שו"ת רדב"ז/א'תכא
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ועשרים ואחד - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן מח]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(מח) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' ציצית כיצד בודקין וכו' ורואין אותה אם כהתה ממה שהיתה פסולה ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיה אחר האפייה כשרה ע"כ. וקא מיבעיא לך לא כהתה ולא הושחרה מאי:
תשובה יכילנא לשנויי דלא שכיח דמטבע הבדיקה השנייה להוסיף בגוון או לגרוע דאי הוי תכלת ודאי מוסיף ואי הוי קלא אילן ודאי גורע אבל שנויי דחוקי לא משנינן דדבר זה הוי כהלכתא בלא טעמא וצריך ראיה או סמך דמאי שנא סימנין של בדיקה קמא מסימנין של בדיקה בתרא. ולפיכך אני אומר כי הסברא אומרת שכיון שהגוון עמד בעינו כשר ומנא אמינא לה כמו בדיקה הראשונה אם עמד בעינו כשר גם הבדיקה השנייה אם עמד בעינו כשר. וא"ת מה לבדיקה השנייה שכבר כהתה עינו מהבדיקה הראשונה ולפיכך אם הוסיף כשר ואם עמד בעינו כאשר היה קודם בדיקה זו לעולם אימא לך דפסולה. וי"ל שיש גוון תכלת שהוא שחור הרבה ויש שאינו שחור כל כך ולפיכך מהבדיקה הראשונה ירד משחרותו ועמד על גוון הנמוך ולכן אנו עושים הבדיקה השנייה לראות אם יעמוד בעינו נדע שתכלת הוא ומה שירד בתחלה הוא מפני שהיה גוונו עמוק הרבה ואם יכהה ממה שהיה בתחילה נדע דקלא אילן הוא ומה שירד בתחלה הוא מפני שאינו תכלת תדע שהרי אם לא כהה הנגע בין בהסגר א' בין בהסגר ב' אלא שעמד בעינו אין זה סימן טומאה אלא הרי הוא כאשר בתחלה כיצד הרי שכהה הנגע בהסגר ראשון ולא כהה למטה מד' מראות נגעים אלא שאם היה בהרת חזר להיות כשאת עדיין אינו טהור עד שיכהה הנגע עד מראות הנזכרות אז הוא טהור דבוהק הוא אבל אם לא כהה מד' מראות טעון הסגר שני ואם עמד בעינו הרי הוא כבתחלה ואם פשה הנגע או נולד בו שער לבן או מחיה טמא ואם לא נולד בה א' מכל אלו אעפ"י שלא נעשית לבנה כאשר היתה בתחילה אלא שעמד בעינו הרי זה טהור הא למדת שהעמדת הדבר בעינו ממש בלא מגרעת הרי הוא כבתחלה ואין חלוק בין פעם ראשונה לשנייה. ותו איכא ראיה דגרסינן במנחות פ' התכלת ר' יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה מייתי מגבייא גילא וכו' ותרי ליה בגוייהו מאורתא ועד צפרא איפרד חזותיה פסולה לא איפרד חזותיה כשרה ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר מייתי חמירא וכו' אשתני למעליותא כשרה לגריעותא פסולה וקס"ד דהני שמעתתא כל חדא באנפי נפשה אתאמרה כלומר כל בדיקה באנפי נפשה ומסקינן דשמועתא גבי הדדי אתמר היכא דבדקינא כדרב יצחק בריה דרב יהודא ולא איפרד חזותיה כשרה איפרד חזותיה בדקינן ליה בדר' אדא אשתני למעליותא כשרה לגריעותא פסולה. וכי היכי דלפי הקס"ד דבדיקה דרב אדא בלחודא הוי סגי והתם בע"כ אם עמד בעינו כשר לפי המסקנא נמי דגבי הדדי אתמר אם עמד בעינו כשר דבפירושא דלישנא דרב אדא לא חדית תלמודא מידי. ותו איכא ראיה ממה שהפך הרמב"ם ז"ל לישנא דגמרא וכתב אם כהתה ממה שהיתה פסולה ואם הוסיף וכו' הוא לאשמעינן הא מלתא אם כהתה פסולה ואם לא כהתה נעשה כאלו נשתנית למעליותא וכשרה וא"ת אמאי לא אמרה רבי יהודה כלישנא דרב יצחק אי איפרוד חזותא פסולה ואי לא איפרוד חזותא כשרה. ובשלמא אם טבע בדיקה זו שאין מעמיד התכלת בעיניו ניחא אבל לפי מה שפירשנו קשה. וי"ל דאי אמר הכי הוה משמע אי איפרוד חזותיה פסולה אי אכתי איפרוד חזותיה כאשר היה בתחילה פסולה אבל אי לא איפרוד חזותיה אלא שחזר לגוונו הראשון כשרה. ומהאי טעמא נמי לא הוה מצי למימר אי אישתני לגריעותא פסולה ואי לאו כשרה דה"א מאי אישתני לגריעותא ממה שהיה בתחלה קודם בדיקה ראשונה אבל השתא דקאמר אשתני למעליותא כשרה לא איפשר לפרושי דקאי אמאי דהוה בתחלה קודם בדיקה ראשונה דאי איפשר שישתנה למעליותא ממה שהיה מקודם שהבדיקה לא יעלה הגוון יותר ממה שהיה בתחלה וכ"ש בדיקה שנייה שכבר ירד התכלת מגוונו שהדבר ברור שלא יעלה גוונו יותר ממה שהיה קודם בדיקה ראשונה וכיון דהוה צריך למימר אשתנאי למעליותא כשרה איכא למיטעי א"כ אם עמד בעינו יהיה פסול משום הכי אצטריכא למימר לגריעותא פסולה למידק מינה הא אם עמד בעינו כשרה ודו"ק. וא"ת אכתי לימא אי אשתנאי לגריעותא ממה שהיה בבדיקה שנייה פסולה ותידוק מינה הא אם עמד בעינו כמו שהיה בבדיקה שנייה כשרה ותו ליכא טעותא. וי"ל דדינא בטעמא קאמר דכיון שהיה בו כח לעמוד בבדיקה ועמד בעינו הוי כאלו אשתנאי למעליותא וכשר כי מכאן והלאה יעלה בגוון ולא ירד כיון דידעינן דודאי תכלת הוא. וא"ת לפי הגרסא הנמצאת בספר הריא"ף ז"ל יצא הדין להפך שכתוב אשתני למעליותא כשרה ואם לאו פסולה. י"ל כי לפי הגרסא הזאת האמת הוא שיצא הדין שאם עמד בעינו פסולה אבל אי אפשר לגרוס כן ברישא דקס"ד דכל חדא באנפי נפשה אתאמרא דהא כ"ע מודו דבבדיקה ראשונה אם עמד בעינו כשר ולשנות הגרסא מן הקס"ד למסקנא אין דרך התלמוד וכן נמצא בספר הריא"ף ז"ל גם בקס"ד אי אשתני למעליותא כשרה ואם לאו פסולה. וכי היכי דאתה צ"ל בקס"ד דלאו דוקא אלא ה"ק ואם לאו אלא דאשתני לגריעותא פסולה גם לפי המסקנא צריך אתה לפרש כך ונמצאו שתי הגרסאות עולות לענין אחד ואין מחלוקת בין הפוסקים שהרי הרמב"ם אין גורס כגרסת הריא"ף ז"ל הילכך מסתברא שאם הדבר מצוי שע"י בדיקה שנייה יעמוד בעינו כשר. הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |