גליוני הש"ס/קידושין/מח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

מ"ח א' דמר אית לי' דשמואל כו', נ"ב ע' רא"ש ב"מ פ"ק סי' מ"ח רצה להביא ראי' מכאן דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו א"צ לשלם ללוקח רק דמים שנתן לו ולא כל שיווי החוב דאי צריך לשלם כל שיווי החוב א"כ אמאי לא סמכא דעתה דאשה כאן הלא הבעל יוצרך לשלם לה כל החוב אם ימחול וע"כ דאין חייב לשלם אלא דמים שנתנה דהיינו פרוטה דמי הקידושין עכ"ל ע"ש והכוונה דכיון דאשה מתקדשת בפרוטה לכן נחשב שיווי האשה פרוטה ומה שנעשית אשתו בעד החוב נחשב זה שנתנה לו פרוטה ולכן אם משלם לה פרוטה חשיב דמים שנתנה וע"ע כזה נימוקי יוסף ב"ב פ' חזקת דק"פ ע"ח מדפי הרי"ף מש"ש וכ' הריטב"א ז"ל דכיון דבתר דעתי' דמוכר אזלי' כדאמרי' דאגב אונסי' דזוזי גמר ומזבין ליכא לדמויי לגמרי לאשה ולומר דכי היכי דאשה מתקדשת בפרוטה ה"ה אם קיבל פרוטה משדה זו דליהוי מכיר' דשאני אשה דהרי נתן לה דמי' דכל אשה מתקדשת בפרוטה כו' ע"ש תוכן הדברים דאף דבתלוה וזבין צריך שיתן שיווי הדבר ואי לאו הכי הוי כתלוה ויהיב דמה שעודף על השיווי הוי ככופו לתת מתנה מ"מ באשה בתלוה וקדיש שפיר מקודשת בפרוטה דפרוטה הוא הנחשב שיווי שלה כיון דאשה מתקדשת בפרוטה ואולם לולי דברי הראשונים לענ"ד אין נ' זה כלל לדון ממה דאשה מתקדשת בפרוטה דשיווי האשה פרוטה דקידושי כסף הם רק דרך הקניין שכך נתנה תורה קניין זה אבל אין אשה נישאת לאיש בשביל הפרוטה שנותן לה רק בשביל שרצונה בהאישות והוא כמ"ש תוס' ב"ב שם דמה שמתחייב בשאר כסות ועונה מפאת זה נחשבים קידושין תלוה וזבין והיינו דמה שנעשה אישה זהו הדמים שנותן לה וזהו שווי' דשיווי האשה הוא מה שעומדת להנשא לאיש ויהי' לה איש המחויב לה אישות וכן האשה לבעלה לא שייך כלל לומר שנתנה לו דמים רק שנתנה לו אישות וע' תוס' לעיל י"ט ב' ד"ה ולר"מ דייעוד לא הוי דבר שבממון וע"כ אם ימחול הבעל השט"ח אין שייך כאן תשלומין כלל דבעד אישות לא שייך כלל תשלומי ממון ונמצא דלא יהי' חייב לשלם ממון כלל וא"כ נמצא דבגוף הכסף קידושין לא סמכא דעתה כיון דלא יצטרך לשלם וא"כ אין כאן כסף קידושין ושפיר אינה מקודשת ובחידושי הארכתי מאוד: