שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/כג
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי עזרא נ"י בק"ק יאסטראווע:
ע"ד המאורע במקומו, א' שנפטר בנו ליל אור יום ה' כ"א טבת, ונודע לו ולבניו עש"ק כ"א שבט, ושלח מעכ"ת את השמש להודיעם שמחויבים לנהוג שבעה ושלשים, שהוא שמועה קרובה, והם לא חשו לזה, כי אחד הורה להם שא"צ לנהוג אבילות, וקצתם חושבים שהדין עמהם:
הדבר פשוט כמ"ש מעכ"ת, אחרי שיום כ"א שבט הוא היום ל' מקבורת המת, ולגבי שמועה רחוקה לא אמרינן מקצת היום ככולו, כמבואר בפשיטות בטור וש"ע (רס"י ת"ב) והאיש ההוא שמורה להקל לא ידע בין ימינו לשמאלו והכשיל אותם, גם הם הרעו לסמוך על משענת קנה הרצוץ מי שאינו מוסמך כלל להוראה, וכן לא יעשה עוד:
והנה אם עתה רוצים לעשות כדין, יש לי לדון, כיון דעדיין הוא תוך ל' מיום השמועה דצריכים לנהוג אבילות, כדאיתא (רסי' שצ"ו) דמי שלא נהג אבילות כל שבעה, בין בשוגג בין במזיד משלים כל ל', ובפשוטו משמע כל הל' מיום שהי' מוטל עליו לנהוג אבילות, ובשמועה קרובה מחשבינן הל' מיום השמועה, ובההיא דתשובת מהר"ם מינ"ץ הובא בט"ז (ססי' שצ"ו) בנידון מי ששמע שמת לו מת ולא ידע אם הוא תוך ל' להפוסקים דא"צ לנהוג אבילות ואחר הל' נודע לו שאז כששמע הי' תוך ל' נסתפק המהר"ם מינ"ץ אם נימא כיון דלא נודע לו בירור דבר שהיא קרובה עד אחר הל' יש לו דין שמועה רחוקה או כיון דבאמת השמועה ראשונה הי' תוך ל' מקרי שמועה קרובה עיי"ש, ובנ"ד דנודע לו ביום הל' שהוא יום הל' אלא דטעה בדין דחשב דזה הוי שמועה רחוקה הוי כלא נהג אבילות בשוגג דצריך להשלים כל ל' מיום השמוע', כך הי' נראה בפשיטות:
אבל העומד לנגדי דברי הט"ז (ססי' שצ"ו) שכתב על דברי המהר"ם מ' הנ"ל ונראה לענ"ד דאין כאן אבילות, כיון דעכ"פ השתא עברו ל' יום ממיתת המת, כמ"ש כאן צ"ל סי' שצ"ו] בס"א, דמי ששגג או הזיד משלים כל ל', משמע דאחר ל' אינו משלים, עכ"ל, מבואר דס"ל בפשיטות דאף אם נדון אותה לש"ק, מ"מ אם הוא אחר ל' למיתת המת אינו משלים, וכן נראה מהש"ך שם שכתב ג"כ על דברי מהר"ם מינץ, ולפי ענ"ד דא"צ להתאבל, [כן הוא כפי הגהת הש"ך עצמו בנקה"כ] ועי"ש רסי' שצ"ו עכ"ל, דודאי אין כוונת הש"ך להכריע דמקרי שמועה רחוקה, דא"כ מה זה דרמז לסי' שצ"ו, דאין זה מקומו רק בסי' ת"ב, א"ו דכוונתו כהט"ז דאף אם נדון לקרובה מ"מ אינו משלים, אחר הל' ממיתת המת, הרי דפשיטא להו להט"ז והש"ך דבשמועה קרובה, ולא נהג אבילות כל ז' דאינו משלים אחר ל' ממיתת המת אף שהוא תוך ל' מיום השמועה:
ועכ"ז בער אנכי ולא אדע מהיכן יצאו לאריות האלו זה בפשיטות כ"כ, ובאמת בלא"ה דבריהם תמוהים לי, דאף אי יהיבנא להו זה, מ"מ פשיטא זה לדין השלמה, דאם לא נהג אבילות בז' אחר שמיעתו דאח"כ דכלו הז', החיוב רק מדין השלמה, בזה י"ל דאחר ל' ממיתת המת אין דין השלמה, אף שהוא תוך ל' מיום השמועה, אבל פשוט דדין אבילות ל' בתספורת וכדומה צריך לנהוג עד תשלום הל' מיום השמועה, דהחיוב חלה בעצמותן שאסור בתספורת כל שלשים, וכי בשביל שלא נהג אבילות פקע אבילות דשלשים, וא"כ הוצרך המהר"ם מינ"ץ לדון אם הוי קרובה ונוהג דין ל' עד יום הנ"ל, מיום שמועתו הראשונה, או דהוי רחוקה כיון דלא נודע לו שהוא קרובה עד אחר ל':
גם אף לענין אבילות שבעה נ"מ אם זה ששמע שמת הי' ביום כ"ט למיתת המת, ולא הי' ידוע לו אימת מת ולא נהג אבילות, וביום ל"א למיתת המת, נודע לו שיום שמועתו הי' ביום הכ"ט, דבזה פשוט דאם דנין זה לקרובה וחלה עליו מיום שמועתו כל ז' דין אבילות שבעה, וזה שלא נהג עד לדעתו השנית שהוא יום ל"א עדיין נשאר עליו לנהוג אבילות דשבעה ה' ימים עד כלות השבעה ימים מיום שמועתו הראשונה דכבר חל החיוב עליהו בעצמותן ולאו מדין השלמה, אלא דאפשר דא"צ לנהוג יותר מה' ימים דאח"כ דכלו הז' מיום שמועתו, ויהי' החיוב רק להשלים ב' ימים שלא נהג, וכיון דהוא אחר ל' ממיתת המת אין השלמה נוהג בהן, וא"כ הוצרך המהרמ"מ לדון בספיקתו באופנים אלו:
אח"כ ראיתי בתפארת למשה (רסי' שצ"ו) שנסתפק בזה בשמועה קרובה ולא נהג אבילות ז' אם צריך להשלים אחר ל' ממיתת המת, וסיים דמסתברא, כיון דהוא תוך ל' לשמיעתו דצריך להשלים, והיינו כדעתינו הנ"ל, ואך מ"ש התפל"מ (ססי' שצ"ו) על הט"ז הנ"ל, וז"ל י"ל דנסתפק אם הוי כשמע שמועה קרובה וצריך להשלים מאותו יום עד ל' אי הוי כאלו לא שמע עד אחר ל', וא"צ להשלים כלל, עכ"ל, והיינו ג"כ כהסכמתו הנ"ל דתוך ל' לשמועתו צריך להשלים, אבל מ"מ לא ידעתי מה הוסיף בפירוש זה בכוונת ספיקתו דמהר"ם מינ"ץ, הא בפשיטות הוא מבואר כן להדיא בהר"ם מינ"ץ, דהספק אם מקרי קרובה או רחוקה, וגם הט"ז ידע פירוש זה מדלא השיג דהא הוי שמועה רחוקה, וא"צ לראיה מסי' שצ"ו, אלא דדעת הט"ז לו יהא דמקרי קרובה, מ"מ אחר ל' ממיתת המת א"צ להשלים, והו"ל להתפל"מ רק להשיג שצריך להשלים דחשבינן גם בזה הל' מן הקבורה, וביותר מ"ש עוד על הש"ך ססי' שצ"ד שכתב דצריך להתאבל [ולא הי' לפניו ספר נקה"כ שהגיה א"צ להתאבל] צ"ע למה, הא' א"צ להשלים אחר ל', כמ"ש רס"י שצ"ו עכ"ל, מזה מבואר דעתו בפשיטות אף דמקרי קרובה, מ"מ א"צ להשלים כיון דהוא אחר ל' ממיתת המת ודרכיו בקודש נעלמו ממני:
והנה בנ"ד א"צ לכל זה, דבודאי לפי טעותם בדין דהוי רחוקה, נהגו עכ"פ אבילות שעה אחת, והוי כההיא דסי' שצ"ו ס"ב, דבנהג במקצת הימים ובאחרים זלזלו דא"צ להשלים, אבל בנ"ד עכ"פ מחוייבים לנהוג דין ל' עד כלות ל' מיום שמועתם, אבל אח"כ נראה דא"צ להשלים את ימי השלשים, כיון דהם אחר ל' מהשמועה, ומ"מ כתבתי כל הנ"ל להתלמד במקום אחר, ויה"ר שלא יצטרך זה למעשה ויהי' בלע מות לנצח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |