נשמת אדם/א/ד
|
< הקודם · הבא > |
דין שאסור בד"ת נגד ערוה
א[עריכה]
לדין ב'
[א] כ"כ כל הפוסקים דבפחות מטפח מותר ואף שרמ"א כתב די"א דאפי' פחות מטפח אסור כבר כתבו הב"ח וא"ר דאף דעת רמ"א כן ע"ש וכן מוכח מלבוש תלמידו שכ' כדעת המחבר. ונ"ל דאפי' לדעת הגמ' אינו אלא מדרבנן דלא מסתבר כלל לומר דמה שהוא נקרא ערוה מה"ת לאחרים לא יהיה ערוה לבעלה דמ"ש. אע"כ דאינו אלא מדרבנן משום הרהור. והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרי' דהוי ערוה היינו מדרבנן. שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפירש"י שם לכן אסרו חכמים. וה"ה פחות מטפח. ולפ"ז נ"ל דאף דקיי"ל בש"ע ס"ס ע"ה דאפילו עצימת עינים לא מהני היינו דוקא בערום ממש אבל במה שאינו אסור אלא משום שלא יבא להרהר כיון שמעצים עיניו מותר אך צ"ע בטפח מגולה וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה כדכתיב תגל ערותך. צ"ע אם הוי ערוה דאורייתא. ונ"מ אם מהני עצימת עינים. ועוד נ"מ לפי שכתבתי בכלל ג' סימן ל"ג ובנ"א שם דדבר שאסור מה"ת בתפלה צריך לחזור. וא"כ צ"ע. ומלשון הרמב"ם שכ' כל נגף אשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא כו' משמע דוקא כשמסתכל אסור אבל כשמעצים עיניו מותר ובערוה כ' עד שיחזיר פני ומשמע דאינו אלא מדרבנן וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |