רידב"ז/יומא/ג/ו

רידב"ז יומא ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ט דר"מ ופשט כו' ורחץ כו' אר"מ קומי ר' יודן ע"ד דר"מ רחיצה חוצצת. והוא כמו דס"ל לרבי אליבא דר"ח בבבלי דף ל"ג עיי"ש כו' אינו כן אלא פשט וקידש ורחץ ולבש וקידש כדאיתא שם דף ל"ג הנ"ל הך קידושא בתרא לר"ח כשהוא לבוש מקדש:

שמואל אמר אחת פשוט ואחת לבוש שתיהן לבא. פי' דשמואל מפרש דהנך תרי קידושי דבכל עבודה היא אחת לפשיטה ואחת ללבישה אבל לא לעבודה אחת ז"א אלא כל א' וא' הוא על להבא על העבודה שצריך הוא להתחיל לעבוד וקודם שהתחיל העבודה צריך קידוש אבל ל"צ קידוש על העבודה שעבד בה הילכך לאחר שלבש צריך לקדש על העבודה שיעבוד ולאחר שגמר העבודה צריך עוד הפעם לקדש לרבנן קודם הפשיטה ולר"מ ורבי לאחר הפשיטה הוא בשביל העבודה דלהבא והקידוש שעל הפשיטה הוא על העבודה דלהבא. וב"ק אמר אחת לבא ואחת לשעבר ושתיהן לבוש פי' דס"ל דעבודה אחת צריך ב' קידושין אחת להבא קודם שהתחיל לעבוד צריך קידוש לאחר לבישה תומ"י קודם עבודה ומה שטובל קודם הפשיטה הוא ג"כ קידוש של אותו עבודה ולא על הפשיטה דעבודה דלהבא ז"א אלא דס"ל דכל עבודה ועבודה צריכה ב' קידושין אחד לפניה ואחד לאחריה ושתיהן על הלבישה רק אחת קודם העבודה ואחת לאחר העבודה. ובזה נחלקו שמואל וב"ק דשמואל ס"ל דקידוש אחת על הלבישה וקידוש אחת על הפשיטה וקודם הפשיטה או לאחר הפשיטה מקדש בשביל עבודה דלהבא אבל על הלבישה הזאת קידוש לאחריה ז"א אלא על הפשיטה שנדרש לו הפשיטה בשביל עבודה דלהבא אבל לאותו עבודה א"צ פשיטה ונמצא דשניהן על העבודה דלהבא קאי וב"ק ס"ל דבעי שני קידושין על הלבישה אחת קודם שעבד ואחת לאחר שעבד וע"ז אמר ר"י דהכל מודים בקידוש ראשון שהוא לבא והכל מודין בקידוש האחרון שהוא לשעבר דבקידוש האחרון ע"כ אלשעבר צריך ב' קידושין על הלבישה האחרונה אחת קודם העבודה ואחת לאחר העבודה דל"ל על הפשיטה ז"א דאי על הפשיטה א"כ היא על להבא לר"מ לאחר הפשיטה ולרבנן דקודם הפשיטה נמי על עבודה דלהבא דעיקר הקידוש הוא על הפשיטה דבגדים זו כדי שילבוש בגדי קודש אחרים לעבודה שניה אבל לאותו עבודה א"צ להכשיר בפשיטה אבל בהא ל"ל כן ויש אדם מקדש ללבוש בגדי חול הילכך אפילו לשמואל דס"ל דהקידוש אחת קאי על הפשיטה בשביל עבודה דלהבא הנ"מ כשילבוש להבא דהוא לאחר הפשיטה בגדי קודש לעבוד עבודה אבל לא כשילבוש אח"כ בגדי חול וכן בקידוש הראשון הכל מודים דהוא על להבא אפי' לב"ק דס"ל אחת לשעבר ואפילו לר"מ ורבי מ"מ בקידוש הראשו אפילו לר"מ דס"ל דצריך קידוש ראשון לאחר הפשיטה דבגדי חול ע"כ דהקידוש הזה הוא על להבא ולא נחלקו שמואל וב"ק אלא בקידושין דאמצע בין עבודה לעבודה. ודו"ק:

בד שיהו חדשים וכו' אפילו שחקים. ע"כ דממעט בשעשאן להדיוט כפי' הפ"מ ז"ל ר"ח בשם ר"י במחלוקת דאיכא תנא דס"ל דבנעשה להדיוט מותר לגבוה וכמו שמבואר לקמן על הא דקאי ר"ח בשם ר"י על הברייתא דעושה כלי לגבוה וכמו דמסיק אח"כ במסקנא. ואגב גררא מביא הגמ' הברייתא אחריתי עור שעיבדו לשם קמיע מחלוקת ת"ק ורשב"ג א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין להדיוט כפי' הק"ע ז"ל לתפילין מקמיע אבל לגבוה לצורך בהמ"ק ובגדי כהונה לא מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש כו' משמע אבל אם נחצבו להדיוט אסור לגבוה ואר"ח בשם ר"י במחלוקת היינו ההיא דמביא לקמן עיקר מילתא דאמר עלה ר"ח בשם ר"י במחלוקת דס"ל דנחלקו בזה במחלוקת בברייתות אם בשנעשה להדיוט אם מותר לגבוה הדא אמרה אף לגבוה פליגין ת"ק ורשב"ג ומביא ההיא דאמר עלה ר"ח בשם ר"י במחלוקת דתני העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט וכו' והא תני העושה כלי לגבוה אסור להשתמש בו הדיוט אע"פ שלא נשתמש בו גבוה ע"ז אמר ר"ח בשם ר"י במחלוקת דתני העושה כלי להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה כו' והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה כ"ז סיומא דר"ח בשם ר"י כמחלוקת הוא מהדיוט לגבוה כמו כן מגבוה להדיוט כ"ז הוא שיטת ר"ח בשם ר"י דאיכא פלוגתא מהדיוט לגבוה והילכך מוקי האי בד שיהא חדשים לשם גבוה אבל בשנעשה להדיוט אסור במחלוקת דאיכא תנא דס"ל בשנעשה להדיוט מותר לגבוה והיינו הך תנא וכן מוקי הברייתא דאבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש אבל בנחצבו להדיוט אסור ס"ל לר"ח בשם ר"י דבמחלוקת הוא דלחד תנא דברייתא מותר והילכך מוקי האי ורמינהו דפרכינן על העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה דתני חדא מותר ותני אידך אסור. מוקי כתנאי מהברייתות הללו דלחד ברייתא עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר לגבוה ואזיל ר"ח בשם ר"י בחד שיטה דהא דתנינן דנעשה להדיוט אסור לגבוה הוא במחלוקת דלחד תנא מותר וע"ז מסקינן דרב חונה בשם רבנן דתמן נחלקו על ר"ח בשם ר"י דאשכח תנא בברייתא דס"ל בשנעשה להדיוט מותר לגבוה והילכך מוקי הנך ברייתות במחלוקת זה אינו תיפתר שבא מתרומת הלשכה שהמעות היה מתחלה מתרומת הלשכה וצריך לכתחלה לעשותם לגבוה הילכך אף אם שינה בהם ועשאם להדיוט מותר לגבוה כגון שלא נשתמש בהם אבל העושה כלי להדיוט ממעות הדיוט אף שלא נשתמש בו הדיוט אסור לגבוה וליכא תנא דס"ל דפליג בזה בעושה כלי ממעות הדיוט להדיוט שיהא מותר לגבוה ע"כ לית ש"מ כלום ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף