שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אורח חיים טז

סימן טז

להרב הה"ג החריף כש"ת מו"ה יעקלי נ"י אבד"ק הרומלוב יע"א:

מכתבו הגיעני בימי התשובה ורבים דרשו פני להורות להם דרכי ה' כידוע לכ"ת ולא הי' הפנאי לעיין בדבריו והנחתים למשמרת עד עבור ימי החג הקדוש ופנו איש לדרכו לקחתי מועד לעיין בדבריו והנה בענין ששינו ועשו בהמ"ד חדש יפה ורק מקום העזרה החדשה בנו על מקום שהי' קצת מבהמ"ד הישן יפה הורה מעכ"ת להקל שכן פסקו רבותינו נ"נ ז"ל המ"ב ומהרמ"מ ואחריהם החזיקו המ"א וא"ר להקל בזה באם בנהו בנין יפה יותר מהראשון דהוי כמוכרו דמהני לכ"ע אפי' בשל (נכרים) [כרכים] יעוין בדברי מ"א סי' קנ"ג ס"ק (ל"ג) כ"ז ל"ז] ובא"ר כתב בהדי' להקל הגם שיש איזה מהאחרונים מחמירים כדאי הם המ"א וא"ר גדולי האחרונים לסמוך עליהם וכן נעשה הרבה פעמים מעשה עפ"י גדולי הדור ומ"ש כ"ת משום דגם דאחרים מתפללים שם אינו שלהם רק מקופיא ומביא ראי' מתוס' יומא וזבחים והנה זה לא ידעתי דבהדי' משמע בראשונים דזכו בהו ממש והוי שלהם מ"מ כמו שותפים וכ"כ בהדי' המ"א ז"ל [סקי"ז] לענין קושייתו על המ"ב וגם הא"ר מודה לו בזה ע"ש:

שוב ראיתי שכ' מעכ"ת לתרץ קו' העולם שמקשים לר"א בזבחים מ"ז ע"א] האיך תבדק הסוטה הא תפגל האשה כדי שלא יזיק לה המים וכ' מעכ"ת דלדברי תו' (סוטה כ"ג א' ד"ה כל] ניחא דהוי' שותף עם הבעל ובכה"ג לכ"ע אין מפגלין בחצי מתיר ובאמת קו' העולם אינו רק לשי' התו' דזולת התו' הנ"ל כל הראשונים ס"ל דמנחת סוטה היא של הבעל כמבואר ברמב"ם ז"ל (פ"ג מה' סוטה הי"ב] ובכ"מ בארוכה ובירושלמי מקשה למה קוראה המשנה מנחתה הא היא של הבעל וא"כ לא מיקרי האשה בעלים של המנחה לפגלה וכל קו' העולם רק לפי מה שנראה מתו' דהאשה היא שותף ממש וכפי שהבין כן המפרש בירושלמי סוטה וא"כ קו' הוא לשיטת התו' דיש לה חלק בה תפגל ומ"ש מעכ"ת דהוי מפגל בחצי מנחה הנה נראה מדברי מעכ"ת דהוי המנחה חצי שלה וחצי של הבעל וזה ליתא כלל דלא מצינו שתקדש חצי קומץ כמבואר בריש מנחות ורק דהוי נקדש לשם האשה ונקדש לשם הבעל כל המנחה כמבואר בירושלמי סוטה וזה נקרא שותף שיש חלק להבעל בכולה ולהאשה בכולה וכמו בשותפין בחצר שאין בו דין חלוקה ומש"ה נקדש המנחה לכל אחד שלו ולכן שפיר קו' העולם כיון דגם נקרא המנחה כולה שלה תוכל לפגל כולה וכמו גבי חצר שאין בה דין חלוקה דהוי כולה של כ"א ע"ז הדרך הוא קו' העולם. אך באמת לק"מ דהנה אפי' לפ"ד התו' המנחה היא ממון הבעל וכאשר הביא הכ"מ ראי' לזה מש"ס ורק שהבעל מזכה לה שיהי' לה שותפות בגווה והנה זה פשוט אם היתה רוצה האשה לזכות חלקה בהמנחה קודם הקדישה בכלי ולפדותה להדיוט חלקה בוודאי אין במעשי' ממש דהבעל לא נתן לה רק לנדרה אבל לא לצורכה וא"כ אם תפגל ולא תתכפר בה בודאי למפרע לא זכתה ולא גרע מנתן לה ע"מ שאתה נותן לפיך דלא זכתה רק לאכילה כמבואר ברשב"א וריטב"א קידושין [כ"ג ע"ב] וא"כ לא תוכל לפגל מחמת שהוא שלה ג"כ דזה ליתא דאם תפגל מעולם לא זכתה בה וז"ב:

שוב הק' מעכ"ת על בעה"מ ז"ל [פ' ר' ישמעאל] שכ' דבאו בה פריצים היינו שיצא מהקדש שמעלו בה פריצי ישראל אבל כ"ש שאין יוצא ממעילה נשאר בקדושה ומש"ה נשאר הכלים בה"מ בקדושה שאין מועלין בכ"ש ואין יוצא לחולין והק' ע"ז מעכ"ת דהא בנדרי' (ס"ב ע"א] אמרי' ומה כלי קודש שנעשו חולין נענש עליהם בלשצר הרי שכלי מקדש נעשו חולין הרי ברייתא מפורש שלא כדברי בעה"מ ז"ל לכאורה הוא קו' עצומה אולם אחרי העיון באמת דברי בעה"מ ז"ל נכונים ופשטא דקרא מסייע דהנה כ' בעזרא (ח' כ"ח) שאמר לכהנים אתם קודש לה' והכלים קודש והכסף והזהב נדבה לה' אלקי אבותיכם ע"כ ובתוך כלי עזרא הי' המכתשת שמימי משה עיין תו' שבועות דף יו"ד משמע מזה דכלים קדושים קדושת הגוף וכמו הכהנים אך הכסף וזהב הוא רק נדבה לא גוף הקדושה וכן מפורש שם המצ"ד ז"ל בפשטא דקרא וק' הא הכלים יצאו לחולין והאיך קרא להם הכתוב כלים קדושים הא נתחללו ואי דהקדיש מעתה ז"א דהא הכלים לא נתקדשו רק בעבודתם והכא עדיין לא שבו לארץ ולא נעשו בהם עבודה והוי רק נדבה כמו כסף וזהב מזה נראה דהכלים נשארו בקדושתם הראשונה ולא יצאו כלל לחולין והנה להרמב"ן ז"ל [במלחמות שם] וסיעתו צריך לדחוק הכלים קדושים שהיו עליהם טרם החורבן קדושת הגוף אך זה דוחק ופשטא דקרא כדברי בעה"מ ז"ל ולא תקשי מנדרים שאמר הש"ס שנעשו חולין זה ל"ק כלל להמעיין במקרא בעזרא שכ' שם (א' ז') וז"ל והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' וגו' ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף וגו' והנה אגרטלי מפורש במצודות שהי' כלי לנטילה וזה ודאי לא נתקדש גם לא היו כלים החשובים רק מה שמבואר בקרא וכל הכלים כסף וזהב הי' חמשה אלף כמבואר בכתוב וכ' בפסוק בדניאל (ה' ב') וז"ל הכתוב בלשצר אמר בטעם חמרי' להיתי' למאני דהבא וכספא די הנפק נ"נ אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתי' ולחנתי' באדין היתיו מאני דהבא די הנפיקו מן היכלא ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה הרי שלא הי' משתיהון רק בשל זהב ובכלים של זהב לא היו מקודשים רק המזרקים וכפורי זהב אבל שאר הכלים לא נתקדשו כמבואר ברמב"ם הל' כלים ובודאי בכלי זהב שנעשו בהם העבודה לא הי' כדי שישתמשו כולם שהי' אלף רברבנוהי ולחנתה ובכתוב כתב שם (ה' כ"ג) ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך וגו' חמרא שתין בהון אלמא דהקצף הי' גם על שתיית רברבנוהי וע"ז שפיר קאמר הש"ס בנדרים ומה כלי קודש שנעשו חולין היינו אותן הכלים שלא הי' כלי שרת נעשו חולין וגם עליהם קצף הקב"ה מכ"ש המשתמשים בכתר תורה וז"ב לפענ"ד והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף