ערוך השולחן העתיד/זרעים/לח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בפרשת בהר אחרי הדינים שביארה התורה בדיני מכירת שדות שחוזרות ביובל ושיכול המוכר לפדותה ובפחות משני שנים אינו יכול לפדותה ודיני ערי חומה וערי פרזי כתיב וערי הלוים בתי ערי אחוזתם גאולת עולם תהיה ללוים ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם בתוך בני ישראל ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחוזת עולם הוא להם הרי מקראות מפורשות דלוים וכהנים בכללם דגם כהנים נקראו לוים כדכתיב והכהנים הלוים בני צדוק משום שהם ג"כ משבט לוי ולא נטלו חלק בארץ יש להם דינים אחרים בהקדישם ובמכירתם וביציאה ביובל כמו שיתבאר בס"ד:
(ב) והענין כן הוא ששבט לוי לא נטלו חלק בארץ ונצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם והם שש ערי מקלט ועליהם שתים וארבעים עיר כמו שכתוב בפרשת מסעי ולעתיד לבא כשיוסיפו עוד ערי מקלט יהיו הכל לשבט לוי דכל הערים הוקשו זה לזה כעין מה שביארנו בח"מ סי' תכ"ה סעי' ס"ב ע"ש וכיון דבפ' שופטים כתיב ואם ירחיב וגו' ויספת לך עוד שלש ערים וזהו לעתיד לבא ש"מ דגם אלו יהיו ללוים וגם הכהנים נטלו ערי מקלט כמבואר ביהושע (כ"א) דכתיב ולבני אהרן הכהן נתנו את עיר מקלט וגו':
(ג) מגרשי הערים נתפרשו בתורה בפ' מסעי ג' אלפים אמה לכל רוח מקיר העיר וחוצה אלף אמה מגרש לכל רוח כלומר מקום פנוי משום נוי העיר וזהו שנאמר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ומשם ולהלן אלפים לשדות וכרמים כדכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה והך מחוץ לעיר פירושו מחוץ למגרש דכיון דמגרש הוא לנוי העיר נכללת בכלל העיר וזה מבואר בסוטה (כ"ז ב) ונותנין לכל עיר בית הקברות חוץ לתחום זה (מכות י"ב א) שאין קוברין המתים בתחום הערים שהרי כתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים ניתנו ולא לקבורה (שם) לבד רוצח שהרג בשוגג שגלה שם ומת נקבר בתחומה (שם) וכשימות הכהן הגדול מוליכין עצמותיו לקברות אבותיו וביארנו זה בח"מ סי' תכ"ה סעי' נ"ד ע"ש:
(ד) ותנן בשלהי ערכין אין עושין בערי הלוים עיר מגרש ולא מגרש עיר ולא מגרש שדה ולא שדה מגרש שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר מפי השמועה למדו דהאי לא ימכר פירושו שלא ישונה מכמו שהיה אלא השדה והמגרש והעיר כל אחד משלשתן כמות שהוא לעולם וכן בשאר ערי ישראל לא יעשה ממגרש שדה ומעיר מגרש כדי שלא יחריבו א"י אבל להיפך ממגרש עיר ומשדה מגרש מותר דמשבחינן להו ורק בערי הלוים גזרה תורה ומנין דפירושא דלא ימכר הוא שלא ישונה משום דלא ימכר ממש א"א לומר שהרי כתיב גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזבני (שם):
(ה) ולשון הרמב"ם בפי"ג משמיטה ויובל דין ו' לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה ולא יטע חורבתו גינה שלא יחריבו ארץ ישראל עכ"ל וזהו מתוספתא ערכין ספ"ה ונראה דזהו בזמן שהיה בהמ"ק קיים (ודע דברמב"ם שם יש חסרון הניכר בסוף הל' ה' שכתב וכן בשאר ערי ישראל ע"ש דיש להוסיף אין עושין עיר מגרש ולא מגרש שדה אבל עושין וכו' כצ"ל):
(ו) ולכן כיון שאין ללוים חלק בארץ אלא שמכל ישראל נתנו להם מקומות לשבת בם לפיכך אמרה תורה דכהנים ולוים שמכרו שדה משדי עריהם או בית מבתי ערי חומה שלהם אין גואלין כהסדרים שנתבארו אלא מוכרין לעולם אפילו סמוך ליובל וגואלין מיד וגם לאחר היובל ואם הקדישו שדה גואלים מיד ההקדש אפילו לאחר יובל וגואלין בתי חומה אפילו אחר שנה וכל זמן שירצו אפילו אחר כמה שנים ולאחר היובל וכ"ש בבתי חצרות ועל זה נאמר גאולת עולם תהיה ללוים וכך שנינו בשלהי ערכין הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים:
(ז) ויש לי בזה שאלה דבשלמא במכירת שדות ובתים המבוארים בפ' בהר שפיר כתיב שם דכהנים ולוים דין אחר להם אבל במקדיש שדה אחוזה ומקדיש שדה מקנה דכתיבי בפ' בחקתי הרי שם לא כתיב דכהנים ולוים יש להם דין אחר וצ"ל כיון דגלי קרא בפ' בהר דגאולת עולם להם לא הוצרכה לבאר עוד פעם להלן בבחקתי:
(ח) וטעם יותר נכון נ"ל ע"פ דברי הת"כ פרשת בהר שאומר וערי הלוים וכו' מה ת"ל לפי שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין ת"ל בתי ערי אחוזתם גאולת עולם תהיה ללוים מה ת"ל וכו' מתוך שנאמר ואם לא יגאל את השדה וגו' והיה השדה וגו' קדש וגו' יכול אף בלוים כן ת"ל גאולת עולם תהיה ללוים וכעין זה בברייתא בגמ' שלהי ערכין והרי פסוקים אלו הם בבחקתי במקדיש שדות ומיעטם התורה ללוים:
(ט) מהו זה שאמרה תורה ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל וגו' כך שנינו בת"כ ובגמ' שם שיכול לוי מישראל יגאל שזה יפה כחו וזה הורע כחו אבל לוי מלוי לא ת"ל ואשר יגאל מן הלוים כלומר אף לוי מלוי גואל לעולם והך ויצא ממכר בית למעוטי עבדים ושטרות ומטלטלין כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם בתוך בנ"י אומר התורת כהנים להגיד מה גרם ע"ש כלומר דהתורה נתנה טעם למה גזרה בלוים כן מפני שערי אחוזתם בתוך בנ"י שכל שבט נתן להם ואין להם חלק מיוחד לכן בהכרח שתהיה להם גאולה לעולם:
(י) ישראל שירש את אבי אמו לוי ה"ז גואל כלוים אע"פ שאינו לוי הואיל דהשדות או הערים המה של הלוים יש להם זכות זה שגואלין לעולם וכן להיפך לוי שירש את אבי אמו ישראל גואל כישראל ולא כלוי שדין זה תלוי בהמקומות ולא בהבעלים דזה שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים על ערי הלוים נאמר:
(יא) כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען כן כתב הרמב"ם שם ע"פ הספרי פרשת שופטים ומזה אני תמה תמיהא גדולה על רבותינו בעלי התוס' והרשב"ם בב"ב (קכ"ב א) שכתבו דלעתיד לבא יטול גם שבט לוי חלק בא"י ומנשה ואפרים יטלו חלק אחד ע"ש ומביאים ראיה מהא דכתיב סוף יחזקאל שער לוי אחד שער יוסף אחד ע"ש ואיך אפשר לומר כן והלא התורה הזהירה שלא יהיה לשבט לוי כל חלק ונחלה ולדברי הספרי הוא בלאו וזה שהביאו משער לוי אחד שער יוסף אחד איני מבין דהתם על שערי ירושלים קאי שלעתיד יהיו בירושלים י"ב שערים שלשה בכל רוח מרוחות העולם וכל שער יקרא על שם אחד מהשבטים ומה ענין זל"ז ויותר מזה קשה דקודם זה ביחזקאל (מ"ז) כתיב כה אמר ד' וגו' אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים כלומר דיוסף יטול שני חבלים לאפרים ומנשה ואח"כ בסי' מ"ח כתיב ועל גבול מנשה וגו' ועל גבול אפרים וגו' ואיך אומרים רבותינו שלא יטלו שני חלקים ולכן לא אבין דבריהם כלל וצע"ג (ובגמ' שם אמרו זה לענין הר ושפלה ועמק שיהיה ללוי וי"ל דזהו במקומות שיתנו להם מכלל ישראל מ"ח עיר):
(יב) וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים דכתיב חלק ונחלה חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם בביזה וכתב הרמב"ם שם דבן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו עכ"ל ואינו לוקה דזהו כגזילה ואפשר בהשבה והך דלוקה בביזה צ"ל כשאיבדו והרמב"ם הולך לשיטתו בפ"ג ממלוה ולוה דהמלוה שאיבד המשכון לוקה וביארנוהו יפה בח"מ סי' צ"ז סעי' ה' ע"ש (ומתורץ קושית המל"מ והחינוך ולכן לא מנה לאו זה ודו"ק):
(יג) וכתב הרמב"ם שם יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכיבש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל עכ"ל והראב"ד השיג עליו וז"ל א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ והרי בביזת מדין לא נטלו חלק כישראל אלא בתרומה ובמצות יוצר הכל יתברך עכ"ל. ביאור דבריו שמקשה שני קושיות האחת דאם כדברי הרמב"ם שלבד מא"י נוטלים הלוים חלק לא יטלו שמה תרומות ומעשרות שניתנה להם תחת חלקם כדכתיב בפ' קרח אצל הכהנים בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך וגו' ובלוים כתיב שם כי את מעשר בנ"י וגו' על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה וא"כ במקומות שנוטלין חלק לא יטלו תרומות ומעשרות ועוד מקשה מביזת מדין שאין זה מא"י ועכ"ז לא נטלו חלק רק תרומת מדין ע"פ ציווי ד' יתברך ואני תמה על קושיא זו דאיהו מקשה ואיהו מפרק כיון שהיה ע"פ ציוויו יתברך שבכאן לא יטלו אבל בשארי מקומות ולא בא ציוויו יתברך שפיר יטלו (ועכ"מ ומל"מ וצ"ע):
(יד) וגם הקושיא הראשונה דלכאורה אלימתא היא נלע"ד דאדרבא מזה ראיה להרמב"ם בשנדקדק דמקודם כתיב בפ' קרח ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם אשר הם עובדים וא"כ מבואר דהמעשר היא חלף עבודתם באהל מועד ואיך תלה הכתוב אח"כ במה שלא נטלו חלק בארץ אלא אדרבא דה"פ המעשר נתתי להם בכל מקום מפני עבודתם באהל מועד ולזה אמרה תורה כל מעשר בישראל כלומר אפילו שלא בא"י ואח"כ אומר כי את מעשר בנ"י וגו' על כן אמרתי להם בתוך בנ"י לא ינחלו נחלה כלומר אחרי שנתתי להם המעשר בכל מקומות מושבותיהם תחת עבודתם על כן אמרתי דעכ"פ בתוך בני ישראל כלומר בארץ שבעה עממין לא ינחלו נחלה אבל שלא במקומות אלו ינחלו ג"כ והמעשר תחת עבודת אהל מועד וכ"ש הכהנים שהמה עיקר עובדי ד' בבהמ"ק וזה שאמר ד' לאהרן בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך וגו' אינו אומר שתחת זה אני חלקך אלא דה"פ בארצם לא תנחל כדי שתהיה פנוי לעבודת ד' דאני חלקך וגו' וכמו שביאר לקמן הרמב"ם טעם זה ע"ש (כנ"ל ברור בס"ד):
(טו) כתב הרמב"ם שם ולמה לא זכה לוי בנחלת א"י ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ד' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופם אלא הם חיל השם שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך עכ"ל (וזהו היפך ממצרים שנתנו לכהניהם קרקע יותר מלכולם דאף כשנטל מכולם לא נטל מהם כדכתיב רק אדמת הכהנים לא קנה וגו'):
(טז) עוד כתב דלא שבט לוי בלבד אלא כל איש אשר נדבה רוחו והכינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו לדעת את ד' וגו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים וכו' ה"ז קדש קדשים ויהיה ד' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללוים הרי דוד ע"ה אומר ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי עכ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |