מראה הפנים/עבודה זרה/ד/א

מראה הפנים עבודה זרה ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי ישמעאל\. כמה הן רגלי מרקוליס וכו' נ' אמה. ואפשר שנראית שהן מפוזרות מן המרקוליס וכמו רגליו הן ועד נ' אמה חשיבי כמרקוליס ומצאתי להריטבא ז"ל שפירש כן ורש"י ז"ל פי' שאין נראין עמו אין סמוכות לו כדמשמע מהתם והרמב"ם ז"ל סתם וכתב בפ"ז מעכו"ם הל' י"ז וכן אבני המרקוליס אבן הנראית שהיא עמו אסור בהנאה:

נתן את השניה וכו'. הא דנקט האי דינא במרקוליס למעוטי בשוחט בשעת נתינת אבן השניה דאכתי לאו שם ע"ז עלה א"נ קמ"ל דאף דאין דרך מרקוליס בזביחה מיחייב עלה כדר"א התם בפרקין דף נ"א ע"א מנין לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב וכו' ונתבאר מזה בפ"ז דסנהדרין. ופלוגתא דר"י ור"ל באותו ואת בנו לע"ז כבר בארתי פ' אלו נערות דדברי ר' יוחנן קאי אף לכי הא דאתא רבין וכו' דחייבי מיתות שוגגין ומלקות אפי' לרבין אליבא דר"י חייבין במלקות ולא פליג ארב דימי אלא בחייבי מיתות שוגגין וממון דפטורין מממון:

תיפתר בקובע לו מקום. לא קיימא המסקנא הכי אלא כי הא דמסיק ר' יוחנן לקמן גבי מפשוטיתא דתעניתא וקאמר ואתייא וכו' לא היתרו השתחויה אלא לתענית ציבור ובלבד על הצד וזהו כהאי דקאמר בסוף פ' אין עומדין חזינא לאביי ורבא דהוו מצלי אצלויי. מיהו משמע מתוס' פ"ג דמגילה דבלא פישוט ידים ורגלים אסור הוא מדרבנן בלא הטיית צדהו כדהוכיחו שם גבי רב איקלע לבבל בתענית ציבור וכו' דלתירוצא קמא דהתם אסור מדרבנן ולתירוצא בתרא ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוא דעביד דזהו מן התורה אסור ובלא פישוט ידים ורגלים אין אסור אפי' מדרבנן ולפ"ד שם משמע דבפישוט ידים ורגלים דמן התורה הוא אין היתר בהטייה מן הצד שלא כתבו ההיא דמצלי אצלויי אלא ללי' קמא וליתן טעם מה שנוהגין ליפול על פניהם במקום רצפת אבנים ומהכא משמע דאפי' בפישוט ידים ורגלים יש היתר על הצד שהרי על מפשוטיתא דתעניתא דנוהגין בבבל קאמר ואתייא וכו' ובלבד על הצד. ונראה דזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות עכו"ם שהרי כתב שם בהלכה ו' ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה בד"א בשאר הארצות וכו' ואם לא מצא דבר מבדיל בינו לבין האבן הולך למקום אחר ומשתחוה או שוחה על צדו ומטה כדי שלא ידביק פניו באבן. הרי דאפישוט ידים ורגלים קאי ושרי בשהוא מטה על צדו ואינו מדביק פניו באבן ממש ומכאן הוא דנלמדו דבריו ורב דלא הטה על צדו לא רצה לשנות מנהגו והרי הוא בכלל דקאמר התם לשינוייא בתרא לא משני ממנהגיה. ובהא דכתבו התוס' בשם רב האי גאון דבלא פישוט ידים ורגלים מדרבנן מיהא אסור כשאינו מטה על צדו כדמוכח מלישנא קמא בזה הוא דפסק כוותיה כדכתב' שם בהלכה א':

וערובתא דיומא שביעיא. מכאן הביאו התוס' ראיה בפ' לולב וערבה דף מ"ד ע"א לפי' ר"ת בהא דאמר ר' יוחנן דילכון אמרי דילהון הוא ממנהג נביאים הוא ולא יסוד נביאים ושם מצוין פ' אין מעמידין וט"ס הוא. ומשמע הכא דר' יוחנן אמר שקבלו לאלו הדברים שעלו מבבל דהא לא אשכחן דפליג וכמו דמסיק הכא למילתא דמפשוטיתא ה"נ בערובתא אבל בבבלי שם משמע לפי המסקנא דפליג דר' יוחנן אמר בגבולין יסוד נביאים ועיין בחיבורי פני המנורה נר הרביעי במצוק הרביעי מ"ש מזה:

לית הדא פליגא על ר"ל וכו'. כבר נתבאר זה בפרק דלעיל בסוף הלכה א' ובכמה מקומות באותו פרק:

שברי ע"ז אין להן ביטול. כדפרישית דמחמת שנשברו אין להן ביטול אלא צריך שיבטלן אע"ג דשיברו ע"ז הן וכדרב דהתם בסוף פרק דלעיל דצריך שיבטל כל קיסם וקיסם ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח שם הלכה י"א כאוקמתא בתרייתא דהתם:

יפה לימדנו רבי וכו'. התם בדף נ"ב ע"א בעא מיניה ר' יוחנן מר' ינאי תקרובות ע"ז של אוכלים מהו וכו' ושמעינן דלענין איסור פשיטא לן דאין ביטול לתקרובת ע"ז וכדרב גידל בריש פרקין דיליף לה מקרא. ומשמע מהכא דאבני מרקוליס אית בהו משום תקרובת ע"ז כדמחלק בין אבנות הנזרקות לה דאותן תקרובת הן ואין מתבטלין ובין אבני מרקוליס עצמן דע"ז הן ויש להן ביטול כשאר ע"ז כדמוכח מעובדא דר' שמעון ברבי אבל התם דקאמר בדף נ' על מתניתא דאייתי רבה בר ירמיה נכרי שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים מותרות דל"ק מדרב גידל דכעין פנים בעינן וליכא ומשמע דאין חילוק באבני מרקוליס ואפילו אבנים הנזרקות לה אין בהן משום תקרובת לענין דלא מהוי להן ביטול וכן מוכח בהדיא מהא דלקמן שם דף נ"א ע"א דקאמר זריקה משתברת בעינן אלא מעתה אבני בית מרקוליס במה יאסרו וכו' רב אשי אמר כל אחת ואחת נעשית תקרובת לעצמה ותקרוב' לחבירתה ופי' רש"י ז"ל תקרובת לעצמה שהרי אין לה עבודה אחרת אלא זריקתה ובזריקתה נעשית ע"ז ונעבדה ואפי' אחרונה נאסרת משום ע"ז עצמה שמעינן לרב אשי דיהיב טעמא לאיסורא דבתרייתא דמשום ע"ז עצמה היא וכן לכלהו הנזרקות וא"כ לא משכחת לה באבני מרקוליס דליהוי להו שם תקרובת לחוד ולא ע"ז עצמה לענין דה"א דלא תהני להו ביטול ובהכי מסולקת תמיהת הרמ"ך שהביא הכ"מ שתמה במה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מעכו"ם בהלכה ט' ותקרובת ע"ז אינה בטילה לעולם אמאי סתם דבריו והא יש תקרובת דיש לה ביטול היכא דלא הוה משתבר כעין פנים וכדחזינן באבני מרקוליס שבטלן נכרי דשרו וכו' דלק"מ דדעת הרמב"ם ז"ל דאין אבני מרקוליס בכלל שם תקרובת לענין ביטול ודקאמר אבני מרקוליס שבטלן נכרי מותרות מהאי טעמא גופיה דאין בהן שום אבן דליהוי עליה שם תקרובת ולא ע"ז עצמה כדרב אשי והיינו נמי דסתם דבריו גם לקמן בהלכה י"ב וכיצד מבטלין אבני מרקוליס וכו' דאף אבנים הנזרקות לה כולן בכלל ע"ז דמרקוליס הן ולא שייכא כלל לשם תקרובת בהן כי היכי דמחלק בין תערובת מרקוליס לשארי תקרובת לענין ביטול:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף