מראה הפנים/סנהדרין/ה/א

מראה הפנים סנהדרין ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היו בודקין אותו. כדי להבין הסוגיא בגמרא ראיתי להבי' מחלוקי הדעות בדיני חקירות ובדיקות ויש מסוגיא זו קצת ראיה לא' מן הדיעות דעת הרמב"ם ז"ל שמלבד השבע חקירות הנמנין במשנה יש עוד הנקראין חקירות ודין חקירות להם שאם א' מהן אמר איני יודע עדותן בטילה כמו שכתב בפ"א מהל' עדות הל' ד' דלדעתו ז"ל אלו שבע חקירות הנשנן הם כלל החקירות השוות בכל לכל עדות מחייבי מיתות ב"ד ובפרטן יש עוד חקירות כגון בע"ז את מה עבד ובמה עבד ובחילול שבת איזו מלאכה עשה והיאך עשה ובחייבי מלקות אם אכל ביוה"כ איזה מאכל אכל וכמה אכל ובהורג את הנפש במה הרגו וקראו אותן מכלל החקירות יתירין על אלו השבע השוות בכל והשיג עליו הראב"ד ז"ל במה שכתב בפירוש בריש פ"ב דבמה הרגו אם אמר א' מהן איני יודע דעדותן בטילה הא מבדיקות הוא ואין עדותן בטילה וכן יש עוד סברות לקמן כדעת הראב"ד דבדיקות הן. ובענין מכירים אתם אותו דאמרו בגמ' דף מ' ע"ב בהדיא עובד כוכבים הרג או ישראל הרג וכן פי' רש"י ז"ל במתני' מכירים אתם אותו את ההרוג שמא עובד כוכבים היה והוא ז"ל כתב בריש פ' י"ב מסנהדרין כיצד דנין דיני נפשות כשיבאו עדים וכו' אומרין להן מכירים אתם אותו התריתם בו אם אמרו אין אנו מכירין אותו וכו' ה"ז פטור ולא כתב אם עובד כוכבים הרג וכו' דמשמע שאין השאלה אלא אם מכירין את ההורג וכ"כ לקמן בהלכה ג' אמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו וכו' ויתבאר הטעם לקמן לדעתו ז"ל בזה ומצאתי בחידושי הר"ן ז"ל שהביא עוד דעות חלוקות בענין זה וכתב בשם הר"ר זרחיה הלוי ז"ל. וגם בספר המאור לא נמצא זה מפירושיו כ"כ וז"ל דעת הר"ז הלוי ז"ל דמכירין אתם אותו התריתם בו הוי עיקר העדות ואם אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטלה אבל עובד ע"ז את מה עבד ובמה עבד הוי בדיקות ואם אמר אחד מהן איני זוכר את מה עבד ובמה עבד אבל יודע אני בודאי שעבד ע"ז עדותן קיימת דבדיקות הוי. ובשם ה"ר דוד בונפר (שהוא קבל מהרמב"ן ז"ל ותלמודו היה) כתב שהוא סובר שהשבע החקירות המנויות במשנתינו אין עדותן קיימת זולתן אבל מכירין אתם אותו עובד כוכבים היה וכו' אם לא שאלו אותן עדותן עדות שהעדים כך הם מעידין מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש וחייב מיתה ויש בכלל דבריהם שהם ידעו שישראל הרג ושהתרו בו ושקבל עליו ההתראה אלא שיש להן להדיינים לבודקן ולשאול להם על כל דבר ודבר שאין לסמוך עליהן מן הסתם וכן דעתו בע"ז את מה עבד וכו' ע"כ תוכן דבריו והשיג ג"כ על הרמב"ם דמשוה למה עבד ובמה הרג לחקירות ומזה נדע כי דעת הרמב"ם בענין אם עובד כוכבים הרג וכו' כסברת הר"ר דוד ז"ל בזה והוסיף עוד לדעתו שא"צ לשאול אותן על זה שבכלל דבריהן הוא וכן משמע מסוגיא הכא דקאמר נישמעינה מן הדא דאמר ר' יוחנן וכו' כדפרישית בפנים ועיין לקמן ד"ה חזקה אלא דהברייתא דהתם שהבאתי לעיל קשיתיה וא"א לפרש לדעתו ז"ל דכבדיקות הוי ואינו מעכב דהא בברייתא חשב התריתם בו וכו' העובד ע"א את מי עבד לפעור עבד וכו' ולדעתו את מי עבד ובמה עבד כחקירות הוי וזה צ"ע:

ליתן כל אחת ואחת שמועה שאלה דרישה וחקירה. והתם מייתי השתים מקרא דעדים זוממין ודרשת היטב וכו' דהטיב הטיב לג"ש וכדפי' רש"י ז"ל דודרשת בלא היטב נמי משמע דרישה וכמה שהבאתי בפי' המשנה ושאלת לא משמע ליה וכן לא יליף מושמעת. ולשיטתי' דהאי ש"ס צ"ל דבעדים זוממין גופייהו דבעי ז' חקירות נמי מג"ש דהיטב היטב משמע ליה:

חזקה שישראל היה. וכסברת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל שא"צ לשאול על זה דבכלל עדותן הוא. מיהו קשיא לפי סברא זו מאי שנא נהרג מטבריא לציפורי דנקט והיה נראה לומר דדעת סתמא דהש"ס דהכא דעת אחרת היא דמחלקים בין מקום שאין רוב ישראל מצוין צריך לשאול אותו אם עובד כוכבים או ישראל הרג ובין מקום שרוב ישראל מצוין בהא סומכין על חזקה וא"צ לשאול על זה מיהו לפ"ז קשיא טפי וכי ב"ד עונשין באומד הדעת וע"כ דאתינן להאי סברא דבלאו הכי א"צ לשאול אחר זה דבכלל עדותן הוא:

תני ר' יודה בי ר' אילעא אומר וכו'. וכן הוא דעת ר' יהודה התם בפ' הנשרפין דף פ' ע"א עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג ולדידיה מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל כדאמר הכא וכן התם ולמאי דקי"ל כרבנן דמתרין אותו סתם שהוא חייב מיתה קאמר התם דלא שמעינן מהמתני' שם במותרה לדבר חמור אם הוא מותרה לדבר הקל והרמב"ם ז"ל סתם דבריו בפ י"ב מסנהדרין הל' ב' וכיצד מתרין בו אומרים לו פרוש או אל תעשה שזו עבירה היא ואתה חייב עליה מיתת ב"ד או מלקות. וזו התראה סתם היא כדהתם ואם התרו בפירוש במיתה חמורה לא שמענו ולכאורה יש ללמוד מדבריו דלא הוי מותרה לדבר קל מדקאמר או מלקות משמע דצריך להתרות בו שחייב מלקות ולא מהני בחייבי מלקות התריית מיתה דגזירת הכתוב הוא וכעין שבתבו התוס' בפ' ואלו נערות דף ל"ג ע"א ע"ש ויש לומר נמי דאורחא דמילתא קאמר דלחייבי מלקיות מתרין אותו במלקות ואין הכרע מדבריו להתראה בפירוש ולדרכו ז"ל ללמוד בכל מקום מואת"ל לפשיטות א"כ נלמד מדברי רב אשי דקאמר התם ואת"ל הוי וכו' לענין מותרה למיתה חמורה דהוי מותרה למיתה קלה וע"ש:

עד שיאמר על מנת כן אני עושה. מתוספתא זו למד הרמב"ם ז"ל לומר כן שם דבחייבי מיתות בפירוש נשנית. ובבבלי הוזכר כעין זה גבי רודף בפ' בן סורר דף ע"ב ע"ב:

מקושש משום מאי חייב וכו'. ונפקא מינה לדאיסי בן יהודה דאמר אינו חייב על אחת מהן וכדאמר בבבלי שבת דף צ"ז ע"ב דהא מיהת לא מספקא:

נישמעינה מהדא יודעין היו וכו'. בבבלי פ' הנשרפין שם קאמר ר' יהודה גופיה עלה הוראת שעה היתה ולא ילפינן ממקושש וכדדחי לה הכא כדפרישית. וא"כ י"ל דהאי ברייתא כר' יהודה נמי אתיא שיודעין היו באיזו מיתה וכו' ומשום האי טעמא גופיה היתה הוראת שעה שהרי לא נתחייב מיתה מאחר שלא היו מתרין בו באיזו מיתה. והתוס' בפ' יש נוחלין דף קי"ט ע"א כתבו דצ"ל דהך כרבנן אתיא ולא כר' יהודה דלדידיה דאמר הוראת שעה היתה א"כ לא ידע משה שדינו במיתה ולמאי דמשמע מהכא וכדפרישית לאו דיוקא הוא דמה"ט גופיה קאמר דהוראת שעה היתה וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם:

דנין אותו בשתיהן. פירשתי בפנים לפי דעת הרמב"ם ז"ל שציינתי בתחלת הפרק דאת מי עבד וכו' כחקירות משוי להו ומעכב. ולכאורה נראה דלפרושי מתני' קאתי את מי עבד דתנינן היינו ששואלין אותן לפעור או למרקולי' במה עבד דקתני היינו אם בעבודתה עבדה או בעבודת גבוה וכברייתא דהתם שהבאתי לעיל בריש הפרק אלא דלפ"ז חסר הבעיא דהא קאמר נישמעינה מהדא וכו' ואפשר דסתמא דהש"ס קאמר לה על המתני' נישמעינה וכו' כלומר אם מעכבין אלו השאלות בדיעבד או לא ופשיט לה דמעכבין ולפ"ז א"צ לדחוק ולפרש דכמי ולטעמיך הוא ודנין אותו בשתיהן דקאמר כלומר על פי זה דנין אותו לזכות שהרי אינם יודעין לאי זה ע"ז עבד והוי כאילו זה אומר לפעור וזה אומר למרקולי' ובאיזו מזדכה דקאמר כלומר הרי באיזה צד זכות שיש לזכותו פוערין אותו וכמו שכתב הרמב"ם בענין זה בריש פ' עשרי' דסנהדרין אין ב"ד עונשין באומד הדעת וכו' וכן אם העידו עליו שנים שעבד ע"ז זה ראהו שעבד את החמה וזה ראהו שעבד את הלבנה אין מצטרפין שנא' ונקי וצדיק אל תהרוג הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק אל תהרגהו. וכעין דין זה הוא. ולדעת בעל המאור ז"ל שהבאתי לעיל במתני' דאת מי עבד וכו' אינו מעכב כלל ואפי' אין יודעין לאיזה ע"ז עבד עדותן קיימת מתפרשרת הסוגיא יותר בפשיטות למאי דמפרשינן דבעי' היא דבעי אם צריך דוקא שידעו לאיזה ע"ז ובמה עבודה שעבד ופשיט ליה דא"צ ואינו מעכב כדקאמר דנין אותו' בשתיהן כלומר באיזה מהן ואם יזדכה יזדכה ובאיזו מהן שיזדכה פוטרין אותו ועכ"פ שמעינן שאע"פ שאין יודעין באיזה ע"ז עדותן קיימת ומתני' לבדיקות קאמרה דלכתחילה שואלין אותן בכך. והרי לך פירושי הסוגיא לפי שיטות המתחלפות. ומיהו הלשון באיזו מזדכה יותר נוח לפי שיטת הרמב"ם ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף