קרבן העדה/פסחים/י/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
פני משה
עמודי ירושלים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png י TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הביאו לפניו ירקות. כדי שיכיר תינוק וישאל שאין דרך להביא ירקות קודם סעודה:

מטבל בחזרת. אם אין לו שאר ירקות ולשון מטבל אוכל שכל אכילתן ע"י טיבול היה:

עד שמגיע לפרפרת הפת. חזרת שהוא אוכל אחר מצה קרי הכי כיון שנאכלת בתוך הסעודה הרי היא כלפתן וי"מ מצה גופה קרי הכי לפי שהיא עשוייה רקיקים וה"ק עד שהוא מגיע לפרפר' דהיינו פת שהיא מצה:

הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. אע"פ שאינו אוכל ממנו עד לאחר הגדה מביאין אותן כדי שישאלו התינוקות:

חרוסת. שעושין מתפוחים וכמה מיני פירות ודכין במדוכה ומערבין בחומץ ונותנין עליהן תבלין כעין פתילות דקות ארוכות זכר לקש:

שאין חרוסת מצוה. אלא לרפואה לבטל שרף החזרת שרע וקשה לגוף:

מצוה. זכר לתפוח שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב וזכר לטיט:

גמ' צריך לטבל בחזרת שני פעמים. דמצות צריכות כוונה ואולי לא כיוון בראשון לשם מרור כיון שלא בירך עליו אלא בורא פרי אדמה כשאר ירקות שהרי אין עדיין עליו מצות אכילת מרור עד לאחר אכילת מצה:

צריך לטבל פעם שנית. דסובר מצות אין צריכות כוונה וכל שטבל פעם א' סגי:

הלילה הזה שתי פעמים. הרי דבעינן שתי טבילות:

ומשני סבר רשב"ל דההיא משנת בר קפרא היא ולית הלכתא כוותיה:

מתניתא. ברייתא זו פליגי על בר קפרא:

וכאן אנו מטבילין בפ"ע. משמע דעיקר הפרש שבין לילה זו לכל הלילות אינו אלא שמטבילין בפ"ע בלא פת אבל לא שמטבילין ב' פעמים:

יוצאין במצה בין שכיוון וכו'. קס"ד ה"ה למרור א"צ כוונה:

ומשני הכא כיון שהיסב שהרי אינו אוכל מצה עד שהיסב הלכך חזקה שכיוון לאכול אלא שעכשיו בשעת אכילה נשכח ממנו אבל בירק שאוכלו בלא הסיבה קודם אכילה איכא למיחש שמא לא כיוון:

אע"פ שאין חרוסת מצוה. שמעינן אבל חזרת מצוה אע"פ שכבר אכל חזרת בראשונה וקשיא לרשב"ל:

א"ל מצוה לטבל. כדי שיראו התנוקו' אבל אין מצוה לטבל דוקא בחזרת שהרי רב מטבל בתרדין ש"מ דבשאר ירקות נמי מטבילין בהו פעם ראשונה ולעולם מצות אין צריכות כוונה:

תבלי מצוה. דסברי אף חרוסת מצוה חרוסת נעשה בתבלין כדפרישית במתני' למה נקרא שמה רוב'. במקומו היו קורין לחרוסת רובה:

שהיה רבה עמו. שיש מחלוקת עמו דפליגי בה חכמים וראב"צ א"נ שהוא חד מרוב התבלין שבה:

צריכה שתהא עבה. צריך להטיל בה הרבה תבלין שתהא עבה:

מילתיה אמר. טעם לדבריו אמר דלכך צריכה שתהא עבה זכר לטיט:

צברי' שתהא רבה לכך קורין אותו רוב שצריך לצבור הרבה ויותר נר' דה"ג צריכה שתהא רכה וה"פ צריך שיהא החרוסת רך:

מילתיה אמר. טעמו אמר דלכך צריכה שתהא רכה זכר לדם שהיה שוקעין בטיט על הילדים הקטנים:

שני תבשילין. שני מיני בשר צלי זכר לפסח ומבושל זכר לחגיגה וי"מ ב' מיני בשר מבושלין ואע"ג דפסח וחגיגה צלוין היו אסור לעשות כן שלא יהא נראה כאוכל קדשים בחוץ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף