עזר לעזרא/י
|
< הקודם · הבא > |
מעשה שהיה בבית היולדת שהיו מבשלים בקדירה בשר ובה מים הרבה רותחים ובין הכל הבשר והמים יעלה משקלם כמו ששה אוקיא. ונמצא שם ילד ותפס צפור קטן ושחטו השוחט והילד הסיר נוצתו ורחצו מבחוץ ושוב השליכו לתוך הקדרה הנ"ל בלא מליחה ולא ראו אותו אנשי הבית והשומע ששחטו אמר שהצפור הוא קטן הרבה שאינו עולה משקלו כמו חמשה דרהים או למרבה ששה דרהים ועי"כ התיר להם המאכל לאוכלו, ואח"כ באו לשאול על הכלים אם הם מותרים לבשל בהם אח"כ בלתי הגעלה או לא.
ואען ואומר דמאי דהתיר להם השוחט המאכל מחמת דלפי דעתו כיון שהצפור הוא קטן הרבה ועל הרוב יש ס' בבשר ובמים כנגדו, לכתחי' אין להתיר על סמך זה דוקא מאחר דהוי ספק דלהרבה מהפוס' ס"ל דדם שבשלו אסור מדאו'[1] והו"ל ספיקא בדאו' וספיקו להחמיר מ"מ בנד"ז איכא עוד צד אחד להתיר כיון דהיו המים שבקדירה רותחים הרבה והו"ל כמו חליטה ועיין מ"ש החיד"א ז"ל בשיו"ב בשם מוהר"ש עמאר ז"ל והביא דבריו ה' זכור לאברהם (ח"ג חיו"ד אות מ') ע"ש, גם ה' יד דוד בסי' תי"ח הגה"ט אות מ"ו הביאו ע"ש. דיש לסמוך ע"ז מאחר דאיכא הפסד מרובה וגם שהוא בספק אם יש ס' כנגדו. ונלוה עמו ספק אחר והיא סברת הראב"ד ז"ל ודעימיה[2] דס"ל דבמאי דנפיק מיניה משערינן והגם דאנן לא קי"ל הכי מ"מ בנד"ז דאיכא ספיקא אם יש ס' נגד כולו כללינן האי ספיקא נמי ולע"ד סמכינן להיתר בזה ואין להאריך.
ולגבי הכלים ג"כ יש להתיר והוא ממאי דראיתי לה"ה רב פעלים לכמוהרי"ח ז"ל בח"א סי' ו' בחיו"ד דכתב בנדונו דהיה בסל נתח ת"ק דרהים בשר שנמלח וגם היה נתח ש' דרהים שלא נקר מהחלב ולח נמלח והאשה לקחה ז' דרהים מ"מ מאחת משניהם וחתכוהו דק דק עם בצלים וטיגנה אותו בשמן במחבת על האש ואכלוהו ולא הרגישו במכשול עדיין ושוב לקחו את שני הנתחים הנשארים וחתכום דק ועירבו אותם עם אורז לעשות אותם תבשיל מחש"י וקודם שבשלו אותם נודע בהנתח האחד שלא נקרוהו מן החלב ולא מלחוהו ושואלי'ם הלכו בו על המחבת שטיגנו בה הן' דרהים בשר ולא ידעה האשה מאיזה נתח לקחה אותו. וגם עוד שאלו דבבית אחר לקחו המחבת הנז' וטיגנו בה יו"ד ביצים בשמן ולא אכלום וגם שאלו על הכף שהטיחו בו הביצים. והשיב ה' ז"ל בתחילה מצד החלב דיש ספק אם לקחה מהנתח המנוקר או מהשני וגם יש ספק שמא לקחה אותו מצד שאין בו חלב איסור ואת"ל שיש בו חלב האסור שמא נתבטל זה החלב בששים דחתכוהו דק ועירבוהו עם בצלים הרבה ועם שמן וגם דלפעמים הקצב מנקר מעט מהחלב שעליה קודם שימכרנה וכיון דאיכא ספיקות אלו בענין איסור החלב יש להתיר. ומצד איסור הדם יש להתיר מאחר דלא ידעה האשה מאיזה נתח לקחה אמרינן בזה כל דפריש מרובא פריש ואע"ג דנתח שלא נמלח קבוע הוא שם הנה עדיין לא היה בנתח איסור דם כדי שיהיה לו דין קבוע והדם שבנתח הוא דם האברים שלא פירש ויכול לאוכלו כמו שהוא חי ואין כאן איסור כדי שתאמר איקבע איסורא. ובשביל לכלוך דם שעליה לא חיישי' דמי יימר שהיתה מלוכלכת בדם ואפי' אם היתה מלוכלכת ודאי איכא טפי מששים וא"כ כאלו אינו וכו' ולכן יש להתיר מטעם מרו"פ. ועוד יש להתיר מטעם אחר ממ"ש מור"ם ז"ל ביו"ד (סי' ק"ז ס"א) בבצים שנתבשלו ונמצא באחת מהם אפרוח הכל אסור דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף וכו' ואעפי"כ אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו בחזקת כשרות ע"כ. וא"כ גם בכאן נעמיד המחבת על חזקה שהיא חזקת היתר באיסור הדם ולא מחזקינן איסור לומר שטיגנו בה בשר שלנ"מ אלא אמרי' טיגנו בה בשר שנמלח ואז ממילא גם הביצים והכף שהגיסו בו מותרים דלא מחזקינן איסור ונמצא דטע"ז אהני לן להתיר הכל משום איסור דם ואע"ג דהש"ך ופר"ח וכו"פ ס"ל דאין להתיר הכלי אלא אחר מעת לעת זה אינו אלא לכתחי' אבל בדיעבד יודו דאין לאסור התבשיל שנתבשל באותו כלי בתוך מעת לעת וגם לדידהו דביצים מותרים שכבר נתבשלו בדיעבד. וה' ב"י עייאש ז"ל באו"ח (סי' ן') נשאל בביצה שבישלו בקדירה בליל א' של פסח ובאותה קדירה בשלו ג"כ תבשיל בליל ב' וכשבאו לאכול הביצה מצאו בה דם ולא נודע אם בתבשיל של ליל א' היה ששים או לאו, ותחילה עשה ס"ס להתיר ואח"כ חזר וסתר הס"ס ההוא ואסר הקדרה והתבשיל של ליל ב' ע"ש. ולפי סברת הסמ"ג שפסקו מור"ם ז"ל מטעם דיש לקדרה חזקת היתר ולכן לא מחזקינן איסורא גם בנדון הב"י הנז' נאמר כן דיש לקדירה חזקת היתר מעיקרא ולא מחזקינן איסור בגווה אלא אמרי' שהיה בתבשיל של ליל א' ששים כנגד הביצה. ותימה על הערוה"ש בסי' ס"ו דהביא דין הב"י הנז' ועשה בו ס"ס להתיר ולא נרגש בטע"ז להתיר מחמת חזקת היתר. ובסברא זו דהעמד הכלי על חזקתו אעפ"י שהיה לאותו הדבר שנפל בו חזקת איסור מצאתיה עוד בכרתי ז"ל (סי' צ"ח ס"ק ו') באיסור שנתערב בהיתר מין במינו ונשפך וכו' ע"ש וגם סברא זו מפורשת בדברי הט"ז ז"ל בסי' קכ"ב סק"ד בענין כלי ש"ג וכו'. ועל כן המחבת והכלים והכף יש להתירם מהאי טעמא דחזקת היתר מלבד הטעם של מרו"פ. ומצד החלב כבר אמרנו שיש ס"ס בזה ועוד ספק שלישי זת"ד ז"ל עש"ב. ומצד הבשר שנתערב עם האורז כתב שיבררו האורז ממנו ע"י שיניחו בו מים וירחצו את האורז וישפשפו אותו היטב ומותר והבשר אסור כי מעורב בשר שהוא מנוקר ונמלח עם בשר שלא ניקר ונמלח ע"ש. ועיין בס' או"ה (כלל כ"ז אות י"א) דהביא לדברי הסמ"ג הנ"ל דאין צריך להגעיל המחבת דבשביל ספק כזה אין לחוש שנשאר האיסור לבסוף אלא העמד המחבת על חזקת כשרות כשהיתה מתחילה ותלינן בה לקולא שמא יצא עם הרוב ע"כ. וביאר יותר דלא דמי לנותן טעם לפגם שגזרו בכלים יותר מבמאכל דלא שייך חזקה אלא בדבר שיש בו ספק אבל התם הוי היתר ודאי אלא שגזרו ביה רבנן בכלי שהוא קיים אטו ב"י מאחר שהאיסור הוא שכיח. וכ"ש הקערה שהיא מותרת מה"ט עכ"ל. וסיים שם אבל אם הוציאן כולן בכף א' בהרבה פעמי' ודאי נאסר הכף וחוזר ואוסר הקדירה אם לא שהיה ג"כ ספק גמור ע"י הכף שהיה הוא גדול והשרץ היה קטן ונסתפק אם הוציאן כל פעם מלא תבשיל מהקדירה או לאו שאע"ג שאוסרים המאכל מטעם דספיקא דאו' היא מ"מ בכה"ג איכא לאוקומי גם כל הכלים אף הכף אחזקתם. ומסתמא ה"ה כשנשפכו המים שבקדירה וספק אם היה בו ס' נגד האיסור אוקימנא הקדרה אחזקתה ע"כ. ועיניך תראינה דמ"ש הר"פ ז"ל דסברא זו דאמרי' העמד הכלי על חזקתו אעפ"י שהיה לאותו הדבר שנפל בו חזקת איסור מצאתיה עוד בדברי הכו"פ ז"ל בסי' צ"ח בכרתי סק"ו באיסור שנתערב בהיתר מין במינו ונשפך שכתב שם אע"ג דבמקום דאיתחזק איסור' אפי' ס' דר' אזלינן לחומרא. כאן לא קרי אתחזק איסורא דהא עד שנפל לתוכו איסור היה לכל מותר והמאכל בעצם בחזקת היתר. ומספק ע"י נפילה אתה בא לאוסרו אין זה בגדר חזקת איסור ע"כ, אין צורך למציאה זו שמצא דכבר הלא היא כתוב' על ס' הישר באו"ה ושם בדבריו מבואר יותר וכנז"ל.
מעתה לפי האמור ומדובר לעיל לנ"ד לענין הכלים הקדירה והכף והקערה הגם שנאמר שנאמר דאיכא ספק אם היה בבשר ובמים ס' כנגד הצפור מ"מ לגבי הכלי' אמרי' העמידם על חזקתייהו שהם בחזקת כשרות כמו שהיו בתחילה ומותרים בלי שום הגעלה. וגם יש לצרף בכאן סברת הראב"ד ז"ל ודעי' דס"ל דבמאי דנפיק מיניה מאחר דאיכא בנ"ד ספיקא בדבר. וגם איכא מאן דסבר דגם הקדירה מצטרפת לבטל האיסור.[3]
ומכ"ש וק"ו דהיו המים רותחים בודאי דהוייא לה חליטה והוא הפסד מרובה וכבר הבאנו לעיל דיש לסמוך ע"ז ולהתיר הכל המאכל וכנז"ל.
ועיין בס' בן [אברהם] אבוקארא ז"ל בסי' מ"ט בענין היתר הכלים שנתבשל בהם בשר בלי מליחה דאחר שהאריך הרבה בזה כתב בד' מ"ו ריש ע"ג וז"ל העולה לנו שהכלים ש"ב שנתבשל בהם בלא מליחה אם הוא בענין ששכחה אם מלחה או לא הכלים מותרים לבשל בהם לכתחי' ואם הוא בענין שידעינן שבשל בהם בשר בלא מליחה ויש אומד יפה שיש ס' נגד הדם הכלים מותרים ועל הצד היותר טוב ישהה הכלים מעת לעת עד שיהיו הכלים אינן ב"י אפי' בס' דאו' שנתגלגל בדר' שרי כמש"ל בסי' ט"ז כ"ש הכא בבשר שנתבשל בדמו דדם שבשלו דרבנן וכיון שעתה הכלי אינו בן יומו הוי איסור דר' שנתגלגל בדר' שאסור הכלי שאינו בן יומו גזרו בו רבנן אטו ב"י וכמ"ש הט"ז (סי' קל"ז סק"ז) וכן הסכים הערוה"ש (סי' א' אות ו' וסי' מ"א אות ו') וכתב שכן הסכים הב"ח בתשו' כהט"ז וכ"כ הנודע ביהודה (מ"ב ביו"ד סי' נ"א) וכו' ע"ש.
- ↑ כ"ה רש"י והרמב"ם ור' יהונתן וכפי שהביא בספר הזכרון [מערכת ד' אות ז'] למהר"י טייב וע"ש דהביא דכ"ה דעת הרי"ף והר"ן ועי' שם דהביא דעת הרשב"א דס"ל דאפילו דהוא דרבנן מאחר דעיקר איסור דם הוא דאורייתא החמירו בספיקו וע"ע לרבינו לקמן סי' י"א. הערת המלבה"ד.
- ↑ עי' יבי"א (ח"ח או"ח סי' מ"ג או"י) דהביא בארוכה כל שיטות הפוסקים בזה. הערת המלבה"ד.
- ↑ ועיין בשו"ת וזאת ליהודה [יו"ד סימן י"ד] לבן רבינו דכתב בזה וז"ל ועיין למוה"ר עט"ר אב"י העזר"י בספרו הבהיר מילי דעזרא ביו"ד סימן י', שנשאל באופן כנידון דידן ממש, וגם שהקדרה היו בה מים רותחים הרבה, וע"ז הביא דברי החיד"א ז"ל שכתב משם מוהר"ש עמאר ז"ל הנ"ל. ועם כי היה די בטעם זה לחוד להתיר שם, שהיו המים רותחים הרבה כמש"ש וכמ"ש החיד"א ז"ל שם וצריך שיהיו המים רותחים מאד, ואם ברור הדבר שהיו המים רותחים מאד ויש דוחק שהוא ע"ש יש להקל יע"ש, וא"כ אין צריך לצרף ספיקות אחרות אם היה ששים כנגדו, ועוד נלוה אליהם סברת הראב"ד ז"ל דמשערינן בדם היוצא דוקא. אלא להיות דמרן אבא זצ"ל מיראי הוראה צירף כל הסניפים להתיר, וגם אולי שלא נתברר בנ"ד שם דהיו המים רותחים מאד ולא היה שעת הדחק דערב שבת כאשר יעויין שם וכו' איך שיהיה לענין נידון דידן נחזור להיתר הכלים, כבר עט"ר מרן אבא אבי העזרי זצ"ל התיר בנידון דידן עפי"ד הרב רב פעלים ז"ל (ח"א ביו"ד סימן ו'), שהאריך להוכיח דאם יש ספק אם יש ששים נגד האיסור העמד הכלים אחזקתיהו דהיה הכלי בחזקת היתר כיעוש"ב וכו' עכ"ל וע"ש עוד באריכות בשיטת הראב"ד וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ח יו"ד ס"ד מש"כ בזה ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.