שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/ה
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה ה'
איש ואשתו שהיו שוכבים במטה אחת ולקחה האשה הילד אצלה והניקה אותו במטה והתחיל הילד לישן ונשמט הדד מפיו אז הרחיקה היא את עצמה מהילד והניחה אותו כך ישן במטה כי היתה יריאה אא תקח הילד להשכיבו אל העריבה יקוץ משנתו וסבורה היתה להמתין עד שיתחזק הילד בשינה אז תקחנו מהמטה ותשכיב אותו אל העריבה וכחצי שעה אחרי כן מצאה הילד מושכב מת ואיננה יודעת מה היה לו אם מת מחמת הקרירות כי בחדש טבת היה, או נחנק תחת הכר העליון שהיו מתכסים בו או מסיבה אחרת והרי האשה צועקת ומיללת על נפשה ועל נפש הילד עכ"ל השואל:
תשובה לכאורה היה נראה שגם בעלה שהיה שוכב במטה הוא בספק שמא הוא היה הגורם שהרי מושך הכר העליון אילך ואילך ועל ידי כן נחנק הילד, ולא זו שיש לחוש שנחנק על ידי משיכת הכר העליון אלא אף זו דאיכא למיחש נמי שמא דוחקו בגופו ונחנק אף על גב דהילד היה שוכב בצד אשתו ולא בצדו מכל מקום איכא למיחש שמא בשינה נתהפכו הוא והיא ונחנק הילד על ידו, דכה"ג מצינו בנדה פרק האשה דף ס' ע"ב בשלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות אפילו היכא דנמצא תחת החיצונ' כולן טמאות אפילו הפנימים משום דחיישינן שמא נתהפכו הכי נמי בנ"ד באיש ואשה שהיו שוכבים במטה אחת חיישינן שמא נתהפכו אף על גב דמשמע לכאורה מהתם איפכא דקתני התם בסיפא שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות וכו' ופריך בגמרא מאי שנא רישא דלא מפליג ומאי שנא סיפא דמפליג אמר רבי אמי במשולבות פירש רש"י רישא איירי במשולבות תכופות ודבוקות יחד וכו' הרי משמע דוקא היכא דהם משולבות כולן טמאות אבל היכי דאינן משולבות אם נמצאו תחת החיצונה לא נטמאו אלא שתים חיצונות אבל לא הפנימית והיינו משום דלא חיישינן לנתהפכו איברא כך הוא דלא חיישינן התם לנתהפכו אם אינן משולבות אבל מכל מקום יש להוכיח מהתם דבנ"ד חיישינן לנתהפכו אפילו באינן משולבות מהא דכתב הרשב"א בת"ה הארוך בית ז' שער ד' דף ק"ה ע"ב הביאו הרב ב"י בי"ד סימן ק"ך וז"ל כתב הרשב"א בת"ה הארוך אהא דאם נמצא בסדין שבמטה כולן טמאות מפני שהוא עשוי להתהפך אבל לגופן אין חוששין שמא תתהפכנה מתוך שינה להיות משולבות והעיקר לזה משום שכתמים דרבנן וכו' עכ"ל, הרי כתב בהדיא דווקא התם גבי כתמים דמדרבנן הם לא חיישינן לנתהפכו גופן, אבל במידי דאורייתא חיישינן ונדון דידן דאורייתא הוא וחמיר טובא ודאי דחיישינן שמא נתהפכו גופן ואם כן הבעל הוא בספק שמא הוא חנקו, כך היה נראה לכאורה:
אמנם על פי האמת אין הבעל חייב כלל דכיון שהיה ישן כשלקחה האשה הילד למטה ולא ידע הוא שלקחה הילד למטה מיקרי אנוס גמור ופטור לגמרי:
אף על גב דאדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד וכו' כדאית' במתניתן פרק כיצד הרגל דף כ"ו אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד בין ער ובין ישן היינו דוקא שישנו שניהם כאחד אבל לא כשזה ישן וזה בא ושכב בצדו, כדאיתא בירושלמי הביאו הטור ח"מ סימן תכ"א בשם תשובת אביו הרא"ש ז"ל וז"ל היה ישן ובא חבירו ושכב אצלו הראשון פטור בנזקי שני עכ"ל, וכן כתבו התוספות סוף פרק האומנין דף פ"ב בד"ה וסבר רבי מאיר וכו' ע"ש וכדמסיק הטור התם מילתא בטעמא וכתב אע"ג דבנזיקין חייב אפילו באונס דאדם מועד לעולם היינו דוקא באונס דלא הוי אונס גמור כגון שישנו שניהם כאחד ונתהפך אחד על חבירו והזיקו מפני דהוי קרוב לפשיעה דהוי ליה לאסוקי אדעתיה מתחילה שמא יתהפך עליו ויזיקו אבל באונס גמור כגון שהיה הוא ישן תחלה ובא חבירו ושכב בצדו והזיק ראשון לשני פטור הוא לגמרי כיון דאונס גמור הוא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה:
הרי מבואר דמטעם זה הוא פטור מנזק חבירו הוא הדין נמי דפטור כשהמית את חבירו, וקל וחומר הוא כיון דאונס גמור פטור גבי נזק מכל שכן שפטור מגלות היכא דהמית בענין זה מהא דאמר רבה סוף פרק כיצד הרגל דף כ"ו ע"ב אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזיקין חייב וכולי לענין גלות פטור וכולי, ופירש רש"י לענין נזיקין חייב דהא אפקינן שוגג כמזיד ואונס כרצון, וענין גלות פטור דגבי גלות כתיב מכה נפש בשגגה ולא מיקרי שגגה אלא היכא דהוי ליה ידיעה מעיקרא וזה לא הכיר בה מעולם עכ"ל: הרי מבואר בהדיא דלגבי גלות היכא דלא הוה ליה ידיעה מעיקרא פטור לגמרי, ולענין נזיקין חייב בכה"ג, הרי מצינו דחמיר לענין נזיקין מלענין גלות:
וכיון דבכה"ג שהיה הוא ישן תחלה ואחר כך בא זה ושכב בצידו והזיקו הראשון לשני פטור הוא אפילו מנזקו אף על גב דבנזיקין שוגג כמזיד ואונס כרצון אפילו הכי הוא פטור משום דהוה אונס גמור מכל שכן שפטור הוא מגלות דלגבי גלות לא מיחייב אלא היכ' דהוי לי' ידיעה מעיקר' לכך אין לבעל משפט מות כלל לילד הזה* אבל אשתו שהיא לקחה הילד מתוך העריב' לתוך המטה והניחה אותו במטה לישן הוה לה לאסוקי אדעתה שמא תתהפך היא עליו נקראת מועדת, דעל זה שנו במתניתין בכיצד הרגל אדם מועד לעולם בין שוגג ובין מזיד בין ער ובין ישן וכולי וצריכה כפרה, וכבר כתב מהר"י ז"ל בתשובותיו סימן מ"ה בשם הגאונים אשה שמצאה אצלה ולד מת דיש להחמיר דהוה שוגג קרוב למזיד, וראויה היתה האשה הזאת להחמיר עליה רק שהיא ילדה ורכה בשנים הקלתי עליה במקצת וסדרתי לה סדר נכון את אשר תעשה לתקן את אשר עותה על פי מה שמצאתי בספרים וכפי אשר ראיתי מרבותי, ואם כן תעשה וסר עונה וחטאתה תכופר:
[הגה לבן המחבר ולא דמי למעשה דוד בענין נוב עיר הכהנים דאפילו גורם לא הוי והיה נענש כדאיתא בפרק חלק וראיה זו מייתי הרבב בעל מ"ב בתשובה סי' כ"ו לפ"ז יהא הבעל גם בעונש מ"מ בנ"ד כיון שהילד נמצא מת אצל ולא אצלו חשישא רחוקה היא]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |