רידב"ז/יבמות/ד/ח

רידב"ז יבמות ד ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מפני שחלץ לה הא אם לא חלץ לה ומתה מותר באמה כבר מבואר הסוגיא הזאת בר"פ ד"א וה"פ דמדייק מפני שחלץ לה דהא חליצה ומיתה הוי ב' המתירין ואי ס"ד דמתה אסור באמה ליתני החולץ ליבמתו. או מתה הוא אסור בקרובותי' כו' אלא ע"כ דווקא בחליצה אסור הא אם מתה מותר בקרובותיה דלאו ככניסה דמיא הדא מסעי' לריב"א בשם ר"א שומ"י שמתה מותר באמה דאפילו זיקה ככניסה דמיא מ"מ לאחר מיתה מותר באמה לשיטת הירושלמי כדמסיק זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו [והכא כיון שמת כו' הוא אגב גררא מביא לישנא דלעיל בר"פ כיצד כדרך הירושלמי וכ"כ הק"ע ז"ל]:

ר' אבין שמע לה מן דבתרה פי' דר' אבין חולק על הדא דלעיל וכן הוא לישנא דר' אבין בירושלמי כשחולק על הדא דלעיל. [עי' במס' דמאי בפ"ה ובשנו"א ז"ל] ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל אחין לא כמתה היא בתמי' פי' דמדוע מותרין האחין באחותה כשהיא קיימת ע"כ משום דהחלוצה חשובה אצל אחין כמתה ועכ"ז אסורין באמה וכו' משום דשומ"י שמתה אסור באמה. ושיטת הירושלמי דהאחין מותרין קאי רק אאחותה דאל"כ אלא כפי' המפרשים ז"ל לא הוי ליה להתחיל מן ואחותה בזמן שהיא קיימת ולסיים ואחותה אצל האחין לא כמתה היא הו"ל להתחיל מן והאחין מותרין והחלוצה אצל האחין לא כמתה היא א"ו ברור הדבר דר' אבין פליג כלישנא דר' אבין בכ"מ כשחולק על הא דלעיל וס"ל להירושלמי דאחין מותרין לא קאי רק אאחותה בזמן שהיא קיימת משום דהחלוצה לאחין חשובה כמתה וע"כ אינו מותר רק באחותה משא"כ בהעריות דאין המיתה מתיר. כגון באמה כו' וז"ב וריב"א בשם ר"א דס"ל דשומ"י שמתה מותר באמה. ומ"מ האחין של החולץ אסורין באמה כו' משום דחליצה חמורה ממתה דאילו שומ"י שמתה מותר באמה ואילו חלץ לה אסור באמה דגזרו רבנן בחליצה ליאסר בקרובותי' כמו באשתו וכמו כן עשאוה על האחין כדין אשתו שמתה דאסור באמה ומותר באחותה [ועפ"ז מתורץ קושית הש"ק ז"ל ד"ה הא. דמקשה קושיא חמורא. דמנ"ל להוכיח דשומ"י שמתה מותר באמה מדלא קתני החולץ ליבמתו או שמתה אסור באמה ז"א משום דקבעי למתני האחין מותרין ואילו במתה גם האחין אסורין. אבל לפ"ז ניחא שפיר דע"כ שיטת הירושלמי לכו"ע דוהאחין מותרין לא קאי רק אסיפא ובאחותה בזמן שהיא קיימת] ועי' בדברינו בר"פ ד"א. דביארנו שם בארוכה בע"ה ודוק:

כיני מתניתא מותר הוא אדם בקרובת צרת חליצתו ואסור בצרת קרובת חליצתו פי' נראה לפענ"ד דלא הי' הגירסא במתניתן כמו שהיא לפנינו וע"ז קאמר כיני מתניתין כו' ואסור בצרת קרובת חליצתו דמתחלה הי' הגירסא במתניתין רק הרישא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו לחוד ולא הי' מסיים הסיפא ואסור בצרת קרובת חליצתו והי' הרישא סיפא דהמתניתן והרישא דהמתניתן נקט החולץ ליבמתו אסור בקרובותי' ומסיים הסיפא אבל מותר בקרובת הצרה דברישא נקט דאסיר בקרובת החליצה ובסיפא נקט דמותר בקרובת הצרה. וכן נראה לכאורה לפי ענ"ד מגי' רבותינו בעלי התוס' ז"ל בדף מ"א כמו שמבואר ברשב"א ז"ל באורך מ"ש רישא ומ"ש סיפא הך דאזלה לב"ד גזרו בה רבנן הך דלא אזלה לב"ד לא גזרו בה רבנן ופי' הרשב"א ז"ל והתוס' ז"ל דפריך מ"ש חליצה מצרה ומשני החליצה דאזלה לב"ד גזרו בה רבנן והצרה דלא אזלה לב"ד לא גזרו בה רבנן. ועיי"ש ברשב"א ז"ל דכתב דטוב יותר לגרוס ומ"ש ולא כמו דגרסינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ושוב כתב דאפשר לקיים גי' הספרים וקרי סיפא סיפא דרישא דהבבא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו הוא סיפא דרישא. ומהאי ירושלמי נראה לקיים גי' הספרים בפשיטות דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא בפשיטות דהבבא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו היא סיפא ממש דלא הי' גורסין כלל הסיפא. דאסיר אדם בצרת קרובת חליצתו. וע"ז גרסינן בירושלמי דגרסינן במתניתין אסור אדם בצרת קרובת חליצתו. ומסיק הדא מסייעא לההיא דמר ר"ה בשם ר"א ק"ו מה אחות חליצתו. שהיא מדבריהן. נתנו לה חכמים צרה כו' וע"כ לפי דכיני מתניתא דאסיר אדם בצרת קרובת חליצתו. מסייעא לההיא דר"ה בשם ר"א דקאמר דאחות חליצה נתנו לה חכמים צרה ומימרא דר"ה בשם ר"א הוא בפ' ד"א ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף