שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/צה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א צה

צ"ה) אין עושין מצות חבילות חבילות בנדפס במערכה זו אות ט"ל הבאתי חקירת הרב כתב סופר בחלק א"ח סי' לק"ט בשולח מנות לעני ומתכוין שיהיה גם למתנות עניים או שמקיים משלוח מנות במעות מעשר אם יש בזה משום מצות חבילות ותמהתי עליו דלא שייך מצות חבילות אלא כשעושה שתי מצות ממש ועושה אותם בבת אחת אבל אם עושה מעשה אחד ומכוין שיעלה לכאן ולכאן אין זה עשיית מצות חבילות וכתבתי שמצאתי תנא דמסייען מר ניהו הרב הגדול מוהרא"ף יצ"ו בס' ויען אברהם בד' י"ט סוף ע"ב שהביא מה שנסתפקו הרבנים בשו"ת קרית ארבע ד' ק"ס ע"ד שגמרו שתי מסכתות אם יכולים לעשות יומא טבא חדא לתרוייהו או איכא משום מצות חבילות וכתב על דבריהם דאין ענין מצות חבילות לכאן דרבנן דקו בלישנייהו אין עושין דוקא בעשיית שתי מצות וכו' אבל זה שעושה סעודה אחת ומכוין בלבו שתעלה לכאן ולכאן אין שייך בזה משום מצות חבילות עי"ש (זאת היתה כונתי בציוני הס' ויען אברהם ולא יכולתי אז לכתוב לכל הפחות תורף דבריו בזה) ועתה ראיתי להרב דברי מנחם בח"א בסי' רע"ג ד' קל"ה ע"ג שהביא מה שנסתפק הרב ארעא דרבנן בעושה שתי מצות אחת של תורה ואחת דרבנן אי איכא בזה משום מצות חבילות ושקיל וטרי בזה. וכתב שהרב גזע ישי בד' ל"א הוכיח דגם באחת דאורייתא ואחת דרבנן איכא משום חבילות חבילות ממה שכתבו התוס' במועד קטן ד' ח' ד"ה לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פניו למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה כן שמחה בשמחה יהא לבו פנוי לשמחה ע"כ והרי שתי השמחות אינן שוות ששמחת יו"ט היא מדאורייתא ושמחת נשואין דרבנן ושמעת מינה דגם באחת של תורה ואחת דרבנן אמרינן אין עושין מצות חבילות וגם לפי הטעם שהוא נרא' עליו כמשאוי אין לחלק בזה וזה ברור ע"כ תורף דב"ק. ולפי זה הן נסתר מה שכתבתי בנדפס דבמעשה אחד אין זה שייך משום עשיית מצות חבילות שהרי בשמחה אחת שהוא שמח לרגל ולנשואין קפדינן משום מצות חבילות אמנם לענ"ד בהורמנותיה דרב אומר אני דמה שהבין הרב בכונת דברי התוס' דבנישואין ברגל איכא משום אין עושין מצות חב"ח אינו מוכרח ואדרבא יש לומר בהיפך דאם איתא דשייך בזה דינא דעשיית מצות חב"ח למה ליה לר' חנינא למימר טעמא חדתא לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ולא אמר הטעם לפי שאין עושין מצות חבילות שזה הטעם שנוי בברייתא בסוטה דף ח' וכמה אמוראים שם במועד קטן מהדרו אטעמא דאין נושאין נשים במועד ולא אישתמיט חד מינייהו לומר לפי שאין עושין מצות חבילות אלא ודאי דלא שייך בזה משום עשיית מצות חב"ח וכונת התוס' היא לומר שכשם שבמה ששייך לומר אין עושין מצות חבילות אמרינן כדי שיהא לבו פנוי למצוה אחת כן בשמחה בעינן שיהא לבו פנוי לשמחת אחת ולא יפנה לבו לשמחה אחרת אבל משום חבילות ליכא בשמחה וא"כ אין מזה הכרח לשתי מצות אחת דאורייתא ואחת דרבנן דאיכא בהו משום חבילות חבילות וממילא אין סתירה לדברינו כמובן:

ויתכן דהרב גזע ישי כתב כן לדעת הרב ארעא דרבנן שבסוף אות ב' נסתפק בשתי מצות שיש להן המשך זמן ובהתחלת הראשונה אין המצוה השניה עמה אבל בהמשך זמן עשייתה פגע במצוה השניה ועושה אותן בבת אחת אם יש בזה משום מצות חבילות ולא מצאתי דבר מבורר בזה כי אם דברי התוס' במ"ק ד' ח' וכו' (הביא דברי התוס' שהבאתי למעלה וסיים) והתם אם נשא יום אחד קודם הרגל שרי אף דשבעה ימי חופה הם בתוך הרגל כל שתחלת המצוה היה בחול שרי עכ"ד הרי שהרב אדר"ב מבין מדברי התוס' דבההיא דאין נושאין ברגל הטעם הוא משום דאין עושין מצות חבילות ולכן על פי מדותיו כתב לפשוט הספק האחר (אם שתי המצות הן אחת של תורה ואחת דרבנן) דהא הכא שתי השמחות אינן שוות דשמחת יו"ט דאוריתא וכו' וצריך לעיין בגוף הספר ואין מצוי אצלי ולפי דעתי העניה אין נראה כן וכמו שכתבתי וממילא גם ספקו השני של הרב אדר"ב לא נפשט מזה. ועל כל פנים מתבאר מדברי הרב ארעא דרבנן דגם כשאינו עושה השתי מצות על ידי מעשה רק שהכונה היא העולה לכאן ולכאן כמו שמחה דרגל ודחופה איכא משום חבילות חבילות וכן מתבאר שהיא דעת הרב גזע ישי הנ"ל וקצת תימה על הרב מוהרא"ף יצ"ו שלא זכר שר את דברי קדשם שמתבאר דלא שמיעא להו לחלק כדמחלק מני"ר יצ"ו:

והנה הרב ארעא דרבנן כתב להכריח דגם במצוה אחת דאורייתא והשנית דרבנן איכא משום אין עושין חבילות מדאמרינן טעמא דאומרים הבדלה וקידוש על כוס אחד משום דקידושא והבדלתא חדא מילתא נינהו הא לאו הכי הוה בהו משום מצות חבילות אף על גב דקידוש יו"ט הוא מדרבנן והבדלה לדעת הרמב"ם היא מן התורה שמעת מינה דגם באחת דאוריתא ואחת דרבנן אמרינן ין עושין מצות חבילות ולזה השיב הרב גזע ישי (הובא בדברי מנחם שם) דנהי דהבדלה היא מן התורה לדעת הרמב"ם מכל מקום להבדיל על הכוס אינו אלא מדרבנן וכיון ששתי המצות שוות אית כהו משום חבילות ואין להוכיח מזה לאחת של תורה ואחת דרבנן וס' גזע ישי אין אצלי לראות אם ראה דברי הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת דין י"ג שנראה מדבריו סתירה לדחייתו שהרי כתב היה אוכל וגמר אכילתו עם הכנסת שבת מברך ברכת המזון תחלה ואחר כך מקדש על כוס שני ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד שמצות קידוש ומצות ברכת המזון שתי מצות של תורה עכ"ל והרי גם בקידוש שהוא מן התורה מכל מקום קדש על הכוס אינו מן התורה וקרי ליה הרמב"ם מצוה של תורה פי שעיקר מצות קידוש היום מן התורה חשיב כדאורייתא לענין זה ואם כן הוא הדין להבדלה לדעתו שעיקר ההבדלה מן התורה אף שעל הכוס אינו מן התורה חשיב לזה כמן התורה וחזרה ונראית ראיות הרב אדר"ב מקידוש דיו"ט והבדלה דאף בחדא דאורייתא וחדא דרבנן איכא משום אין עושין מצות חבילות אלא דמגוף דברי הרמב"ם משמע דדוקא אם שתי המצות הן של תורה הוא דאין עושין חבילות אבל בחדא דאורייתא וחדא דרבנן אין חשש שלא כדברי הרב אדר"ב וכבר עמד בזה הרב מוהר"י מנשה בס' אהל יעקב באות כ"א ממערכה זו דאישתמיט מניה דברי הרמב"ם הללו וכן כתב הרב נוה צדק שהביא בדברי מנחם שנעלם מהרב אד"ר דברי הרמב"ם הנ"ל ועי"ש בדברי הרמב"ם בהלכה י"ב גבי הבדלה וברכת המזון ובדברי הראב"ד והרב המגיד והרב מגדל עז וצריך להתיישב היטב בדבריהם דלפי הנראה שפיר קאמר הרב ארעא דרבנן דמדאמרינן ביקנה"ז דאיכא משום מצות חבילות (לולא דקידוש והבדלה חדא הוו) מוכח דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן נמי (בהבדלה וקידוש יו"ט) איכא משום חבילות אמנם כבר עמד בזה הרב כתב סופר שם והכריח מזה דהא דסבירא ליה להרמב"ם דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן ליכא משום חבילות אינו אלא כשעושה הדאורייתא תחילה ואחר כך הדרבנן בברכת המזון וקידוש יום טוב אבל אם עושה תחילה הדרבנן בקידוש יום טוב דרבנן ואחר כך הבדלה דאורייתא איכא משום מצות חבילות עי"ש בדב"ק:

ומה שנראה מדברי הרב גזע ישי דתרי מצות דרבנן חמירי לענין זה מחדא דאורייתא וחדא דרבנן אין כן דעת הרב כתב סופר ששם (בד"ה ואחר עיון) אף הוא היה מתכוין להוכיח מדברי הרמב"ם דבחדא של תורה וחדא דרבנן ליכא משום מצות חבילות ושכן כתב במגדל עז דמדכתב הרמב"ם ששתי המצות הן של תורה מוכח דבחדא דאורייתא וחדא דרבנן לית לן בה וסיים הרב כתב סופר ולפי זה כל שכן בשתי מצות דרבנן דליכא משום חבילות ומזה כתב ללמוד למשלוח מנות ומתנות לאביונים וכן לצאת במשלוח מנות במעות מעשר תרווייהו דרבנן ולית בהו משום חבילות וכתב דנראה מדברי התוס' בפסחים ד' ק"ב ע"ב בד"ה שאין אומרים וכן מדברי הראשונים שפלפלו אם יש לומר ברכת המזון וברכת נישואין על כוס שאין סוברים כדעת הרמב"ם שהרי לדעת הרמב"ם כיון שבהמ"ז דאורייתא וברכת נישואין דרבנן אין בזה משום חבילות ושוב דחה דאפשר יש לחלק בין דרבנן גמור לדבר שהוא מדברי קבלה בברכת נישואין וכן במשלוח מנות ומתנות לאביונים דיש לומר שהן לענין זה כשל תורה אבל בחדא של תורה וחדא מדרבנן וכל שכן תרווייהו דרבנן לית בהו משום חבילות וכדי לזכות למי שאין בידו ספר הקדוש הזה אעתיק דברי מסקנתו לדינא וז"ל וזאת תורת העולה לדינא. א. שיטת הרמב"ם ורשב"ם ותוס' דבתרי מצות דרבנן ליכא משום אין עושין מצ"ח ואפי' חד מדאורייתא וחד דרבנן אם עושה דאורייתא תחלה ליכא משום חבילות אבל אם עושה תחלה דרבנן ואח"כ של תורה איכא משום חבילות. ב. כשאוכל שיעור דרבנן ומברך ברכת המזון אחר קידוש דאורייתא לרמב"ם איכא משום חבילות ולרשב"ם ותוס' דוקא כשאוכל שיעור דאורייתא ג. במידי דדברי קבלה מוכח מדברי הראשונים שבאהע"ז סי' ס"ב סעיף ט' וכן נראה דעת המחבר והרמ"א דאיכא משום מצות חבילות ואפשר לדחוק כן בדברי הרמב"ם אבל פשטות לשונו משמע דוקא אם שתיהן מן התורה ולא דברי קבלה ואנו אין לנו אלא פסק המחבר והרמ"א עכ"ל הזהב. וידידי הרב מוהר"ש אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות ט"ל כתב דאין עושין מצות חבילות שייך דוקא בעושה ב' מצות כאחת ולא כשמקיים בעשי' אחת ב' מצות ולכאורה מוכח מתוס' מ"ק (ח') ד"ה לפי להיפך דהא בשמחה אחת יכול לצאת שמחת הרגל והנישואין וי"ל עכ"ל יצ"ו וכבר כתבתי למעלה הנראה לי הדל בזה:

ובשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בחלק א"ח סי' ס"ד כתב איזה כללים בדין אין עושין מצות חבילות ואלו תורף דבריו:

א) מצות דשייכי להדדי והאחת חלוקה מחברתה אין בזה משום חבילות דלא שייך לומר שנראה כמשא כיון דשייכי להדדי וכדאמרינן בפסחים דף ק"ב קידוש והבדלה חדא מילתא היא וכל שכן אם אחת מסייעת לחברתה וכתב ששמע באומרים שהגאון מוהר"א שפיטץ לא רצה ליקח סנדקות ולהיות מוהל אצלו בפעם אחד אך לא האמין להשמועה מאחר דהאחת שייך לחברתה ועוד בלאו הכי אין שייך בסנדקות ומילה חבילות חבילות דחבילות מקרי אם עושים שתי מצות כאחת אבל כאן אין הסנדק עושה כלום אלא מניח התינוק על ברכיו ומעשה לבנה בעלמא משמש וכי אסור להניח על עצמו תפלין ולהתעטף בציצית אם כן פשיטא דבכי האי גוונא לא שייך משום חבילות שהרי הסנדק אינו עושה כלום אלא הוא במקום המזבח ועל המזבח היו מניחים כמה מיני קרבנות ואיברים ופדרים שלא נתעכלו מאמש ומהיום:

ב) כתב הפרישה באבן העזר סי' ס"ב והובא במגן אברהם סי' קמ"ז דבמצוה שאינה חיובית לא שייך חבילות ומטעם זה לא קשה מאי דאמרינן בפרק כיסוי הדם דף פ"ו אי בעי שחיט בחדא ידא ומכסה בחדא ידא ולמה לא יהא אסור משום חבילות ובזה ניחא דאפילו להרמב"ם דסובר שחיטה מצוה לא שיהא מצוה חיובית אלא מצות רשות ועוד בלאו הכי נמי לא קשיא לפי הכלל הראשון היכא דשייכי להדדי וכו' והלל היה כורך פסח מצה ומרור והכי נמי (אולי צריך להיות ואי נמי) אי נימא דיהא אסור לעשות בפעם אחת יהא הפסק וגמר על השחיטה ויצטרך לברך שנית וגורם ברכה שאינה צריכה אם כן כיון דיש שייכות וטעם שלא יגרום ברכה לכיסוי לר"י גם כן הוא חיובית אז ואם כן כיון דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה ומפני זה עושה בפעם אחת לא שייך אין עושין חבילות ובחמד משה סי' קמ"ז רצה לומר היכא דשייך זריזין מקדימין למצוה גם כן לא שייך דין דאין עושין חבילות:

ג) היכא דנעשה על ידי שני אנשים כתב המגן אברהם בסי' קמ"ז לדעת התוספות דלא שייך חבילות (וכתב ליישב מאי דקשיא ליה להמגן אברהם דברי השלחן ערוך דבאבן העזר סי' ס"ב איתא ומביא כוס אחר לאחר ברכת המזון ובסי' קמ"ז איתא דמביאים ספר תורה אחרת קודם) ולדעת המגן אברהם הרמב"ם חולק על זה וסובר דגם בשני אנשים העושים בפעם אחת נקרא חבילות ומטעם זה כתב המגן אברהם דלהרמב"ם אסור למול שתי תינוקות בפעם אחד ולא ידעתי איך אפשר זה הרי הפסח של כל ישראל הוצרכו לשחוט בזמן אחד והוא נשחט בשלש כיתות והיתה העזרה מלאה משוחטי פסחים ועל כרחין כיון דכל פסח הוא מצוה בפני עצמה ופסחו של זה אינו מצוה של זה אין שייך בזה חבילות דכל השוחט פסחו עושה מצוה אחת בפסח שלו ופסח חבירו אין אצלו מצוה ואם כן הוא הדין במילה דהמצוה על האב ובזמן דאיכא אב ומוהל את בנו אין אחר מצווה עליו ואם ממנה שליח הוא כמותו ואצלו הוא מצוה אבל האחרת אין מצוה עליו לכן לדעתי בכי האי גוונא לא מיקרי חבילות וטהרת המצורעים שאני דהוא מצוה על כל הכהנים וכהן העוסק כאילו הוא שליח של כל הכהנים והוא כמותם ופוטר אותם ולפי זה אפשר כשעושין שני כהנים בפעם אחת מצוה המוטלת על כל הכהנים והאחד העושה כשליח של כולם והוי כעושין בפעם אחת מה שאין כן בפסח ואם כן גם במילה בדאיכא אב והוא ממנה שליח יש לומר דדמי לפסח עכ"ל הגאון מהר"ם שיק:

ובעיקר הדבר שכתבתי בנדפס ובריש אות זו בשם רבין חסידא סבא קדישא הרב מוהר"א פאלאג"י יצ"ו דכלו שאינו עושה שתי המצות על ידי מעשה רק שכונתו היא לשתי המצות אין בזה משום חבילות ראיתי עתה (שנת תנז"ר) בספר יקר חיים של שלום לידידי הגאון חיים טוייבאש אבד"ק באטישאן יצ"ו שכתב סברא זו בסיגנון אחר והסביר הדברים ואעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו לפי שאין ספר התורה הזה מצוי בעיירות אלו והוא שהביא בריש סי' ה"ן מה שכתב לו הרב השואל בשם הגאון אלגאזי בס' קהלת יעקב שהקשה במאי דאמרינן בירושלמי סוף תרומות דמותר להדליק נר חנוכה בשמן שריפה דאמאי הא קיימא לן דאין עושים מצות חבילות חבילות ושכתב לחלק דדוקא בשתי מצות שזמנן נמשך בשוה הוא דשייך משום חבילות לא כן בהדלקת נר חנוכה בשמן שריפה דקיימא לן הדלק העושה מצוה אם כן מיד שהדליק נגמרה מצות נר חנוכה ומצות שריפת תרומה טמאה נמשכת עד שתכלה השמן לגמרי בזה לא שייך חבילות חבילות. והגאון יצ"ו לא נתקררה דעתו בחילוק זה וגם כתב דמעיקרא קושיא ליתא מאחר דאמרו בירושלמי דמה שמותר להדליק בשמן שריפה הוא דוקא אם אין לו שמן אחר והאריך קצת להסביר דבכי האי גוונא ליכא משום חבילות ותלמוד ערוך הוא בפרק ערבי פסחים ד' ק"ב ע"א דאמרינן אין לו שאני וכו' וכיונה דעתו בזה לדעת הגאון אלגאזי בקהלת יעקב אות א' (קצת נראה שהם דברי מר בריה מרן מוהריט"א מדכתב עיין בנדפס למ"א וכו' שנראה שהוא נוטריקון למר אבי כמו שיראה הרואה והגאון יצ"ו לא ראה בגוף הספר כמו שהעיד בעצמו שאינו אצנו רק ראה מה שכתב הרב השואל בשמו והאריך קצת לפלפל על פי ישוב זה ושוב כתב בדף ט"ן ע"א וז"ל ועוד יש לומר בקושית הגאון אלגאזי דבשמן שריפה לא שייך לדון כלל משום חבילות חבילות דהא הטעם שאסור לעשות מצות חבילות חבילות הוא כמו שכתבו התוס' מס' סוטה דמחזי עליו כמשא שהרואה אותו עושה שני מצות בבת אחת יאמר דלכך עושה שניהם בבת אחת דהמה עליו כמשא וזה אינו אלא במצורע ובסוטה והבאת שני ס"ת לשיטת התוס' וכוס ברכת המזון דנשואין ואינך התם הוא דשייך גזירת הרואין שהרואה שעושה שני המצות בבת אחת יאמר דלכך עושה בבת אחת משום דהוי עליו כמשא לכן אסור מה שאין כן בשמן שריפה אטו הרואה אותו מדליק ידע ששמן שריפה הוא מדליק אדרבה הרואה שמדליק יאמר שמסתמא משמן של חולין מדליק וגם זה נכון עכ"ל יצ"ו:

ואם מה שאין עושין מצות חבילות אינו אלא מדרבנן כבר כתבו בעלי הכללים בזה והביאו דברי התוספות בסוטה דף ח' ועיין להרב חיי אדם בהלכות זהירות המצות כלל ס"ח אות ג' ובנשמת אדם שם ועוד נשא ונתן שם אם דוקא על גוף העשיה הוא דקפדינן או גם על ההבאה יש חשש חבילות כגון להביא שתי תינוקות כאחת למול אותם וכן שתי כוסות לברך עליהן ברכת המזון ושבע ברכות עי"ש וכבר האריכו בזה רבין חסידא בארעא דרבנן ובקהלת יעקב ריש מערכה זו והרב משק ביתי באות מ"א וציין איזה ספרים שפלפלו בדברי הארעא דרבנן ואינם בידי לחזות בנועם שיח שפתי צדיקים ועיין לגדול בדורנו הרה"ג מוהרי"ץ אבואלעפיא אבד"ק דמשק יצ"ו בספר פני יצחק חלק רביעי במערכה זו אות ח':

ובעיקר כללין ציין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ה אות י"ב ברכות דף מ"ט פסחים דף ק"ב סוטה ד"ח ארעא דרבנן סי' ב' מגן אברהם סי' רצ"ט ס"ק יו"ד תשובות המיוחסות סי' רע"ד ישרי לב א"ח אות א' ס"א ובספר שער הציון ציין ברכות מ"ט ע"א פסחים ק"ב ע"ב סוטה ח' ע"א עיין בתשובות הרשב"ץ ח"ב סי' מ"ב שכתב שם כלל גדול בזה עכ"ל ועיין לקמן סי' קל"ה ס"ק כ"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף