בבלי מפוסק/סנהדרין/י/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
- למחייה עשרים וחדא; וכי מיית בהך חדא, לימות; דהא כי מחית – אגבא דחייא קא מחית.
אמר ליה:
אמר קרא "ונקלה אחיך לעיניך" – אחר שלקה 'אחיך' בעינא; וליכא:
עיבור החדש בשלשה:
'חישוב' לא קתני; 'קידוש' לא קתני; אלא 'עיבור' –
לא ליקדשא וממילא לעבר!?
אמר אביי: תני 'קידוש החדש'.
תניא נמי הכי: קידוש החדש ועיבור השנה, בשלשה; דברי רבי מאיר.
אמר רבא: והא 'עיבור' קתני!?
אלא אמר רבא:
קידוש ביום עיבור – בשלשה; אחר עיבור – ליכא קידוש;
ומני – רבי אלעזר (בן) צדוק היא;
דתניא:
רבי אלעזר (בן) צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו, אין מקדשין אותו; שכבר קידשוהו בשמים.
רב נחמן אמר: קידוש אחר עיבור – בשלשה; ביום עיבור – ליכא קידוש;
ומני – פלימו היא;
דתניא:
פלימו אומר: בזמנו – אין מקדשין אותו; שלא בזמנו – מקדשין אותו.
רב אשי אמר: לעולם 'חישוב' קתני;
ומאי עיבור? חישוב דעיבור;
ואיידי דקבעי למיתני 'עיבור שנה', תנא נמי 'עיבור חודש'.
חישוב חודש, אין; קידוש חודש, לא?!
מני – רבי אליעזר היא;
דתניא:
רבי אליעזר אומר: בין בזמנו, בין שלא בזמנו, אין מקדשין אותו;
שנאמר: "וקדשתם את שנת החמשים שנה" –
שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים:
רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה כו':
תניא:
כיצד אמר רבן שמעון בן גמליאל 'בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה'?
אחד אומר לישב ושנים אומרים שלא לישב – בטל יחיד במיעוטו.
שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב – מוסיפין עליהם עוד שנים ונושאין ונותנין בדבר;
שנים אומרים צריכה ושלשה אומרים אינה צריכה – בטלו שנים במיעוטן.
שלשה אומרים צריכה ושנים אומרים אינה צריכה – מוסיפין עליהם עוד שנים, שאין המנין פחות משבעה.
הני שלשה חמשה ושבעה, כנגד מי?
פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה; ומנו – רבי שמעון בן פזי.
ואמרי לה: רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה; ומנו – רבי יצחק בר נחמני –
חד אמר: כנגד ברכת כהנים.
וחד אמר: שלשה – כנגד שומרי הסף; חמשה – מרואי פני המלך; שבעה – רואי פני המלך.
תני רב יוסף: הני שלשה וחמשה ושבעה; שלשה – כנגד שומרי הסף; חמשה – מרואי פני המלך; שבעה – רואי פני המלך.
אמר ליה אביי לרב יוסף:
עד האידנא מאי טעמא לא פריש לן מר הכי?
אמר להו:
לא הוה ידענא דצריכיתו; מי בעיתו מנאי מילתא ולא אמרי לכו?!:
זמן נשיא צריך גדי סימן:
תנו רבנן: אין מעברין את השנה, אלא