שו"ת הב"ח (הישנות)/לד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שני אחים חתומים על הממרמי ויודע שאחד הוא הלוה והשני נשתעבד עמו ולא לוה כלום והמלוה תובע לאותו שלא לוה כלום וזה טוען שאחיו הלוה כבר פרע לממרמי זו ומביא עדים על זה והמלוה אומר אמת היה שפרע אבל חזרתי והלויתי לו שנית אממרמי זו וזה טוען שאין יכול לתובעו כיון שהשטר נמחל שיעבודו והמלוה טוען שאין מקום לדין שטר שנמחל שיעבודו אצל ממרמי:
תשובה נראה דכל שט"ח בין בעדים ובין כתיבת ידו אם נפרע ממנו המלוה ועדיין השטר קיים בידו אם חזר ולוה בו ה"ל מלוה ע"פ דמיד שפרעו נמחל שיעבודו והשטר חספא בעלמא הוא ולא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי והכי מוכח להדיא בפרק ח"ה (דף ל"ב) בההוא ערבא דאמר לי' ללוה הב לי מאה זוזי הפרעתי למלוה עילוך והא שטרא וכו' דמפורש לשם שאם לא היה מודה הערב שקיבל מהלוה סך הכתוב בשטר היה הלוה חייב לפרעו ופירשו המפרשים דהוה מיירי בדכתב לו המלוה התקבלתי ומביאו בח"מ (סי' ק"ל קל"ב) אלא דלפי שהיה מודה דפרעו אלא שטען שהחזיר לו מעותיו הוה השטר שנמחל שיעבודו ולא מחייבינין ליה ללוה לשלומי דשטרא דהוה חספא בעלמא וה"פ הרשב"ם לשם ע"ש ר"ח בפי' דפטור לגמרי וכן משמע בחושן משפט (סי' נ"ו) דכתב ואינו גובה בו משמע דלגמרי אינו גובה אפי' מבני חורי וכ"כ הרמב"ם פי"ד ממלוה שכבר נמחל שיעבודו ונעשה כחרס ופשיטא דה"ה בכתב ידו דנמחל אותו שיעבוד שנשתעבד מכח כתיבת ידו לגבות מבני חורי דכיון שפרעו נעשה כחרס ושוב יכול לומר פרעתי ואינו יכול לגבות בו אפי' מבני חרי ואע"ג דבפרק קמא דמציעא ופרק כל הגט ופרק הכותב פי' רש"י אמימרא דר' אסי א"ר יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה כו' שכבר נמחל שיעבודו וז"ל שכבר נמחל שיעבודו משפרע מלוה ראשון ועל האחרונה לא נכתב והוה ליה מלוה על פה וטורף מלקוחות שלא כדין דאין מלוה ע"פ גובה מן הלקוחות עכ"ל לא היתה דעתו לומר דדוקא בשטר שיש לו עדים התם אמרינן נמחל שיעבוד אבל לא בכתיבת ידו דהא וודאי ליתא דפשיטא דגם בכתיבת ידו אמרינן דנמחל שיעבודו שהיה בו ונתבטל ונעשה כחרס ואין עליו שום אותו שיעבוד אלא לפי שהיה קשה לרש"י לישנא דאינו חוזר ולוה בו דמשמע דאיסורא קא עבדו אי חזר ולוה בו ומאי איסורא איכא בכתיבת ידו דמה לנו אם זה מאמינו וסומך על שטר שנמחל שיעבודו לא יהא אם היה מלוה לו ע"פ בלא שום שטר וע"כ דיקדק רש"י וכתב דר' יוחנן מיירי בשטר שיש בו עדים ולהכי קאמר דאינו חוזר ולוה בו דאיסורא קא עביד משום דטריף לקוחות שלא כדין הארכתי בדבר פשוט לפי שבאו התלמידים והראה לי שהרב מהר"מ יפה כתב בח"מ (סי' מ"ח) בספרו דכתיבת ידו לא אמרינן נמחל שיעבודו. שוב ראיתי ג"כ דהרב מהר"ר ולק כהן ז"ל הסכים עמו וגם הוא כתב בספרו סמ"ע לשה דאפי' בשטר שיש לו עדי' וקנין לא אמרי' נמחל שיעבודו לגמרי וגבי מבני תרי. שוב מצאתי בתשובות הריב"ש סי' שפ"ב כשהבי ראיי' למה שפי' דשט"ח המוקדמין פסולים לגמרי מדאקשי בפר"ק דמציעא גבי שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו תיפוק ליה הוה ליה מוקדם ותנן שט"ח המוקדמין פסולין ואי ממשועבדי לחוד קאמרי מאי קושיא הא דנמחל שיעבודו עדיפא דלא גבי כלל אפילו מבני חורי מחמת השטר דכחספא בעלמא הוא כדאמר פרק ח"ה גבי ההיא ערבא וכו' וכ"כ הרמב"ם פי"ד ממלוה וכו' הרי מבואר דתפיס בפשיטות דאפי' מבני חורי לא גבי ואין זה אלא מצד הני ראיות שהבאתי ושרי לו מאריהו והשתא לפי זה בממרמי נמי יש לה דין כתיבת ידו אם פרעו וחזר ולוה בו בעודה ביד המלוה פשיטא דמצי למימר שוב פרעתי דכבר נמחל שיעבודו בשעה שפרעו ונעשה כחרס אכן אם לאחר שפרעו החזיר המלוה הכתיבת יד או הממרמי ליד הלוה ואח"כ חזר ולוה בה ונתנה ליד המלוה דעכשיו במסירה חדשה זו נעשה שטר חדש שהרי נשתעבד למלוה בחתימתו מחדש ומה לי חתימה חדשה ומה לי חתימה ישינה עיקר השיעבוד חל משעה שנתן ומסר הלוה כתיבת ידו למלוה ומחיי' עצמו מחדש ותדע שהרי אף בשטר שיש בו עדים כתב המרדכי פ' הכותב דאם לוה חזר ומסר השטר למלוה בעידי מסירה חוזר ולוה בו וטורף מלקוחות שהרי עיקר שיעבודו במסירתו ואם כן נילף בכתיבת ידו או בממרמי שחזר ונשתעבד במסירתו כדין שיעבוד של שטר כתיבת יד אפי' היכא דליכא עידי מסירה דלא בעינין עידי מסירה אלא לטרוף מן הלקוחות דעדים הוא מפקא לקלא:
ומיהו אף לזה בנ"ד וודאי אפי' החזיר המלוה הממרמי ליד הלוה אחר שפרעו ואחר כך חזר הלוה ולוה בה ונתנה ליד המלוה אין האח שלא לוה נשתעבד במה שחזר אחיו הלוה ומסר שוב חתימתם לאחר שכבר נמחל שיעבודו דלא נשתעבד מתחילה אלא במנה בלבד ומנה זו כבר נמחל ושוב לא נשתעבד ואע"פ שהוא דבר פשוט מ"מ אביא ראייה ממ"ש בנ"י פ' גט פשוט מההוא שטרא דהוה כתב בו לויתי ממך מנה דכל המוציאו גובה בו וז"ל ומיהו כל שהוציא אחד שט"ח זה ופרע לו ועשו ממנו שובר נמחל שיעבודו לכל אדם שיוציאנו מכאן ואילך שלא נתחייב אלא במנה בלבד עכ"ל וא"כ בנ"ד נמי דאיכא עדים שפרעו ה"ל זה שלא לוה אלא נעשה ע"ק בחתימתו כאלו היה לו שובר ממנו דשוב נמחל שיעבודו ואפילו חזר הלוה ולוה מאיש אחר ומסר לו ממרמי זו שחתומים בו אלו השנים היה הדין נותן שאין הלה שלא לוה אלא נעשה ע"ק אינו חייב לשלם כלום דמאחר שהתברר ע"י עדים דנמחל שיעבודו א"כ אין לממרמי זו שום כח כדי שיתחייב בה הלה לא למלוה ראשון ולא למלוה שני שהרי לא נשתעבד ולא נתחייב אלא במנה בלבד וחיוב ושיעבוד מנה זו כבר נמחל ונעשה חתימת זה כחרס כנ"ל ברור ופשוט וכדמוכח מדברי נ"י שהבאתי ואיך שיהיה בלוה מאחר מ"מ בנ"ד דחזר ולוה ממלוה הראשון והוא יודע שנמחל שיעבודו כיון דכבר פרעו הלוה א"כ לא נשתעבד השני במה שחזר זה ומסר חתימתם שלא מידיעת השני והסכמתו הנראה לפי ע"ד דין אמת וצדק כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן יואל:
אחר שכתבתי כל זה אמרתי הלא מצאו הרבנים מקום לתלות באילן גדול הוא הרב הגדול הרא"ש ז"ל שכתב פ"ד דנדרים אהא דתנן הגיע הזמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן דס"ל אסמכתא קניא ויגבה כל חובו מבני חרי אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שיעבודו וכו' עד ומבני חרי גבי דקני לי במסירה אי נמי גבי ממשעבדי כל החוב שכך התנה מתחלה שאם לא אתן לו לזמן פלוני שיהיו המעות שנתן לו מתנה וישאר השטר כבתחלה והאי פירושא ניחא טפי דבקניי' שטר בעי כתיבה ומסירה עכ"ל וב"י הביאו בח"מ בסי' נ"ה המתחיל מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ע"ש ומכאן יצא להם לפרש שטר שנמחל שיעבודו יכול להקנותו במסירה לגבות בו מבני חרי כפירושא קמא שכתב הרא"ש ותמה אני על דבריהם הלא כתב דפירושא בתרא ניחא טפי משו' דלפירושא קמא קשה דבקניית שטר בעי כתיבה ומסירה ונראה לפי ע"ד פשוט דלא היתה כוונת הרא"ש דבשטר זה שנמחל שיעבודו מהני כתיבה ומסירה לגבות בו מבני חרי דהא וודאי ליתא שהרי הוא חשב כחרס אלא בא לסתור פירושא קמא דכיון דבעלמא בשטר שלא נמחל שיעבודו בעי כתיבה ומסירה היאך אפשר לומר דבשטר שנמחל שיעבודו יכול להקנותו במסירה לגבות בו מבני תרי הילכך פירושא קמא ליתא כלל והדריני' לפשטא דתלמודא דקאמר אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו דהיינו דחשיב כחרס ואפילו מבני חרי אינו גובה ושרי ליה מאריה למהרמ"א שכתב לשם ואינו גובה בו כלום אלא מבני חרי עכ"ל דמשמע דס"ל דאינו גובה בו כלום ממשעבדי אף אותה החצי שלא פרע אלא מבני חרי גובה אפילו אותו חצי החוב שכבר פרע וכך הוא מבואר ממה שכתב בספרו ד"מ דברי הרא"ש בפירושא קמא לפסק הלכה דאפילו חצי החוב שכבר פרע גובה מב"ח והא ליתא כדפרישית מני יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |