שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/יד
|
< הקודם · הבא > |
דברה תורה כלשון בני אדם. כתב הרב שער החצר (שערי צדק) בדף מ"א ע"א תוך סי' קנ"ב (בד"ה ודרך) ובסי' ש"ג דף קי"ב ע"ב בשם דרשות הרב מכתב אליהו דמאי דפליגי ר"ל ור' יוחנן ביומא דף פ"ו סוף ע"א דר"ל אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ור' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל (כן הגירסא בעין יעקב) תליא בפלוגתא דתנאי אי דברה תורה כלשון בני אדם או לא והוא על פי מה שכתב הר"ן דבלשון בני אדם הוי עד ולא עד בכלל ואם כן מאן דאמר עד ועד בכלל סבירא ליה דלא דברה תורה כלשון בני אדם ומאן דאמר דלא עד בכלל סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם ואני הדל תמהתי בזה בנדפס אות מ"ז דמה ענין שמיטה וכו' דנראין הדברים דהא דדברה תורה וכו' אינו אלא לענין תיבות כפולות הבאות במקראי קדש הענק תעניק השב תשיב וכיוצא אם מוכרחים אנו לומר דכפל התיבה באה לאיזה דרשה או נאמר דכשם שדרך בני אדם לדבר מלות כפולות תכופות הן הן לאו לאו וכיוצא כן דרכה של תורה הקדושה ולא באה התיבה הכפולה לשום דרשה אבל במה שנסתפק לנו בהבנת איזו מלה שבתורה הקדושה אם משמעות המלה כך או כך וידענו שבלשון בני אדם משמעות המלה ההיא באחד משתי המשמעיות שנסתפקנו בה דבר זה לא נוכל לברר מלשון בני אדם ולא אמרו בזה דברה תורה כלשון בני אדם ואדרבא אמור רבנן לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ולשון בני אדם לעצמן ולכן אם נסתפק בתיבת עד אם היא בכלל או עד ולא עד בכלל לא נוכל לברר ספק זה מלשון בני אדם דאף דבלשון בני אדם משמעותה ולא עד בכלל מכל מקום בלשון הכתוב נוכל לומר דהיא עד בכלל אף למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם כן כתבתי בנדפס לסברא פשוטה ואחר זמן השגתי ספר הליכות עולם ודקדקתי כן מדברי קדשו בשער שלישי סוף פרק שלישי שכתב דברה תורה כלשון בני אדם איכא מאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם ולא דרשינן הכפולות ואיכא מאן דלית ליה הכי ודרשינן הכפולות ויש לדקדק דר' שמעון הוא דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם ואיהו גופיה דריש בפרק אלו מציאות גבי עזוב תעזוב והקם תקים לכן אומר ר"י דכי קאמר דברה תורה כלשון בני אדם היינו דוקא כשיש הוכחה בפסוק שלא לדרוש הכפולות כגון העבט תעביטנו דלא דריש ליה ר' שמעון יש לו ואינו רוצה להתפרנס דנזקקין לו דהא כתיב די מחסורו כדאיתא התם אבל כשאין הוכחה מתוך הכתוב דרשינן הכפלות ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם עכ"ל וכלשון הזה ממש כתוב בשני לוחות הברית בתורה שבעל פה אות הדלי"ת (דף י"ב ע"א מדפוס חדש) ונראין הדברים כי מאיש לוקחו מדברי הליכות עולם הנ"ל הרי שדקדק לפרש מחלוקת זו לענין תיבות כפולות אי אמרינן דכפילא אתא לדרשה או לא ולא לענין ביאור כונת המלות וגם ממה שכתב בשם ר"י (והם דברי התוספות בבבא מציעא דף ל"א עיין ביבין שמועה שם ובמלא הרועים בחלק ב' דח"י ע"ב והלאה) מוכח כן כמובן:
והנה בנדפס ציינתי לעיין בקונטריס שדי חמד במערכת העי"ן אות ז"ך והוא ששם תמהתי בזה עוד דלפי דבריו דתלי הא בהא אם כן ר' יוחנן דאמר עד ולא עד בכלל סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם וקשה דהא ר' יוחנן בחולין דף פ"א ע"ב דריש מקרא דהאכול יאכל ומוכרח דסבירא ליה דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם דאם כן לא הוה מצי למידרש מידי מיתורא וכן כתב הגאון מלא הרועים שם באות י"ז ועוד קשה מדרבי יונתן שכתב במלא הרועים שם אות ט' דרבי יונתן דסבירא ליה חלק לא צריך קרא סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם ולפי דברי הרב דהא בהא תלי צריך לומר דסבירא ליה נמי עד ולא עד בכלל והרי תלמוד ערוך הוא בידינו בריש נזיר דף ו' ע"ב דרבי יונתן סבר עד ועד בכלל ועיין שם בתוספות ד"ה מאי דרבי יונתן סבר הכי בכל דוכתא אלא ודאי דלאו הא בהא תליא ותימה על הרב תנא ירושלמאה בעל החצר שהביא דבריו ולא יעיר דזה לא יתכן אי בעית אימא גמרא אי בעית אימא סברא:
וראיתי נכון להעתיק כלל חדש שהביא הגאון בקובץ על יד בשישי מהלכות דעות וז"ל ועיין בערכין דף ג' ע"א מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם וכתב בספר חק נתן שם וצריך עיון דהא לא אמרינן דברה תורה וכו' כי אם בלשון כפולים אבל הכא גם איש קמא מיותר וכתב דגם בזה מצינו דברה תורה וכו' בזבחים דף כ"ח עיי"ש ועיין במסכת נדה דף ל"ד וצריך עיון קצת ראה זה חדש הוא עכ"ל:
והנה הגאון מלא הרועים בחלק ב' במערכת הדל"ת האריך לבאר מי ומי הסוברים דברה תורה כלשון בני אדם ושאינם סוברים כן ובדף י"ט אות כ"ד כתב מאן דסבירא ליה מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש על כרחין סובר דברה תורה כלשון בני אדם דבחולין דף קמ"א דריש תשלח יתירה דשלוח הקן אפילו לדבר מצוה ופריך למה לי קרא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ומשני סלקא דעתך אמינא הואיל וגדול השלום ומצורע אסור בתשמיש ופירש רש"י כמאן דאמר מצורע בימי חלוטו אסור בתשמיש וקשה למאן דאמר מצורע בימי חלוטו מותר (במועד קטן דף ז' ע"ב) אם כן תשלח למה לי וצריך לומר דסבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם ולפי זה העלה דרבי דסובר שם ימי חלוטו מותר לתשמיש על כרחין צריך לומר דסבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם אמנם במכתב רב אחד בדורנו יצ"ו ראיתי שכתב להוכיח דרבי סובר דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם והוא דבכריתות דף י"ח איתא תנו רבנן אכל ספק חלב ונודע לו ספק חלב ונודע לו רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל איסור ואיסור כן מביא אשם על כל אחד ואחד וכו' איתיביה רבא אכל היום ואכל למחר ואפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שמצטרפין זה עם זה תלמוד לומר כי תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליה יום הכיפורים וכו' וכל מעיין בצדק ישפוט דמאן דיליף מתמעול מעל במצטרפין לזמן מרובה על כרחין סבירא ליה דלא דברה תורה כלשון בני אדם דהא מאן דסבירא ליה דברה תורה וכו' לא מצי למילף מתמעול מעל דמצטרפין דהא דברה תורה וכו' ואם כן מאי מקשי מהאי מתניתא על רבי הלא סוגיא זו היא למאן דאמר דלא דברה וכו' אבל רבי דסבירא ליה דברה תורה וכו' לא סבירא ליה כלל דמצטרפין לזמן מרובה אלא על כרחין דגם רבי סובר דלא דברה תורה וכו' דלא כהגאון מלא הרועים ואם כן באמת קשה למה לי שלח תשלח דהא רבי סובר דמצורע מותר בתשמיש המטה וצריך לומר לפי מה שמבואר בשיטה מקובצת לבבא מציעא דף ל"א דאף למאן דאמר מותר בתשמיש המטה מכל מקום אין מקובל לאשתו ואינה רוצה להיות עמו ושפיר מקרי שלום בית ושייך עשה דגדול השלום ושפיר איצטריך קרא דלא דחי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |