אבני נזר/אבן העזר/יח: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

ב) אשר הקשית עלי מנ"ל דספק ממזר דומה לספק ערלה בחו"ל, חילא דידי מדאמרינן בגמ' משפחה שנטמעה נטמעה, ופירש"י יניחום בספיקן והם טהורים לעתיד לבוא, ומשמע מדברי הפוסקים ומדברי הר"ן דאפי' מי שיודע בבירור פסולו אינו רשאי לגלות, ואיך יניחום לעבור איסור תורה בקום ועשה וכל ישראל ערבים זה לזה מה"ת (ומה"ט כל המצות אם יצא מוציא, ובתוס' ר"ה (כ"ח:) כיון דאי מתרמי ציבורא אחרינא תקע להו חשיב זמני'] כדאיתא בסוטה, אלא ודאי דמי שאינו יודע אין כאן איסור, וזה שרמז רש"י באומרו יניחום בספיקן, והיינו מדהתירה תורה ספק ממזר:

ד) ואם באנו ליישב דברי הרמב"ם יהי' עוד ראי' לדברינו, וכבר כתבנו דמה שאין מחוייב לגלות ספק ממזרים הוא מדהתירה תורה ספק ממזר מוכח דכל זמן שאינו ידוע אין כאן איסור כלל, וע"ז הוקשה להרמב"ם ואימא כולה להכי הוא דאתי ואין איסור אלא ליודע אבל מי שאינו יודע שום ספק אין איסור, ונפקא מינה שאין ב"ד חייבים להפרישו ולא שום אדם משום ערבות, אבל מי שיודע שהוא ספק מנ"ל להתיר כיון דספיקא מה"ת לחומרא וכשהוא יודע מהספק הרי ידע מהאיסור ומזה למד הרמב"ם דספיקא לקולא בכל מקום רק חכמים החמירו שמא יפגע באיסור, אבל בממזר שהתורה התירה כל שאינו יודע, וכיון דספיקא לקולא, א"כ למה אסרוהו חכמים, ע"כ הוצרך רבא לומר משום מעלת יוחסין, וכ"כ החת"ס דספק ממזר הוא מותר יותר מספק ערלה בחו"ל:

ה) מה שכתבתי דכיון שדומה לספק ערלה בחו"ל שוב מותר אפי' ברוב לאיסור כמו ערלה בחו"ל, וע"ז הקשית מנ"ל כיון דרוב כודאי ובערלה כך נאמרה הלכה, ולדעתי אין לומר כך נאמרה הלכה במה דלא איתמר בש"ס, והא מילתא בטעמא תליא דכמו ביטול ברוב איתא בבכורות (כ"ב.) בלוקח ציר מע"ה משיקו במים והוא טהור ממנ"פ אי רובא ציר בטלו ברובא ואמרינן עלה לקדירה מצא מין את מינו וניעור דמיעוט מים שבציר טמאה המים שבקדירה, [וכן הוא בריש מקוואות] וניעור, אף דלכאורה הא בטל ברובא וטהור ואיך יטמא, אלא דלא אמרינן ביטול ברוב אלא במקום דאפי' בלעדי הביטול יהי' הרוב היפוך המיעוט, אבל בציר בלעדי הביטול כולו טמא ואין כאן ביטול, וכן בנדה (כ"ג.) תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו ר"ש מטהר ואמרינן שם כסבור ר"ש סופו כתחילתו דבר אחר נעשה לו גנגלין, ולכאורה יתבטל העפר כל {{עוגן|יט.}}{{עוגן|יט־א}}שהו ברוב הרי כולו רקב ואין כאן גנגלין, וע"כ כיון דבלא הביטול כולו טהור אין כאן ביטול, וה"נ לענין רוב בעלמא לא אזלינן בתרי' אלא במקום שמבלעדי הרוב הרי הרוב היפוך למיעוט, אבל בספק ערלה בלא דין רוב אין כאן רוב לאיסור, דאפי' באמת ערלה כיון שאנחנו לא נדע אין איסור, נמצא שאין כאן רוב לאיסור כלל, דרוב בעלמא וביטול ברוב מחד קרא דאחרי רבים להטות נפקא כמו שפירש"י חולין (צ"ח:):

ו) מה שהקשית עלי דא"כ למה לא השמיענו הרמב"ם דין ספק פצוע דכה וכתב רק פצוע דכה בספק קהל, תמיהני אטו הרמב"ם כותב כל הדינים ואם הי' הרמב"ם בא להשמיענו דין פצוע דכה בספק קהל הי' מקום להקשות, אבל הרמב"ם בא להשמיענו דין שתוקי שהפצוע דכה לאו בקדושתי' קאי ומותר בו, וממילא נלמוד דין פצוע דכה בספק קהל:

ט) מה שכתבת דווקא לענין קהל ה' דרשינן מה קהל ה' האמור בממזר קהל ודאי וכו' אבל בפצוע דכה ספק לא שמענו, אינני מבין כלל למה לא נאמר ג"כ מה ממזר ודאי אף פ"ד ודאי, ואם אתה דורש קהל קהל לגז"ש הגם שלא משמע כן מדבריך] הנה אנכי לא קבלתי גז"ש זו, ואין אדם דן גז"ש מעצמו:

י) מ"ש דא"כ אף אשת אביו יהי' מותר ספק א"כ בכל מקום שילמוד דבר אחד נלמוד כל התורה זה מזה וזה מזה בסמוכין וזה אי אפשר, וכ"ש לר"י דשאר פסוקים לא מוכח ולא מופנה:

יא) על היתר שלך שהאוסרין אוסרין רק מספק שמא לפי טבעו לא יוכל להוליד בביצה אחת, וע"ז פלפלת בחכמה להוכיח זה, הנה ראית בעצמך דברי הראשונים שאמרו צא חזור כו' ומה שכתבת כיון שהרופאים אומרים שמוליד, הנה הם יאמרו כי רופאי אליל המה ולא ישגיחו ברופאים במקום שהלכה מכחשת כמ"ש הרמב"ם לענין טריפות: