באר שבע/תמיד/לא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הראשון בראש וברגל כו'.''' בפרק ב' דיומא נמי תנן כסדר הזה ממש אבל לא חשיב התם במשנה פדר בהדי ראש ואפשר לומר כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר כדאיתא בחולין בפרק השוחט פדר קמא דכתב רחמנא למה לי מיבעי ליה לכדתניא כיצד הוא עושה חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה כו' הלכך בכלל הראש הוא. אך קשה למאי צריך התם למילף מפדר אחרינא דכתב רחמנא דראש קרב ברישא דהא מפדר קמא דדרשינן מיניה שחופהו על בית השחיטה ידעינן דראש קודם לכל האיברים ותרצו התוספות דאי לא כתיב אלא חד ראש לא הוה דרשינן מיניה שכבר הותז אלא הוה דרשינן שקודם לכל האברים אבל השתא מיתורא דכתיב ראש שני אשמעינן דשחיטה מן הצואר ועי"ל דסד"א חופה הפדר על בית השחיטה עד שמעלה לראשו של מזבח ואז מסיר הפדר ומניחו ומקטיר הראש בפני עצמו והפדר מקטיר עם הקרבים:

'''הרגל של ימין בשמאלו.''' וא"ת הא אמרינן בפ"ק דזבחים דלכל מילי הולכה לא נפקא מכלל קבלה וקבלה פסולה בשמאל. וי"ל דהתם מיירי דוקא בהולכת דם דמעכבא כפרה לאפוקי הולכת אברים דלא מעכבא כפרה שאין כפרה אלא בדם ומיהו ביומא פרק הוציאו לו פשט רב ששת דאפילו הולכת דם כשרה בשמאל מדתנן נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ופריך התם הגמרא וניפשוט להו מהא דתנן הרגל של ימין בשמאלו ובית עורן לחוץ ומשני אי מהתם הוה אמינא הני מילי הולכה דלא מעכבא כפרה אבל הולכה דמעכבא כפרה לא קא משמע לן:

'''מחצי כבש ולמטה במערבו.''' וא"ת הלא תנן בסוף מסכת שקלים ומייתי לה בפרק החליל אברי התמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח כו'. ויש לומר דהתם איירי דוקא בשבתות ויו"ט והכא איירי בימות החול דכשיש מוסף נותנין אברי תמיד במזרח בכבש ושל מוספין במערב:

'''וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע.''' תימה אמאי לא היו קוראין את שמע בעזרה עצמה דקדיש טפי. ושמא י"ל משום שהיו מפייסין הפייס השלישי חדשים לקטורת תיכף אחר התפלה בלי שהיה כדי להתכיף ההקטרה לתפלה כדדריש בפרק שני דמגלה ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' שכיון שבאת התפלה באה עבודה ובעזרה עצמה אי אפשר לפייס מהטעמים שפירשתי לעיל בפ"ב הילכך קראו את שמע והתפללו בלשכת הגזית כדי שיהו יכולין להקטיר תכף אחר התפלה כן נראה לי:

'''חד אמר משום בזיון קדשים.''' פי' הראב"ד ז"ל בהשגותיו בפ"א מהלכות תמידין ומוספין משום בזיון קדשים היינו שמא יצטער בכפייתו ויפרכס עד שיטיל מום באחד מאבריו. ואני שמעתי ולא אבין היאך אפשר לפרש כן דהא הגמרא פריך הכא מאי בינייהו ומשני איכא בינייהו דכפתי' בשיראי כו' כלומר משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי המינים איכא ולפי' הראב"ד מה לי דכפתי' בשיראי הא אכתי איכא בזיון קדשים דזה אין סברא לומר שלא יצטער בכפייתו בשביל דכפתיה בשיראי או בהוצא דדהבא ועוד דלשון בזיון קדשים לא משמע הכי בכולי גמרא וכתב עוד הראב"ד ז"ל התם חוקי האפיקורסים לא ידעתי מהו ותמיה אני למה עשה עצמו לאינו יודע בדבר פשוט כשמקריבים זבח לע"א היו כופתין אותו ד' רגלים יחד והיינו דקאמר חוקי האפיקורוסים כדאמרינן בפרק ב' דחולין ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין וזה ברור:

'''ובאולם שנים מבחוץ על פתח הר הבית אחד של כסף כו'.''' עיינתי במשנה עצמה במנחות פרק שתי הלחם ובמסכת שקלים ומצאתי כתוב אחד של שיש וכתבו התוספות שכן מוכח התם בגמרא ירושלמי דקאמר י"ג שלחנות וכו' תנא של כסף היו רבי יוסי בשם רבי שמואל בר רב יצחק רבי חנניה מטי בה משמיה דרבי יוחנן לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח לא כדין קתני זה אחד מן הנסים שהיו במקדש שכשם שהיו מניחים אותו אם כך היו מוציאין אותו חם שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו ריב"ל אמר אין מזכירין מעשה נסים משמע דכולי סוגיא אשלחנות של אולם קיימא דמיוחדים ללחם ולא אשלחנות דבית המטבחיים ובמערבו של כבש דמיוחדים לאברים. ואין לדחות דרוצה לומר דכי היכי דאיכא נס אלחם ה"נ מאברים דא"כ הוה ליה לאתויי מתניתין דמסכת אבות ולא הסריח בשר הקדש מעולם ומיהו בפרק שתי הלחם מייתי ברייתא דכתוב שם כמו הכא אחד של כסף ופרש"י התם והאי דקרי הכא כסף ובמתניתין שיש משום דשיש לבן ככסף והתוספות פי' בשם רש"י דפלוגתא דתנאי היא דהמשנה ס"ל שיש והברייתא ס"ל כסף והא דפריך הכא מכדי אין עניות במקום עשירות אמאי עבדי דשיש ניעבדו דכסף אכולהו פריך ור' שמואל בר רב יצחק דמשני מפני שהוא מרתיח לטעמיה אזיל דחייש להכי בירושלמי דמסכת שקלים שהבאתי:

'''שמעלין בקדש ולא מורידין.''' וא"ת הא תנן בפרק לולב וערבה ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגין היה ממלא מן השילוח שני ספלים של כסף היו שם כו' היאך היו מנסכין בספלים של כסף אחר שהיו ממלאים צלוחית של זהב הלא מעלין בקדש ואין מורידין. כבר תירצו שם התוספות דספלים היו קבועים בסיד ולא כלים נינהו דנחשבין כגופו של מזבח והרי הם כלבונה שהיתה בבזיכין של זהב שהיו מקטירין על המזבח:

'''הא מה אני מקיים שנים ליום כנגד היום.''' וא"ת אכתי שנים למה לי אפילו אי לא כתיב אלא כבשים בני שנה תמימים ליום עולה תמיד הוה דרשינן כבשים דהיינו שנים ליום כנגד היום כבר תירצו התוספות בפ' שני שעירי אי לא כתיב שנים הוה דרשינן ליום אקרא דבתריה ליום עולה תמיד את הכבש אחד תעשה בבקר כלומר כבש של בקר יש לשחוט כנגד היום ותו לא מדלא כתיב עולת תמידין הוה אמינא רק עולת תמיד אחד ליום כנגד היום להכי אצטריך למכתב שנים ליום דתרוייהו כנגד היום:

'''כנגד היום.''' והטעם שהיה נשחט כנגד היום כלומר הפך מקום זריחת השמש מפני שאז היו אומות העולם עובדים לשמש:

'''הא כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית כו'.''' תמיה אני טובא על המפרש שלא הרגיש על מה ששנינו בספרי להיפך וז"ל מכאן אמרו של שחר היה נשחט על קרן צפונית מזרחית ונתון על טבעת שניה ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מערבית צפונית ונתון על טבעת שניה כו' ואע"ג דבספרי שבידי כתוב ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מערבית דרומית מ"מ כתבתי צפונית במקום דרומית מפני שאין ספק דמלת דרומית ט"ס הוא מפני שבית השחיטה של קדשי קדשים היה בצפון כדכתיב ושחט את העולה על ירך המזבח צפונה וממנה למדו כל שאר קדשי קדשים ולפיכך אי אפשר שום תמיד נשחט בלא צפונית וצריך לומר שזאת הברייתא דספרי שהבאתי חולקת עם המשנה שלנו וסוברת שמה שאמרו כנגד יום ר"ל כפי הלוך השמש ובצדו בעת ההיא שכשהשמש לצד מזרח תהיה שחיטתו לצד מזרח וכשהשמש לצד מערב תהיה שחיטתו לצד מערב ולכן בשחר שהשמש אז במזרח של שחר נשחט בקרן מזרחית צפונית כפי מצב השמש בעת ההיא ושל בין הערבים שהשמש אז במערב היה נשחט בקרן מערבית צפונית ופירוש מערבית צפונית בערך אל בית המטבחים לא בערך אל המזבח כי בית המטבחים של קדשי קדשים בצפון המזבח היה כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

'''על טבעת שניה.''' ביומא פרק ב' שעירי מייתי הך ברייתא ופרש"י וטעמא דטבעת שניה לא ידענא. ואני שמעתי כדי שתהא הראשונה מסייעתו להאחז בה רגלי הבהמה שלא תהפך והתוספות פירשו דמן הדין היה לו לשחוט על טבעת ראשונה אלא לא רצו להקריבו כולי האי למזבח בלי הפסק גזירה שמא יטיל גללים. והמפרש כתב טעם אחר דאם היה שוחט על טבעת ראשונה א"כ היה המזבח מעכב אור השמש לבא על ידו של שוחט שהרי המזבח גבוה עשר אמות וטבעת ראשונה אינו רחוק מן המזבח אלא חמש אמות לכן שחטו על טבעת שניה שהיא מתרחקת מן המזבח כדי שיוכל לראות דרך עליו השמש וכן כתב הסמ"ג והר"ז הלוי ז"ל כתב בספר המאור וז"ל שמעתי טעמו של דבר שהיה נשחט על טבעת שניה ולא על טבעת ראשונה לפי שהיה נשחט כנגד ליום ותניא מעולם לא יצאה חמה מקרן מזרחית צפונית ולא שקעה בקרן מערבית צפונית וכשם שהחמה מופלגת בזריחתה ובשקיעתה בתקופת תמוז מן הקרנות של צפון העולם כך היה התמיד מופלג בשחיטתו מן הקרנות של צפון המזבח ע"כ וזה נ"ל ברור: