מראה הפנים/פאה/א/ב

מראה הפנים פאה א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הכל לפי גודל השדה ולפי העניים. בנוסחת המשנה לפי רוב העניי' ואין נ"מ בזה. ופירשתי בפנים על דרך הרמב"ם ז"ל כמ"ש בסוף פ"א מהלכות מתנות עניים כיצד שדה שהיא קטנה ביותר שאם הניח ממנה אחד מששים אינו מועיל לעני הרי זה מוסיף על השיעור וכן אם היו עניים מרובים. מוסיף ואם זרע מעט ואסף הרבה שהרי נתברך מוסיף לפי הברכה ע"כ. ובשדה גדולה ועניים מועטין שנותן לפי השדה זה פשוט הוא ולא היה צריך לבארו דלא אמרו אלא להוסיף במקום שצריך הוספה ומהיכי תיתי שיפחות מכשיעור שתקנו חכמים וכן כתב הרא"ש ז"ל בפי' המשנה שלו. ולמדנו עוד מדברי הרמב"ם ז"ל דהא דאמרו שיש לו להוסיף לפי הברכה היינו דוקא אם היו עניים מרובים שהרי לא כתב זה ואם זרע מעט וכו' עד אחר חלוקה וכן אם היו עניים מרובים וכן פי' המשנה ולפי רוב הענוה אחלוקה דלעיל מינה ולא תקשי הא בלא"ה צריך להוסיף הוא בעניים מרובים הא ליתא דודאי מוסיף הוא בכדי שיגיע חלק לעני שיהא מועיל לו ואם יתן להם כ"א כשיעור לא יגיע לכל אחד כ"א הדבר מיעוט ואינו כלום ולפיכך אמרו בזה להוסיף אבל אם נתוסף לו ברכה בשדהו צריך הוא להוסיף לפי הברכה יותר ויותר ולא דמיא האי הוספה להאי הוספה. כך היה נראה מדבריו ז"ל בחיבורו אלא שבפי' המשנה כתב וכן אם תוציא הארץ זרע רב והעניים מועטים יתנו הרבה והכריחני להוציא סברא זו מדבריו בחיבורו דנראה שכך הוא נלמד מדברי הש"ס דהכא דקאמר ביתר מכשיעור בהא הוא דתני בברייתא דאין אומרין לו הבא גמלים וטעון אבל בכשיעור אומרים לו הבא גמלים וטעון אלמא דהיכא דאם מוסיף הוא יגיע לעני אחד הרבה ביותר וכגון שעניים מועטין בזה אין אומרי' לו הבא גמלים וטעון כלומר שבזה לא אמרו להוסיף הרבה והרבה לפי הוספת הברכה כדלעיל אלא דבכשיעור אומרים לו הבא גמלים וטעון שהרי אי אפשר לפחות משיעור שתקנו חכמים ובהא לא איכפת לן אם מגיע לעני אחד הרבה ביותר דאי לא תימא הכי ולחלק לפי הסברת שזכרנו א"כ מ"ש דבכשיעור לא חששו אם מגיע לעני אחד הרבה ביותר ומ"ש ביותר מכשיעור דחששו לכך:

והר"ש ז"ל פי' בזה דאין אומרי' לו הבא גמלים וטעון אם יתעשר העני בפאה אין להרבות בפאה שלא יפקיע את המעשר. וכי קאמר במתני' ביותר מכשיעור והיינו בשדה מיעוטה ועניים מרובין שנותן יותר מששים התם הוא דקתני דאין אומרים לו הבא גמלים דאין להרבות כ"כ שיתעשרו בה אבל בכשיעור דהיינו בששים אומרים לעני הבא וטעון דכיון שהוא עני עתה יכול ליטול הרבה כאחת כדתנן בסוף מכילתין היו לו מאתים חסר דינר אפי' אלף נותנין לו כאחת עכ"ל ומי יתן וידעתי זה להבין דאם יכול הוא ליטול הרבה כאחת כשהוא עני עתה א"כ מאי איכא בין נתינת בעה"ב בכשיעור לבין יותר מכשיעור הלא העני יכול הוא לקבל הרבה כאחת לעולם ומאי איכפת לן אם יתעשר ואם דחששו להפקעת המעשר א"כ מפני מה אמרו להוסיף כלל על תקנת חכמים דכשבאנו לחששא זו אין לנו סברא לחלק ולומר דפעם חששו להפקעת המעשר ופעם לא חששו אלא ודאי דבלא"ה ליתא דכל שהוא נותן משום פאה אין כאן הפקעת מעשר דפטור הוא ממעשר מדינא ובהדיא אמרו הכא בריש מכילתין דאחר שקצר שבולת הראשונה יכול הוא לעשות כל שדהו פאה. וכבר זכרתי שם ד"ה הרי אין אדם וכו' דדעת הרמב"ם בזה נמי כן שכתב ואם נתן להם רוב קציר משום פאה ה"ז פטור מן המעשרות וכהאי ברייתא דנדרים ע"ש והתם סתמא קתני עושה אדם את כל שדהו פאה ולא מחלקינן אם שדהו גדולה או לא ואף אם אין כאן אלא עני א' ואם יקח את הפאה יתעשר ולפי מה שפירשנו להא דמחלק בגמ' בין יתר מכשיעור לכשיעור הכל ניחא וכמו שבארנו דהך תוספת שהיא מחמת הוספת הברכה והיא הוספה ביותר זה לא אמרו אלא בעניים מרובין בכדי שלא יגיע לעני אחד עד שאומרים לו הבא גמלים. וכלומר דמסתמא אם הן מרובים לא יגיע לאחד מהן כל כך הרבה והכוונה דלא החמירו על הבעה"ב בהך הוספה שהיא מרובה ביותר אלא בעניים מרובים. ובכשיעור ודאי לא איכפת לן אם יגיע לעני אחד הרבה ביותר דהא אין לו לפחות משיעור תקנת חכמים. ופירוש זה עולה יפה בהסוגיא ובלי שום פקפוק לדינא. ועולה לדברי הרמב"ם בחיבורו אבל לא למ"ש בפירושו ורואין אנו שחזר בו מפירושו כמו שנראה בהרבה מקומות בחיבורו ובפרט בסדר הזה תמצא ברוב המקומות שחזר בו בחיבורו מפירושו במשנה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף