא במבוי שנפרץ מצידו מהניא צוה"פ. מיהא למאן דאית לי' התם דבמבוי שנפרץ מצידו איכא דבקעי בה רבים והרשב"א דאמר התם אם אין דעת הבעלים לגדור הפירצה ואין מונעין את הרבים משם הוי בקעי בה רבים ורבינו הוא דאמר כחנניא דבמפולש צריך דלת. והכא אמרינן לחנניא במבוי עקום צריך דלת ובקעי בה רבים הא שוה למבוי עקום השתא מבוי שנפרץ מצידו ובקעי בה רבים צריך דלת. ומשום היכא דקא בקעי בה רבים לא גרע ממפולש זה כנגד זה. אבל להריא"פ והרמב"ם אפי' לחנניא לא צריך דלת אלא במפולש ובמבוי עקום דבקעי בי' רבים אבל מבוי שנפרץ מצידו סגי בצוה"פ וכדפרישן התם אליבי':

כאן קודם בת קול כו' וה"ק לעולם הלכה כב"ה שכן יצתה בת קול. וקודם בת קול הי' הרוצה לעשות כו' ונ"מ לתרי תנאי דעלמא דלא לעבוד כקולי דמר וכקולי דמר או כחומרא דבי תרי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף