מראה הפנים/בבא קמא/ה/א

מראה הפנים בבא קמא ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שור שנגח את הפרה. זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב. כשמואל דקי"ל כוותיה דאין הולכין בממון אחר הרוב כדאמר בההיא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שהובא בפרק דלעיל הלכה ו' ובבבלי ריש פרקין. ובפ' המוכר פירות דף צ"ג התם פריך לה מהאי מתני' עליה דרב ומשני לה משום דבמתני' איכא ספיקא אפילו אי אזלינן בתר רובא ונגח ג"כ להולד אכתי מספקא לן אי מקמה אתא ומחמת ביעתותיה הפילה וגרמא בעלמא הוא או מאחורה אתא ומחמת נגיחה הפילה. ולהאי תלמודא לא ניחה ליה לאוקמי כרב אלא אליבא דשמואל דלעיל והתם נמי בדרך אפילו תימא קאמר דנוכל לשנויי אפילו אליביה דרב. וסוגיא דהכא כולה כשמואל היא דמה דאמר ר' יוסי לקמיה במקום אחר וכו' כלומר אפילו לשמואל נמי אתיא וכדאמר' התם אמר. לך שמואל אנא דאמרי אפילו לר' אחא דהתם הוא גופיה מוחזק הוא הגמל האוחר ואיכא אומדנא בהדי רובא אבל בתר רובא וליכא חזקה בהדה לא אזלינן. והרי"ף פסק כאן הלכה כת"ק וכן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ח מנ"מ דלא כר' אחא. ולא ראיתי למי שנתן טעם לזה דאף דמדהתם אין ראיה לפסוק כר' אחא ואע"ג דאמרינן דשמואל דקי"ל כוותיה מודה ליה משום דההיא דרך דחיה בעלמא איתמר אהא דאמר התם לימא כתנאי וכו'. מ"מ מסוגיא דהכא דבתר שמואל אזלא ופוסק כר' אחא ולא מצינו בהדיא בבבלי דהכריעו דלא כהאי שינויא. אכתי טעמא בעי אמאי לא פסקו כהכרעת האי תלמודא. ונראה דה"ט דמוכחא מסתם מתני' דלא כר' אחא דתנינן בפ' המניח היה א' תם וא' מועד זה אומר מועד הזיק וזה אומר תם הזיק המע"ה ולא תלינן באומדנא וחזקה שהוא מועד ליגח דאף דהתוס' כתבו שם דגם ר' אחא מודה בהאי מפני שהיו שניהם רודפים ויש לתלות בתם כמו במועד. לא הוה ניחא להו להאי תירוצא דהא גם בהאי דר' אחא גמל בין הגמלים קאמר דמשמע נמי ששארי גמלים שם ויש לתלות גם בהם אפ"ה בזה אנו תולין ומפני שהוא מועד לכך. וכן נראה מדברי הרמב"ם שם שהיה מפרש לדר' אחא כן דכתב אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח וכו'. ואפילו גמל האוחר בין הגמלים וכו' ולא פסק כן משום דמתני' קשיתי'. והתוס' לא כתבו כן אלא דאפשר לומר דגם ר' אחא מודה וכו' כי היכי דלא תיקשי ליה מתני'. ואפילו אם נאמר לר' אחא האי טעמא. הכריעו הם ז"ל מכח האי מתני' דלא כוותיה וכטעמיה. והרשב"ם ז"ל פי' שם ורבותא נקט גמל אוחר אע"פ שמעולם לא נגח ולא נשך. ולפי האי פירושא הוה קשיא לכאורה טפי מהאי מתני' דאפי' א' מועד אין תולין במועד מאחר ששניהן רודפין והכא תלינן בזה ולא באחרים שנוכל ג"כ לומר שמא בתחלה גמל אחר שהיה אוחר נגחו לזה. והשתא מאי דאמר בפ' כיצד הרגל דף כ"ד ע"ב לרבינא דאוקי במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור ופסק הרמב"ם בפ"א מהל' עדות גם כהאי אוקימתא ומייעדי ליה כדאמר התם תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי לכולי' בקרא. צ"ל אליבי' כתירוץ השני של התוס' שם בזה דמיירי שהכירוהו העדים אחר הנגיחה רביעית שזה הוא שנגח ג' נגיחות ואתייא כרבנן. וכן פי' בחידושי הרמב"ן שם והרשב"א במכלתין בפ"ב בשם ר"ח ז"ל דכרבנן אתיא שפיר:

כיני מתני' וכו'. האי כאוקמתא דאביי בדף מ"ו ע"ב דמוקי בפרה דחד וולד דחד אבל לא כטעמיה דאיהו ס"ל דאם קדים ותבעי' לבעל פרה א"ל פרה דידך אזיקתן הב לי ראיה דאית לך שותפו. וא"כ אינו יכול לחזור ולגבות מבעל הוולד כלום. ומתני' דתבעי' לבעל הוולד תחילה וכו' וחצי נזק הוא רביע הנזק ורביע שמינית הנזק הוא ורבא פריך ליה התם ומוקי בפרה וולד דחד וכו' ואין להאריך במה שהמסקנא מבוארת:

במועד היא מתני'. הרשב"א ז"ל בחידושיו הביא גירסא זו כצורתה ולא פי' כלום. והוא ז"ל לא הביא אלא לראיה דהאי תלמודא מקשי בהדיא להא דתמהו התוס' שם ד"ה ורביע נזק תימא היאך משוה הולד לפרה דאטו אם יש לו לאחד ט' חלקים ולאחד חלק א' וכי ישלם זה כמו זה וכו' והעתיק להא דהכא אבל בלי פירוש. ומאד קשה זו הגירסא דא"א להעמיד במועד ממש המתני' וכמה דוחקים ושיבושים צריך לזה אשר לא עלה ולא יעלה על דעת נכונה ומפרש אמיתי בעולם. אשר ע"כ לענ"ד הוא ברור ואמת שחילופי אותיות יש כאן וכמו שכתבתי בפנים שכצ"ל א"ל בעומד היא מתניתין. והפי' הנכון כך הוא בעומד הוא כמו באומד ר"ל באומד ובערך וכן דרכו של הש"ס הזה להשתמש בחילוף האותיות מהמוצא א' וכן חמצא בסוף נזיר עמדוהו לחיים עומד א' ועומד שני וכו' וכן בפ' הנשרפין ובכמה מקומות והכוונה שהשיב לו דודאי אינו משלם בעל הולד אלא לפי ערך ואומד החלק אשר לו בנזק זה. והרי זה ממש כפירוש הריב"א בתוס' שם דלסימנא בעלמא נקט כאילו עשה הולד ח"נ וכו' וכלומר דבאמת אינו משלם במתני' אלא אחר אומדן דעת וחשבון החלק של כל אחד. וברייתא דנקט הכא רגלה וכו' מילתא באנפי נפשה הוא דמייתי ברייתא זו בתר הכי וכלומר דלפי האי ברייתא היה אפשר לאוקמי במתני' כה"ג ואל תתמה שהרי כשאמר רגלה של בהמה זו מכורה לך יש לו חלק בחציה וכו' ועלה קאמר ר"ל כל אילין שמועתא דלוי אינין ולית דסמכא וכדאמרינן בחולין דף קמ"א כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ובי ר' אושעיא משבשתא היא ולא תותבו מינה בי מדרשא. והטעם מפני שאין זה אבר שהנשמה תלויה בו ודוקא באבר שהנשמה תלויה בו אמרינן כן וכמו דאיתא בתוספתא פ"ג דערכין ראש עבד זה מכיר לך ראש חמור זה מכור לך משלימין ביניהן ומייתי לה בבבלי פ"ק דערכין דף ד' ופסק' הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ז מהל' מכירה הל' ח' וכלומר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף