שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/ל
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ל'
על אשר ששאלתם בבשר שנמלח בפסח לקדירה ושהה כשיעור מליחה, וכשבאו להדיחו נטלו כלי שהיה בתוכו שכר שעורים ששתה ממנו חולה ונשאר בשולי הכלי מעט שכר ושפכו לתוכו מים והדיחו הבשר אחר מליחה במים אלו שנתערב בו מעט שכר מה דינו של בשר זה כיון דמליח הוא כרותח ואיסור חמץ הוא במשהו דילמא נתן טעם במשהו:
תשובה לכאורה היה נראה לומר דאין כאן חשש איסור חמץ דכיון שנתערב השכר עם המים והדיחו בו הבשר נתבטל כח המלח במים ותו לא הוי כרותח כמו שכתב הטור י"ד סימן ס"ט דאפילו מעט מים מבטלין כח המלח ולפי זה לא זו אם הודח במים שנתערב בהם מעט שכר כמו בנדון דידן דשרי אלא אפילו אי הודח כולו בשכר בלא שום תערובת מים נמי שרי דגם שכר מבטל כח המלח כמו מים לחוד ואפילו מי פירות מבטל כח המלח שהרי מות' להדיח הבשר במי פירות אחר מליחתו כמו שכתבו התוספות פרק השוחט דף ל"ג עמוד א' בד"ה ונאכלין בידים מסואבות וכו' וז"ל אי נמי לקדירה והודח במי פירות עכ"ל וכן פסק בהג"ה ש"ע סימן ס"ט סעיף ז' ומכל שכן שכר שהוא כולו מים אלא שיש בו טעם שעורים שנתבשלו בתוכו שמבטלין כח המלח אלא שאם הודח כולו בשכר היה צריך הבשר אחר כך הדחה ושפשוף היטב במים כדי להעביר השכר הנשאר על פני הבשר כדי שלא יתן טעם אחר כך בתוכו בבישול אבל בנדון דידן שהודח כולו במי' רק מעט שכר נתערב בתוכו סגי בהדחה בעלמא להעביר אותן מים שעל פני הבשר ואין צריך שפשוף כל כך אבל מיהו הדחה צריך משום שאי אפשר שלא נשאר מעט מן מים על פני הבשר ובאותו מעט יש בו מעט תערובת שכר ושמא יתן טעם במשהו בבישולו דמשהו מיהא איכא דאין שיעור למשהו, ומכל מקום בהדחה בעלמא סגי דאין כאן איסור בלוע דכח המלח נתבטל ותו לא הוי רותח, כך היה נראה לכאורה:
מהשמטות: [ולע"ד לאותן הפוסקים דסברי דאף בשאר איסורים אמרינן איידי דטריד לפלוט ציר אינו בולע שום דבר לפי זה אם הוא תוך י"ב שעות ודאי סגי בהדחה בעלמא:]
אמנם אחר עיון קצת נראה דיש כאן חשש איסור חמץ ואוסר לכל הפחות עד כדי קליפה משום דאית לן להוכיח דאף על גב דהמים מבטלין כח המלח ולא מיחשב כרותח מכל מקום לא נתבטל כח המלח לגמרי עד שלא יוכל ליתן טעם אלא נתבטל דלא מיחשב תו כרותח גמור שיהא נותן טעם בכולו אבל מכל מקום טעם קצת מיהו איכא אלא שבכל איסורים לא נאסרו על ידי כן אף על פי שנותן טעם קצת דאותו משהו מתבטל אבל בנדון דידן שהוא איסור חמץ אוסר במשהו, ודבר זה יש להוכיח מעיקר דיני מליח' דמיחשב כרותח דאהא דאמר בפרק כיצד צולין איתמר חם לתוך חם דברי הכל אסור, צונן לתוך צונן דברי הכל מותר וכו', ומסיק דהדחה בעי, וקאמר עלה אמר רב הונא לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח, ופסקו הפוסקים לאסור כדי קליפה, ואנן נוהגין לאסור במליחה בששים והביא כל זה הטור י"ד בסי' צ"א וכתב דבמליחה אין לחלק בין עליון לתחתון, אלא לעולם המלח מבליע בתפל ואינו בולע ממנו ולא חילק יותר אבל פוסקים אחרים ש"ד שער י' חלקו הא דאם טהור מליח וטמא תפל שרי היינו שהטמא יבש אבל אם הוא דבר צלול שניהם נאסרו הביאם הרב בהג"ה ש"ע סימן צ"א סעיף ה' ואם כן בשר מליח שאינו נאכל מחמת מולחו שנפל לחלב צונן נאסרו שניהם והכי כתבו בהדיא ש"ד שער י' וכן סמ"ג לאוין קל"ז אגוזל שנפל לכותח חולין דף קי"ב שאם היה הגוזל מליח היה אוסר הכל עד אפילו שאין הכותח מליח, והיינו משום דאף על גב דבבשר רותח דעלמא שנפל לחלב צונן לא נאסרו משום דתתאי גבר ונצטנן הבשר ברותח דמליח נאסרו שניהם דבמליחה אין חילוק בין עליון לתחתון: יעויין שם בהג"ה סימן צ"א סעיף ה':
ואם כן תיקשי למה יאסרו הבשר והחלב כשהבשר מליח הלא החלב מבטל כח המלח ולא מיחשב תו כרותח ומאי שנא חלב ממי פירות דמדיחין בו בשר אחר מליחתו ומבטלין כח המלח ולא מיחשב תו כרותח וחלב שנפל לתוכו בשר מליח לא אמרינן שכח המלח נתבטל ונאסרו שניהם, ואין לומר דיש לחלק בין בשר מליח להוציא דם ובין בשר בציח דעלמא, דהתם בבשר שמלחו לקדירה להוציא דמו שהמלח פועל להוציא הדם לפולטו וכששהה שיעור מליחה פסק כח המלח כיון שפלט דם לכך מתבטל אחר כך אפילו על ידי מי פירות ומכל שכן על ידי מים ממש אבל התם בבשר שנפל לחלב מיירי בבשר שנמלח כבר והודח אלא שאחר כך מלחו אותו עד שאינו נאכל אותו מחמת מלחו ואותו כח שבמלח לא פסיק עדיין כיון שלא פלט מידי ומיחשב כרותח גמור ולכך אין כח בחלב לבטל כח המלח דהכי מחלק בסמ"ג לאוין קל"ז ריש דף מ"ח, דמייתי מעשה דרש"י שהביאו הטור י"ד סימן ס"ט שמתיר בבשר ששמו בכלי שאינו מנוקב קודם הדחה אחרונה ונתמלא מציר, וכתב ולא דמי להא דמייתי בפרק כל הבשר דף קי"ב, בגוזל שנפל לכותח וכו', דמשמע התם אם הגוזל מליח שאינו נאכל מחמת מלחו היה נחשב כרותח אף על פי שהכותח היה מליח מימים רבים וכו' דשאני התם שלא פסק כח המלח שלא הפליט שום דבר וכו' אבל במעשה דרש"י פסק כח המלח כיון שכבר פלט דם יעויין שם, וכן הוא באשר"י פרק כל הבשר, וכן כתבו התוספ' פ' כל הבשר דף קי"ב עמוד ב' בד"ה ודגים רפו קרמייהו וכולי בסוף הדבור, אלא שהסמ"ג והרא"ש ביארו יותר ואם כן דילמא יש לחלק בענין זה הא דמי פירות מבטלין כח המלח היינו כשהמלח פלט דם שפסק כחו לאחר שיעור מליחה אבל בבשר מליח שנפללחלב שלא פלט מידי לא פסק כחו ונאסרו שניהם הא ליתא דהא הרבה מן האחרונים כתבו דלא כמעשה רש"י וסבירא להו דאפי' לאחר ששהה הבשר שיעור מליחה עדיין רותח הוא ואוסר אפילו בדיעבד כדי קליפה אם נתמלא מציר לאחר שיעור מליחה, או שנפל לציר היוצא מבשר לאחר ששהה שיעור מליחה והרב בהג"ה ש"ע סימן ס"ט סעיף כ' כתב והכי נהוג ואפי' הכי ס"ל דאפילו מעט מים מבטלין כח המלח, וכן מי פירות מבטלין כח המלח, ואם כן קשיא לדידהו מ"ש מי פירות דמבטלין כח המלח וחלב אינו מבטל אם נפל לתוכו בשר מליח באינו נאכל מחמת מלחו, אלא ע"כ צריך אתה לומר דהיינו טעמא דבשר מליח שנפל לחלב אוסר משום דכיון דאין חילוק במליחה בין עילאי לתתאי והבשר הוא מליח והוי כרותח אי אפשר שלא יהא בולע מן החלב וכן בהיפך אי אפשר שלא יהא החלב בולע מן הבשר, אף על גב דהחלב מבטל כח המלח, מכל מקום בתחלת נפילתו מיהו אוסר עד דמחליש ליה בולע כדאמרינן ברותח שנפל לצונן אף על גב דתתאי גבר ומצטנן לעליון אפילו הכי צריך קליפה משום דאמרי' אדמוקר ליה בולע הכי נמי אמרינן ברותח דמליח אדמחליש ליה החלב בולע קצת ונאסרו שניהם דכיון דבלעו זה מזה והיא בליעת איסור דהרי הוא בשר בחלב, ולא דמי לבשר מלוח להוציא דמו שנפל למי פירות או כמים דלא נאסר אף על גב דאי אפשר שלא יהא בולע קצת משום דהתם הבלוע הוא מים או מי פירות ואין שום איסור בבליעה זו לכך כיון דמים או מי פירות מבטלין כח המלח תו לא מצי למיתסר, דאף על גב דאדמחליש ליה למלח בולע, מכל מקום אין שום איסור בבליעה זו דמים הנבלעים בבשר אין בהם שום איסור אבל בבשר מליח דעלמא שנפל לחלב דיש איסור בבליעתם דהוי בשר בחלב ואי אפשר שלא יהא נבלע בתחלת נפילתם זה לזה דאדמחליש ליה למלח בולע והוי בשר בחלב לכך נאסרו שניהן:
וכיון דהכי הוא דהוכחנו אף על גב דאמרינן שהמים ומי פירות מבטלין כח המלח מכל מקום אי אפשר שלא יהא בולע קצת אדמחליש ליה למלח בולע אלא שלא נאסר הבשר על ידי כן כיון דאין במי פירות שום איסור אם נבלעים בבשר, מה שאין כן בבשר מליח לחלב דיש איסור בבליע' זו דהוי בשר בחלב ואי אפשר שלא יהא נבלע זה מזה בתחלת נפילתן דאדמחליש ליה למלח בולע לכך נאסר שניהם, הוא הדין נמי בבשר שנמלח לקדירה בפסח והודח אחר כך במים שנתערב בתוכן מעט שכר יש לאסור משום דא"א שלא יהא בלוע מן המים לבשר אף על פי שהמים מבטלין כח המלח מכל מקום אדמחליש ליה למלח בולע קצת ונותן טעם במשהו, ובאותו משהו יש טעם חמץ במשהו דמשהו ואוסר בפסח דמשהו אין לו שיעור, לכך יש לאסור בכי האי גוונא עד כדי קליפה למאן דאית ליה או ימכור הכל לגוי כהובא בא"ח בהלכות פסח בהג"ה ש"ע סימן תס"ז סעיף י"ד או לאסור הכל למאן דאית ליה כמהרש"ל בתשובה סימן ע"ט ומהרר"י כ"ץ בשארית יוסף סימן מ"ו בשם גדולים רבים, ומ"ו בב"ח בא"ח סימן תס"ז:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |