סדר הדורות/א/ד'רלד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות א ד'רלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי אבינא הנקרא רבינא נעשה ר"י ר"א רל"ד, ולראב"ד מת באותה שנה, ולרש"ג יוחסין ד' בשבת י"ג כסלו שנת תתי"א (ר"ל לשטרות) מת רבינא בריה דרב הונא הוא ד"א רנ"ט וכ"ה בס' כריתות. מת בשנת חתימת התלמוד שנת ר"ס, ורבינא הוא סוף אמוראים (ע"ש) , באותה שנה הרג מלך פרס את אמימר בר מר ינוקא בר מר זוטרא (צ"ע כי אמימר הוא בר מר ינוקא בר רב חסדא) חבירו של רב אשי, ורב משרשיא ומר הונא בר רב אשי ר"ג ותפש את נערי בנ"י והוציאם מן הכלל ועמדו ישראל בצרה גדולה, היה זה שנת רל"ד עכ"ל צ"ד, ובשה"ק דל"ה א' ד"א קל"ד ט"ס, וכתב רש"ג יוחסין ביומיה דרב סמא בריה דרבא בשבת בטבת שנת תשפ"א (הוא ד"א רכ"ט) איתסרו רבנא אמימר בר מר ינוקא והונא מר בר רב אשי ר"ג ומשרשיא בר פקוד ובשמונה עשר יום איתקטלו הונא בר מר זוטרא נשיא ומשרשיא ובאדר דשתא דא אתקטלו רבנא אמימר בר מר ינוקא, ובשנת תשפ"א אסתרו כל בי כנישתא דבבל ואתנקיטו בי יהודאי לאמגושי, ובשנת תשפ"ז (ר"ל לשטרות הוא ד"א רל"ה ובשה"ק שם ד"א רל"ו) שכיב רב סמא בריה דרבא ובתריה מלך רב יוסי וביומוי סוף הוראה ואסתיים תלמודא:

רבה תוספאה מת ד"א רל"ד:

ביוחסין באגרת רש"ג בתחלה בימי רב לא היה עדיין ישיבה בבבל אלא הנשיאים היו נקראים ריש סדרא ואחר פטירתו עשו ישיבה בבבל ע"ד א"י והיא ישיבת סורא, והראשון שהיה ר"י בבבל הוא רב הונא מ' שנה ואחריו רב חסדא י' שנים, ורבה בר נחמני בפומ' ומשם היה ישיבה בפומבדי' ישיבת גולה, ומלך רבה ב"נ כ"ב שנים ואחריו רב יוסף ב' שנים ומחצה ואחריו אביי י"ד שנים, ואחריו רבא בפומ' וסורא י"ד שנים, ואחריו ר"פ י"ט שנים ורב אשי ס' שנים, ואחריו רב טביומי ואחריו רבנא יוסי שבימיו נחתם התלמוד, וכשנפטר רבנא יוסי נשאדו ב' הישיבות בלא גאון עד שהסכימו רבנן סבוראי שהיו אחרי התלמוד שיהיו עושין ב' ישיבות כמו בימי רב הונא, אעפ"י שלא הוסיפו ולא גרעו על התלמוד אעפי"כ היו ר"י והם גאונים דורשין והוראה יצאה מהם לכל ישראל (ועיין שה"ק דל"ח א' ב'):

ואלו המעלות שנתעלתה ישיבת סורא על ישיבת פומבדיתא שלא היה גאון מפומ' אלא מסורא עפ"י ר"י שלה ועוד אם יתקבצו ר"י שתיהן אל ראש גלות בארץ עתיקה בבבל בשבת שרגילין להתקבץ אליו ר"י סורא ותלמידיו קורין על ר"ג ספר התורה מפני גדולתו ור"י פומבדיתא לשמאלו. ואם יסבו בסעודת מצוה אצל אחד מראשי גלות ר"י סורא בוצע תחלה והוא מברך בהמ"ז ובכניסה ויציאה ר"י סורא קודם אפי' היה ר"י פומב' זקן בן פ' שנה ור"י סורא קטן בשנים, ועוד כשהיו משלחין אגרות זה לזה, ר"י פומב' כותב יתקרי הדין ריסקי קמי גאון ורבנן דסורא, ור"י סורא כותב הדין ריסקא קמי רבנן דפומ' ואינו כותב לו גאון, ועוד אם קורא ר"ג בס"ת ר"י סורא מתרגם עליו ור"י פומב' יושב ודומם וכשימות ר"ג כל הרשיות שלו ינתנו לראש סורא ואין לר"י פומב' חלק כלל. ובתחלה היה ישיבת סורא נוטלת שני חלקים וישיבת פומ' חלק אחד ער שמלך כהן צדק בפומב' ורבו בני הישיבה ולא הספיק להם שליש ונפלה קטטה ביניהם עד שנתקבצו ראשי הדור ועשו פשרה ביניהם שיהיו חולקין בשוה ע"ש באריכות:

עוד ביוחסין באגרת רש"ג ראש גלות האיך יתמנה והאיך יכרתו לו כל העם ברית בשעה שיתמנה כך הוא הדבר. אם הסכימה דעת הקהל למנותו מתקבצין ב' ר"י עם בני ישיבתן עם כל ראשי הקהל והזקנים בבית אדם גדול שבבבל מגדולי הדור, וזה שמתקבצים בביתו מתכבד בדבר ויש לו שבח גדול בו וכבודו מתעצם בהקבץ הגדולים והזקנים בביתו, ומתקבצין בבה"כ ביום ה' ומברכין אותו ונותנין יד עליו ותוקעין בשופר להשמיע את כל העם מקטן ועד גדול, וכששומעין הדבר כל אחד ואחד משגר לו מנחה בפי השגת ידו וכל ראשי הקהל ועשיריהם שולחין לו בגדים נאים ותכשיטין יפים וכלי כסף וזהב כל איש ואיש כמתנת ידו, והוא טורח בסעודה ביום ה' ו' בכל מיני מאכל ומשתה ומגדים ומיני מתיקה, וכשמשכים ללכת יום שבת בבה"כ רבים מגדולי הקהל מתקבצים עמו ללכת בבה"כ, וכבר הכינו לו בבה"כ מבע"י מגדל עץ ארכו ז' אמות ורחבו ג' ופורסין עליו בגדים נאים ממשי ותכלת וארגמן ותולעת שני עד שיתכסה כלו ולא יראה ממנו כלום, ונכנסין תחתיו בחורים שנבחרו מנשיאי הקהל וגדוליהם בחורים ותיקים בעלי קול נעים וערב ובקיאים בכל עניינם וראש גלות עצמו היה מכוסה במקום עם ראשי הישיבות והבחורים עומדים תחת המגדול ולא ישב עליו אדם, וחזן הכנסת מתחיל ברוך שאמר הבחורים עונין על כל דבר ודבר מברוך שאמר ברוך הוא וכשאמר מזמור שיר ליום השבת עונין אחריו טוב להודות לה' וקורין כל העם כאחד פסוקי דזמרה עד שגומרין אותן ועומד החזן ופותח בנשמת כל חי והבחורים עונין אחריו תברך את שמך, הוא אומר דבר והבחורים עונין אחריו עד שמגיעין לקדושה ואומרים אותה הקהל בקול נמוך והבחורים בקול רם ומיד שותקין הבחורים והחזן לבדו משלים עד גאל ישראל, ועומדין כל העם בתפלה, וכשעובר לפני התיבה ומגיע לקדושה עונין הבחורים אחריו האל הקדוש בקול רם ומשלים התפלה. ויושבין כל הקהל ויוצא ראש הגולה ממקום שהיה מכוסה בו וכל העם עומדין על רגליהם עד שישב על המגדול שעשו לו ויצא ר"י סורא אחריו וישב על המגדול לאחר שיתן לו כריעה כפוף ויחזיר לו ואחר כך יצא ר"י פומבדיתא ויתן לו גם הוא כריעה וישב לשמאלו, ובכ"ז כל העם עומדין על רגליהם עד שיתקנו שלשתן ישיבתן ויושב ר"ג באמצע ור"י סורא יושב לימינו ור"י פומ' יושב לשמאלו ובינם לבין ר"ג מקום פנוי ועל מקומו פרשו עליו בגד נאה על ראשו ממעל למגדול אחוז בחבלי בוץ וארגמן. וחזן הכנסת מכניס ראשו בסדינו בפני המגדול ומברך אותו בברכות מתוקנות מאתמול שלשום בקול נמוך שלא ישמעו אותו אלא היושבים סביבות המגדול והבחורים שהם תחתיו, ובשעה שמברך אותו עונין אחריו הבחורים בקול רם אמן וכל העם שותקין עד שגומר ברכותיו, ופותח ר"ג ודורש בענין הפרשה של אותו היום או יתן רשות לר"י סורא לפתוח ולדרוש ור"י סורא נותן רשות לר"י פומ' והם נוהגין כבוד זה לזה עד שפותח ר"י סורא ותורגמן עומר עליו ומשמיע דבריו לעם ודורש באימה וסותם עיניו ומתעטף בטלית ומכסה פדחתו ולא יהיה בקהל כשדורש פוצה פה ומצפצף ומדבר דבר וכשירגיש באדם שמדבר פותח עיניו ונופל על הקהל אימה ורעדה, וכשגומר מתחיל בבעיא ואומר ברם צריך את למילף ועומד זקן אחד ורגיל ומשיב כענין ויושב ועומד החזן ואומר קדיש וכשמגיע בחייכון וביומיכון אומר בחיי נשיאינו ר"ג ובחייכון ובחיי דכל בית ישראל, וכשגומר הקדיש מברך ר"ג ואחר כך מברך ראשי ישיבות וכשגומר הברכה עומד ואומר מדינה פלונית וכל בנותיה כך וכך יבא מהן וזוכר כל הישיבות שהן משלחות לישיבה ומברך אותם ואחד כך מברך האנשים שבהם שמתעסקים בנדבה עד שתגיע לישיבות, ואח"כ מוציאין ס"ת וקורא כהן ואחריו לוי וחזן הכנסת מוריד ס"ת לר"ג וכל העם עומדין והוא מקבל ס"ת מידם ועומד וקורא בה, ור"י עומדין עמו ור"י סורא מתרגם עליו ומחזיר ס"ת לחזן ומחזירה לתיבה וכשמגיע לתיבה יושב במקומו וכל אדם יושבין במקומם, ואחריו קוראין ראשי כלות ואחריהם תלמידי ראשי ישיבות אבל ר"י עצמן אינם קוראין בס"ת באותו היום מפני שקדמן אחר, וכשמפטיר המפטיר עומד אדם גדול ועשיר ומתרגם עליו ויהי לו שבח וכבוד בדבר זה וכשמשלים יוסיף לברך ר"ג בס"ת וכל שלוחי צבור שהן רגילין ובקיאין בתפלה עומדין סביבות התיבה ואומרין אמן. ומברך אח"כ ר"י שניהם ומחזיר ס"ת למקומה ומתפללין מוסף ויוצאין, וכשיוצא ר"ג כל העם יוצאין לפניו ולאחריו ואומרין לפניו דברי שירות ותשבחות עד שמגיע לביתו, אבל ר"י אין הולכין עמו עד ביתו, וכל התלמידים שהולכין עמו ומלוין אותו עד ביתו אינו מניח אחד מהם שיצא מביתו עד ז' ימים ומאותו עת ואילך אין יוצא מפתח ביתו והעם מתקבצין ומתפללין עמו תמיד בחול ובשבת וי"ט ואם רוצה לצאת ולעשות צרכיו רוכב במרכבת המשנה במרכבת שרי המלך בבגדים נאים והולכין אחריו עד ט"ו אנשים ועבדו רץ אחריו וכשעובר על אחד מישראל רצים אליו ומחזיקין בידיו ומסבירין פניו וכן עושה כל אחד מישראל שיעבור עליו עד שיתקבצו עליו כמו נ' או ס' עד המקום שהוא בא שם, וכשהוא חוזר אל ביתו עושין לו כזה המנהג ולעולם אינו יוצא עד שהולכין אחריו כל סיעתו ודומה בהליכתו כאחד משרי המלך. וכשהוא רוצה ליכנס לפני המלך לבקש ממנו דבר או לראות פניו, מבקש משרי המלך ועבדיו הנכנסים אליו תמיד לדבר אל המלך שיתן לו רשות ליכנס אליו ונותן לו רשות על השוערים להכניסו וכשנכנס רצין לפניו כל עבדי המלך והוא הכין בחיקו זהובים וזוזים שיתן לאותם עבדים הרצים לפניו עד שלא יכנס והוא מכניס ידו לחיקו ונותן לכ"א וא' מה שיזמין לו הקב"ה והם מכבדין אותו ואוחזין בידו עד שהוא בא ועומד לפני המלך ומשתחוה לו והוא רומז עליו שהיה עומד על רגלו אחת וסומכה בשניה עד שרומז המלך לא' מעבדיו עליו ולקחו בידו ומושיב אותו במקום שרמז המלך שיושיבנו בו. ואח"כ מדבר עם המלך והמלך שואל אותו על שלומו ועל דבריו ועל מה נכנס אליו והוא מבקש רשות ממנו שידבר בפניו והוא מרשה אותו ואז מתחיל בהלולים וברכות המוכנים לו מקודם לכן ומסדר לפניו מנהג אבותיו ואבות אבותיו ומפייסו בדברים ערבים עד שעושה בקשתו ונותן לו שאלתו וכותב לו כל חפצו שיבקש ממנו ויוצא משם ונפטר בשמחה ובשלום:

ואלה החוקים אשר היו לר"ג לקחת בכל שנה ממקום הנק' נהראין וכל פרוורהא רחוק מבבל כמו חצי יום במזרחה ומוציא אליהם דיין ברשותו וברשות ראשי ישיבות וכותב לו אליהם כי לקח רשות מהם ומוציא אליו מן המקום ההוא ויכנס לו משם כמו ס' או ע' זהובים, וכשהוא מגיע לשם בורר לו שנים מחשובי המקום להמנות עמו על כל פסקי דינין שעושה, ואם אותו דיין הממונה ישר ובקי בדינים כתבו החשובים וראשי המקום אל ר"ג ומשבחין אותו בעיניו, ואם ח"ו יהיה בו דבר רע או דופי כותבין אל ר"ג ואל ר"י פלוני כמה מקולקלין מעשיו ודרכיו ומסירין אותו וממנין אחר תחתיו, וזה החוק שנוטל הדיין מאנשי המקום מכל א' שהוא מבן כ' ולמעלה ב' זוזים בשנה זוז בפסח וזוז בסוכות, מהכתובה וגט ושטר חוב ושטר מתנה ומכירה יש לתת לבעלים ד' זוזים ושליש במשקל ישמעאל, והסופר אין לו אלא הקבלנות שפוסק הדיין לתת לו השנה הכל לדיין אף שהלך הדיין למקום אחר. והדיין יש לו בני אדם שמעיינין וחוקרין ומשקיפין על כל רשותו שלא יהא אדם עושה מאלה הדברים שכתבנו אלא על פיו, וכל מי שכותב שטר בסתר מנדה אותו וקונס אותו שיתן שכר השטר ומלקהו, ואם היה עני לתת הדבר הקצוב נוטל ממנו הסופר כפי השגת ידו ברשות הדיין, ויש לדיין על הטבחים זהב בכל שבוע, וגם לר"ג יבא אליו מרשות מדינת פרס בכל שנה כ' זהובים ע"ז המנהג, ויש לו מקום א' ונקרא חלואין בינו ובין בבל מהלך ה' ימים ומקבל ממנו ק"ן זהובים בשנה על חוק הנזכר, וגם יש לו מקום אחד נקרא קצר והיא ארץ מולדתו ויוצא לו ממנו ל' זהובים בשנה ויש לו בבבל מקום ששם ביתו והוא ברשותו ויש לו שם על כל אחד ואחד מישראל שני זוזים בפסח ובסוכות ואין נוטל מעניים כלום כי העשירים מקילין עליהם והטבחים נותנים לו רביע זהוב בכל שנה, כללו של דבר שמגיע אליו בכל שנה מכל אלו המקומות ת"ש זהובים ואם רצה כותב למקומות רחוקים שיסמכוהו ויכבדוהו כותב להם ועושין בקשתו. ואם יצא בנו של ר"ג לב"מ שירצה נושאין לו פנים ומכבדין אותו ונותנין לו מנחה ואין נמנעים מזה הדבר אבל עושין כ"א וא' עמו לפי כבודו וגדולתו ואם לא ישאו לו פנים ולא יכבדוהו במתנותיהם שולח אביו פתיחות וחרמות. ופעם בנו של דוד בן זכאי יצא למדינת פרס שהוא מרשות אביו ולא כבדוהו ולא נשאו לו פנים ושלח והודיע לאביו ואביו הוציא עליהם פתיחות וחרמות והודיע למשנה והמשנה הודיע למלך וכתב המלך אל מלך פרס לסמוך ידו ולעזרו עליהם וכששמע מלך פרס והגיע כתב מלך בבל לידו שלח ידו בהם ונטל מהן ממון הרבה מפיוס שהוא רשות אביו ומכל פרוורהא וחזר לבבל ולא היה אחד מר"י מי שיערער עליו בדבר זה, וכשימות ר"ג כל הרשיות ינתנו לר"י סורא. וסופר ר"ג נוטל שכרו מר"ג, ואין לר"ג בנדרים ונדבות שמשגרים קהלות ישראל אל הישיבות כלום כי אינם משגרים אותם אלא עם שאלותיהם ובשאלות אין לר"ג עסק בהם. וכמו כן מנהג ראשי ישיבות כשיתמנה אחד מהם כן מנהגם לעשות לו כדרך שעושין לר"ג כשממנין אותו חוץ מס"ת שאין מורידין אותה אליו אלא הוא עולה אליה כדרך כל אדם, וכך היו נוהגין ר"י בכ"מ רשיותיהן שמוציא אליו הדיין שלהם כמו שכתבנו שמוציא הדיין ר"ג מרשיותיו ואלו הרשיות שיש לר"י סורא הנקרא וסא"ט ויוצא אליו ממנו ומפרוורהא ק"ן והובים לשנה ומבצרה ופרוורהא ש' זהובים לשנה והוא הנקרא כלה ועוד לו מקום הנקרא גמוס בינו ובין אופיר מהלך ב' ימים וכן אופיר עצמה ברשות סורא, כללו של דבר מה שיוציא לסורא מרשיות שלו בכל שנה אלף ות"ק זהובים לבד הנדרים והנדבות, ויש להם בבבל רשיות צפונה דרומה מזרחה וימה נוהגין עמהם כמו שנוהג ר"ג במקומות שלו שיש לו בבבל כו' וטבחי רשויות סורא נותנין לר"י שלהם רביע הזוז בשבוע ופעמים שיהיה לישיבת ר"ג צוק הזמן ושולחין כתבים לכל קהלות ישראל ומודיעים ענים ולחצם וכל קהל וקהל שולחין להם מתנות כפי כחם והשגת ידם וכמו כן מנהג ר"י פומב' בכל רשיותיו. וכל השאלות שמשתלחין לא' מר"י בשמו אין לר"י האחר כלום בנדרים ונדבות הבאות עם השאלות וכאשר נשתלחו השאלות בשמם הם יקחו נדרים ונדבות הבאות עמהם. ואם סתם משלחים חולקין ב' הישיבות בשוה וכך היה מנהגם בחלוק כל מה שמגיע אליהם מנדרים ונדבות בכל השנה הן מניחין ביד אדם נאמן לצורך הוצאות התלמידים הבאים מכל המקומות בחודש כלה שהוא אלול בקיץ וא' (נ"ל צ"ל ואדר) בחורף, וכ"א וא' מתלמידים במקומו גורס ומעיין כל אותם ה' חדשים המסכתא שא"ל ר"י בצאתם מעמו ובאדר אומר להם מסכת פ' נפרש באלול וכמו כן באלול אומר להם מסכת פ' נגרוס באדר ובאים כולם ויושבין לפני ר"י באדר ואלול ור"י עומד עליהם על גרסתם ובודק אותם, וזה סדר ישיבתם ר"י יושב ולפניו י' אנשים והיא נקראת דרא קמא ופניהם אל פני ר"י וי' שיושבים לפניו בהם ראשי כלות וג' חברים ונקראו ראשי כלות שכ"א מהם ממונה על י' מן הסנהדרין והם נקראים אלופים, וכך היה מנהגם אם נפטר א' מראשי כלות ויש לו בן הממלא מקומו יורש מקום אביו ויושב בו ואפילו היה קטן בשנים. וכן מן החברים כשיפטר אחד בנו ממלא מקומו ואין א' דולג על מפתן חבירו. ואם אינו ממלא מקום אבותיו וראוי לישב באחד מז' דרי יושב בה. ואם אינו ראוי לישב עמהם יושב עם בני בי רב ועם שאר תלמידים שהם כר' מאות איש והס' (צ"ל והע') סנהדרין שהם ז' שורות, שורה ראשונה יושבת כמו שזכרנו ואחריהם י' עד ז' שורות ופני כלם אל פני ר"י וכל התלמידים יושבין אחריהם ואין אחד מהם מכיר מקומו אבל הז' שורות כל אחד ואחד מכיר מקומו יאין אחד מהם במקום חבירו ואם יהיה אחד מהם מן הז' שורות גדול בחכמה מן האחר אין מושיבין אותו במקומו מפני שלא ירשה מאביו אבל מוסיפין לתת לו יותר מחוקו מפני חכמתו, וכשירצה ר"י לנסותם בגירסתן יועדו עליו כלם בד' שכתות כל חודש אדר והוא יושב והשורה א' גורסין לפניו ושאר השורות שומעין ושותקין וכשמגיעים למקום הצריך להם לדבר ידברו בו בינם לבין עצמם ור"י שומע אותם ומבין דבריהם ואח"כ קורא והם שותקין ויודעין שכבר הבין מחלוקתם וכשישלים קריאתו דורש וגורס באותו מסכת שגרסו בימי החורף כ"א וא' בביתו ומפרש בכלל דבריו הדבר שנחלקו בו התלמירים ועתים שהוא שואל מהם פירוש הלכות והם מכבדין זא"ז והכל מכבדין את ר"י ושואלין אותו פתרונן ואין אחד מהם יכול לדבר בפניו עד שיתן לו רשות והם מדברים ב"א ואחד כפי חכמתו והוא מרחיב להם דבריו בפתרון כל הלכה והלכה עד שיתברר להם הכל וכשמתברר להם הכל יפה עומד א' מדרא קמא ודורשה ברבים עד ששומעין אותה כקטן כגדול וכל מי שרואה אותו עומד יודע שאינו עומד אלא לברר הברייתא שממנה סיוע השמועה, ואז מדקדקין בה שאר התלמידים וחוקרין אותה ומבארין אותה באר היטב וכך היו עושין כל ימות החודש ובשבת רביעי' קורין כל הסנהדרין וכל התלמידים ור"י מעיין בהם וחוקר אותם ומנסה אותם עד שיתברר לו המהיר בחכמה מחבירו וכשרואה באחד שאין תלמודו סדור בפיו יקשה עליו יותר ויגרע לו מחוקו ונועד בו ומוכיחו ומודיעו המקומות שנתרשל ונתעצל בהם ויזהירו בנפשו ומתרהו שאם ישנה כן פעם אחרת ולא ישים לבו לתלמודו שלא ינתן לו כלום ולפיכך היו מתחדדין ומתעסקין בלמודם יפה שלא יכשלו לפניו בדבר הלכה, וכל השורות אינן הולכות מעמו עד שמודיעם המסכת שיתעסקו בה כ"א בביתו ולשאר תלמידים א"צ להודיע אלא כ"א גורס באיזה מסכת שירצה, וכך היה מנהגם בתשובת השאלות בכל יום מהחודש אדם מוציא אליהם כל השאלות שהגיעו אליו ונותן להם רשות שישיבו תשובה עליהם והם מכבדין אותו ואומרים לא נשיב בפניך עד שהא תוקף בהם ואז מדברים כ"א דעתו לפי חכמתו ומקשין ומפקקין ונושאין ונותנין בכל דבר ומעיינין יפה יפה ור"י שומע דבריהם ומבין כל מה שאומרין ומקשין זה לזה ועומד ומעיין דבריהם עד שיתברר לו האמת ומיד יצוה לסופר להשיב ולכתוב, וכך היה מנהגם לעשות בכל יום עד שמשיבין כל השאלות שבאו להם השנה מקהלות ישראל, ובתכלית החודש יקראו התשובות והשאלות במעמד כל החבורה כלה וחותם עליהם ר"י ואח"כ שולחין אותן לבעליהן ואז מחלק הממון אליהם עכ"ל:

כתב שה"ק דל"ג ב' ול"ד א', סורא הוא מתא מחסיא היא ארם צובה סמוך לא"י היא כפר טרשא, וע' זוהר וירא למה נקראת מתא מחסיא:

סדר רבנן סבוראי

רבנן סבוראי היו אחד חתימת התלמוד ולא הוסיפו וגרעו ממנו (רק ליתן טעם וסברא (ה"ק) לכן נקראו סבוראי) וכתב שה"ק דל"ה א' נקראו רבנן סבוראי לפי שנתגלגלו לישראל צרות משונות ולא היו יכולין הישיבות ללמוד על מי מנוחות והיו מפלפלין על הבנת משניות כפי הסברות. ומ"מ נמצא דבריהם בתלמוד שהוסיפו על חיבור רב אשי בתחלת קדושין ושאר מקומות רב אחאי ורב אבהו והם רבנן סבוראי, כ"כ ר' שמשון מקינון בספר כריתות ח"ד. ודע כי רש"ג והראב"ד לא נתכוונו יחד בסדרת רבנן סבוראי והגאונים, אך מאחר שרש"ג היה קרוב להם בזמן יותר מהראב"ד גם הגאונים היו בית אבותיו של רש"ג הוא יותר מוחזק ע"כ נסדר רבנן סבוראי והגאונים על פי ת' רש"ג ומה שאין מספיק תשובת רש"ג נקח כפתור מקבלת הראב"ד (כ"ד צ"ד):

בספר כריתות י"ע שער ב' סימן ב' ואתו רבנן סבוראי ואלה שמותם. רב אחא מבי חתים. רב גביהה מארגיזא. רב אחא בר נהלאי, רבנא סמא בר רבנא יהודה, רב שמואל מפומבדיתא. רבינא בר ארימנא, רב אחדבוי בר קטינא. מר זוטרא בר חיננא. ובימיהם יצא שגעון לעולם. קע"ב לאחר מנין שטרות ש"פ לפני החורבן עכ"ל. וצ"ע כי לא הבנתי ולא מצאתי זכרם:

כתב יוחסין בסדר הקבלה שהעתיק הרמ"א ואח"כ עמדו רבנן סבוראי הראשון היה רבה בר יוסף שהיה ר"י אחר רבינא ל"ח שנים (ולדעתי היה ר' יוסי ע"ל ד"א רל"ה). ובימיו נחתם התלמוד וכמו ע' שנה היה משהתחילו לחבר התלמוד עד שנחתם, ושי"ו שנים משנכתבה המשנה עד שנחתם התלמוד ונפטר רבה בר יוסף ד"א רע"ד. ובדור השני היה רב אחאי בר רב הונא:

מעבר לתחילת הדף ·