שדי חמד/כללים/א/שיז
|
< הקודם · הבא > |
שיז איסור תורה בשואת"ע ואיסור דרבנן בקום עשה ולא יבצר מלעבור על אחד מהם הי מנייהו יודחה מפני חברו הנה לענין ספק בכה"ג היינו ספק איסור תורה בשואת"ע וספק איסור דרבנן בקום עשה ראיתי בזכור לאברהם ח"ג ד' כ"ב ע"א דבספר דב"מ הביא בשם רב אחד שכ' דלמ"ד דברכה שאינה צריכה אינו עובר בל"ת אלא מדרבנן. אי ס"ל ג"כ דברכה מעין ג' דאורייתא אם מסתפק בברכת מ"ג אם בירך או לא יש לו לברך דאתי ספק דאורייתא ודחי ספק דרבנן והרב דב"מ חולק עליו וס"ל דטפי עדיף לדחות ס' איסור תורה בשואת"ע מלעבור על ספק איסור דרבנן בקום עשה עי"ש ולכאורה גם בודאי תורה בשוא"ת וודאי דרבנן בקום עשה יהיה הדין כן למר כדאית ליה ולמר כדא"ל ועיין במ"ש במכתב לחזקיהו בתשו' סי' ה' ד' כ"ח שם הובא מחלוקת רבני האחרונים במי שנדר להתענות ושכח ובירך על האוכל ונזכר טרם שיאכל אם אפשר לתקן שיאכל כל שהו דאינו אלא איסור דרבנן כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה ושם בד"ה וכל היד וכו' הובא מ"ש הרב מוהר"י עייאש בקונטריס שבט יהודה דכיון דאיסור ברכה לבטלה הוא מדרבנן ונדחה בשואת"ע ואיסור אכילת כל שהו הוא בקום עשה מוטב שידחה דרבנן בשואת"ע ולא לדחות איסור דרבנן בקום עשה עי"ש ועתה אמ"א ס' הנ"ל ומדקדוק לשונו המובא במכת"ל משמע קצת דאם היה איסור ברכה לבעלה מדאורייתא לא הוה דחינן ליה אף בשואת"ע נגד איסור דרבנן אף שהוא בקום עשה ויש לדחוק דקושטא דמלתא קאמר דתרווייהו הוו דרבנן ואה"ן דאף אם איסור הברכה היה מדאו' כיון שהוא בשוא"ת היה נדחה מפני איסור אכילה דרבנן בקום עשה ובאמת הסברא פשוטה נראה כמ"ש במכת"ל שם דיותר יש לנו לחוש שלא לעבור איסור דרבנן בקו"ע מלעבור אאיסור תורה בשוא"ת דכללא הוא שואת"ע ויש כח בידם לעקור דבר מה"ת ולהעמיד דבריהם במקום איסור תורה בשואת"ע וכן קי"ל ביו"ד סי' רל"ט ס"ו דהנשבע לעבור על ל"ת דרבנן אין שבועה חלה עליו דש"מ דדחינן איסור תורה בשואת"ע מפני יסור דרבנן בקום עשה ועיין בשו"ת פני יהושע ח"א ח"מ סי' ט' ובקובץ יגדיל תורה קונטריס ח' סי' ק"א ד' בק"ע ע"ב:
אלא דקלע"ד מדאמרינן בשבת קכ"ח ע"ב מבטל כלי מהיכנו מדרבנן וצב"ח דאורייתא אלמא דחינן איסור דרבנן בקום עשה מפני איסור תורה בשואת"ע ובההיא דיו"ד סי' רל"ט יש סוברים דיעבור אדרבנן בקו"ע ולא יעבור אדאוריי' בשואת"ע עיין בשו"ת מוהרלנ"ח סי' ק"ג בנשבע לפרוע רבית דרבנן (ובשו"ת מטה יוסף ח"ב י"ד סי' י"ד סק"ך הביא דברי מוהרלנ"ח אך כ' דהרב המבי"ט ח"א סי' כ"א חולק עליו ולכ"ע לא יעבור אדרבנן בקום עשה) ועיין משל"מ הל' מלוה פ"ד ה"ב ד"ה עוד כתב הרשב"א וכו' וארעא דרבנן אות תר"ג ובשו"ת שבסו"ס אבני מילואים סי' י"ד ד"ה ונראה וערוך השלחן א"ח סי' תפ"ה ולפום ריהטא מסתייעא מלתייהו מההיא דשבת קכ"ח דדחינן איסור דרבנן בידים משום צב"ח בשוא"ת ולא ניח"ל לומר דכיון שיש בידו להציל הצב"ח ואינו מציל חשיב כעושה מעשה בידים ומצינו כיוצא בזה שכ' הריטב"א ה"ד מרן כ"מ כסוף הלכות כלאים דכיון שיש בידו לפשוט הכלאים ואינו פושט חשיב לאו שיש בו מעשה ועיין לח"מ פ"ג ה"ד מהל' אבל לענין כהן שמשתהה באהל המת דלוקה דחשיב לאו שיש בו מעשה מה"ט וכדברי הריטב"א כתבו התו' נזיר ד' ט"ז סו' ע"א עי' בקהלת יעקב במענה לשון ח"ג סי' תשכ"ו ובשושנת העמקים כלל ו' ד"ה סוף דבר וכו' והכי נמי נימא כיון דיש בידו להציל הצער ב"ח חשיב כעושה מעשה ואהכי דין הוא שידחה יסור תורה לאיסור דרבנן כיון דתרווייהו קום עשה נינהו דזה אינו כיון דהוא עצמו לא עשה שום דבר ואינו הוא הגורם הצער ב"ח כי הבהמה נפלה מאליה אינו דומה כלל לההיא דשהיה בכלאים ובאהל המת דהוא גורם להאיסור אהכי הוא דאמרינן כיון שיש בידו לתקן ואינו מתקן חשיב כעושה מעשה ומה גם דבההיא כיון שיש בידו לתקן ואין מי שמעכב על ידו י"ל דחשיב שפיר עושה מעשה משא"כ כשהוא מעוכב מצד איסור דרבנן היה לנו לומר דאין לו שום איסור אם מבטל דאורייתא בשואת"ע דוגמא למ"ש התוס' בשבת ד' ד' ד"ה קודם שיבא דהיכא דמחמת האיסור דרבנן הוא שעשה המלאכה פטור מסקילה כיון שע"י מה שאסרו לו חז"ל הוא שנעשית מלאכתו עי"ש וכ"כ קצת פוסקים גבי איסר בל יראה עיין מג"א סי' תמ"ו סק"ב הכי נמי היה לנו לומר דידחה איסור תורה בשוא"ת ואין לו עון אשר חטא בזה כי כדי שלא לעבור על איסור דרבנן הוא עושה וצריך עיון בכל זה ואני אמרתי בחפזי אחר כמה שנים ראיתי דמה שהעירותי מההיא דשבת קכ"ח ע"ב כבר קדמני הרב ארעא דרבנן במ"ב אות ט' והרב מוהר"י עייאש בעפרא דארעא שם כ' ליישב ההיא דשבת דדוקא במקום ביטול מצוה דאורייתא כשופר ולולב אמרינן דיש כח ביד חז"ל לדחות דאורייתא בשואת"ע אבל צב"ח הוי איסור דאורייתא נדחה אפי' בשואת"ע ועוד דמה שמניח כל היום הבהמה בצב"ח הוי כדיחוי בקום עשה ולא דמי לביטול מצוה ע"כ והנה מאי דפשיט"ל לחלק בין מצוה לאיסור לפי הנראה אינו פשוט לומר כן עיין בדברי הפוס' בסי' תמ"ו גבי חמץ שנתחמץ ביו"ט שלא היה בכלל הביטול שיש סוברים שאינו יכול לטלטלו אף שעובר בב"י כיון שהוא בשואת"ע ואנוס מכח גזרת חז"ל לית לן בה ומ"ש דכיון דמניחה כל היום הוי כקום עשה אם כונתו דדוקא כשמניחה כל היום ר"ל שנפלה לאמת המים בבוקר שאם לא יתן כרים וכסתות תעמוד בצב"ח כל היום הוא דאמור רבנן להניח כרים וכסתות דבכה"ג הוא דחשיב הצב"ח בקום עשה לא ידעתי מנ"ל הא ומאן פלג לן בהכי ולא ראיתי רמז מזה בדברי הפוסקים ואם כונתו לומר כמ"ש בעניותין דכיון שיש בידו לתקן חשיב בקום עשה הנה מלבד דיש לפקפק כמש"ל גם לא ידעתי למה לו לתלות הדבר במה שתעמוד כל היום בצב"ח ועי' מג"א סי' ש"ה סקי"א דאין לדמות גזרות דרבנן אהדדי ועי' ערוך השלחן שם אות ו' ובמה שציין בזה בדברי מנחם שם ויש להתיישב בכ"ז והדברים ארוכים וע"ע שם בעפ"ד מ"ש ליישב ההיא דסי' רל"ט דלענין חלות השבועה שאני וכו' ושם אתה רואה דמה שכתבתי למעלה דממ"ש במטה יהודה מוכח דס"ל דטפי עדיף לעבור אדרבנן בקום עשה מלעבור אדאורייתא בשוא"ת כן הוא האמת בדעתו כמו שמתבאר ממ"ש בעפרא דארעא הנ"ל (ויישב שם ההיא דסי' רל"ט דשאני לענין חלות שבועה וכו' עי"ש) ולפי מ"ש הרשב"א שהביא ה"ה בסוף כ"ה מהל' שבת דלאו ודאי מבטל כלי מהיכנו הוא אלא דילמא מבטל כלי מהיכנו קאמר אין שום הוכחה משם דודאי כשאיסור תורה ודאי ודרבנן אינו אלא ספק אף דשל תורה בשואת"ע ודרבנן בקום עשה אין ספק מוציא מידי ודאי ואהכי אמרינן שפיר דצב"ח דוחה לספק ביטול כלי מהיכנו. אך הרמב"ם משמע ליה דודאי מבטל כלי מהיכנו הוא וכ' דמשום צב"ח לא גזרו אבל להעלותה בידים אסור עי"ש נראה דס"ל דרק איסור דמבטל כלי מהיכנו דגוף המעשה בשעת מעשה דהיינו בשעה שמשליכם למים אינו עושה איסור בעת השלכתו למים רק גורם הוא שאחר שיפלו ויושרו במים מתלחלחים ואין ראוים למלאכתם אהכי באיסור כי האי לא גזרו אבל להעלותה בידים דגוף המעשה הוא איסור לא התירו לעשות מעשה באיסור דרבנן משום צב"ח וידחה צב"ח בשוא"ת ולא לדחות איסור דרבנן בידים. ועיין בקונטריס אסיפת דינים במערכת אכילה אות ד' ד"ה ומי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |