אבני נזר/אבן העזר/קז: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

שמעתא דע"א במלחמה.

א) ביבמות (קט"ו.) איבעיא להו ע"א במלחמה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר ה"נ לא משקר או דילמא טעמא דע"א משום דהיא גופא דייקא ומינסבא והכא לא דייקא, פירש"י בד"ה והכא לא דייקא, ושניהם אומרים בדדמי, וכן דעת בעה"מ דבאומר העד מת וקברתיו פשוט דנאמן, וקשה לי דא"כ מה מבעיא לי' לקמן (קט"ז:) בע"א בקטטה הא שם לא שייך שיאמר העד בדדמי והוי כמת וקברתיו:

ב) ונראה דלמ"ד בטעמא דקטטה דאינה נאמנת משום דמשקרא קושיא מעיקרא ליתא, כיון דאזיל דייקא דידה לגמרי, והגע עצמך הא לשיטת רש"י ובעה"מ אפי' שיאמר העד בדדמי אם היא דייקא תנשא, דאל"כ למה לי' להש"ס טעמא דלא דייקא, ועיין בתוספי הרא"ש, וא"כ אם העד פסול בעבירה דחשוד למשקר ג"כ יהי' כשר לעדות אשה לטעמא דדייקא, והרי משנה שלימה שנינו בסוף פרק א' דר"ה דמינה דייק הש"ס שם דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה, אלא ודאי דווקא אם העד אומר בדדמי מהני דייקא דידה, אבל לא בחשוד לשקר, וכמו כן להיפוך בהיא חשודה לשקר לא מהני אף שעדות העד אין בו חשש בדדמי, ודווקא {{עוגן|פב:}}{{עוגן|פב־ג}}במלחמה דאין בה אלא חשש בדדמי נאמן העד כשאומר קברתיו, אך למ"ד טעמא דקטטה משום בדדמי קשה, ודוחק לומר דבעיא דע"א בקטטה דווקא למ"ד דמשקרא:

ג) אך לפמ"ש בשמעתא דע"א ביבמה בסי' א"ב] בפירש"י במשנה דטעמא דמ"ד לא חיישינן לה במשקרת אף שכבר אמרה פעם אחת גרשתני ולא הוי חומר לגבה מה שיוצאת מבעלה, רק הטעם משום שאינה חשודה לעבור על חומר איסור א"א כיון שעדיין לא עשתה עבירה בפועל עיי"ש, והתינח בשהיא עצמה אומרת מת בעלי, אבל בע"א דמפורש בש"ס דהנאמנות משום חומר שבסופה [ועי' בסי' בשמעתא דע"א ביבמה מ"ש שם על הרמב"ם] וכעת יש להוסיף נופך כיון שפירש"י בשבת משום אפקעינהו, וא"כ אף אם באמת לא תידוק מותרת לינשא מה"ת דשוב העד נאמן לומר שלא יבוא ולא שייך גבה חומר א"א ודו"ק וע"כ הטעם רק משום חומר שבסופה ובקטטה דליכא חומר בסופה חשודה במשקרת שלא תידוק כלל ואזיל דייקא דידה לגמרי ע"כ אין העד נאמן אפי' בקברתיו:

ד) וראיתי להב"ש סי' י"ז ס"ק קמ"ג וז"ל ופירש"י דמבעיא לי' אם העד אומר בדדמי והא דנאמן בעלמא משום דהיא מדייקא וכאן לא מדייקא ואומרת ג"כ בדדמי אינו נאמן. נראה מדבריו דהא דאיצטריך בעלמא לטעמא דדייקא הוא רק להוציא מחשש בדדמי דבכל מקום שייך בדדמי בעד וזה יש לו פנים כמו שיבואר איה"ש בסי' ק"ח בביאור דברי התוס' ולפי"ז יתיישב הא דע"א בקטטה כיון דלעולם יש חשש בדדמי בעד, ובסוף הדיבור כתב ובע"א בקטטה ואומר קברתיו להרמב"ם אינו נאמן דשמא שכרה אותו ולשאר פוסקים נאמן, ואיני יודע על איזה פוסקים כוונתו. אם להרי"ף הא כתב הרמב"ן לשיטתו ג"כ מחשש שכירות, ובוודאי כוונתו לרש"י ובעה"מ והרא"ש והטור דאזלי בחד שיטה, דהבעיא רק ששניהם אומרים בדדמי, ובקברתיו דלא שייך בדדמי נאמן, ואזיל לשיטתו דבכל עדות מיתה יש חשש בדדמי בעד, וע"כ מבעיא לי' בע"א בקטטה, אבל בקברתיו א"צ לדיוק דידה כלל, וע"כ אף דמשקרא נאמן, והא דצריך לטעמא דדייקא בעד מיתה היא רק להוציא מחשש בדדמי, אבל בקברתיו אפי' בלא דייקא דידה נאמן:

ה) ולפענ"ר כל זה אינו דאם איתא דבקברתיו נאמן בלא דייקא, א"כ אף הבעיא דע"א ביבמה בלא קברתיו, וא"כ מאי פשט ממתני' אילימא בתרי מאי חזית וכו' אלא בחד וטעמא דאתי בי תרי ואכחשוהו הא חד מהימן ודחי בתרי ובהזמה עיי"ש, והא אף בחד מצי מיירי ובקברתיו, אלא ודאי הדבר ברור כמ"ש דבעד מיתה לא שייך כלל בדדמי לרש"י ובעה"מ כמו לכל הפוסקים ואעפי"כ צריך דיוקא דידה, אלא דבמלחמה דדייקא רק שלאחר שנדמה לה שאמת אינה מדקדקת יותר סגי כשהעד אינו אומר בדדמי, דאין ללמוד דחיישינן לבדדמי רק ממתני' דמלחמה בעולם אינה נאמנת ודווקא בדומה שבכל העדות יש חשש בדדמי, אבל כשאחד מהם [העד או האשה] אין בו חשש בדדמי אין ללמוד ממתני' ונאמן. אבל בקטטה דמשקרא בעד וכנ"ל אינו נאמן אף בקברתיו דבסתם מיתה אין חילוק בין קברתיו או לא כן נראה לי ברור בס"ד: