ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מבלעדי אישך.''' בבבלי {{ממ|[[בבלי/סוטה/כד/ב|סוטה כד:]] ו[[בבלי/יבמות/נח/א|יבמות נח.]]}} דריש לה מהאי קרא למיעוטי נסתרה ארוסה שדבעינן שתקדום שכיבת בעל לבועל, ושבא עליה בעלה אחר הבועל יליף שם מונקה האיש מעוון יצא זה שאינו מנוקה מעוון וכן פירשו מפרשי הירושלמי, והנה לשון הבבלי הוא מי שקדמה שכיבת הבעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומזה נראה שיש ללמוד למיעוטי גם היכא שבא עליה בעלה אחר הבועל, ולכאורה לזה המכוון בירושלמי וכן פירש הגר"ח קניבסקי שליט"א על הגליון. ועיין באמת בריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/יבמות/נח/א|יבמות שם]]}} שהקשה לפום מה דמשמע בגמ' דמדייק דשכיבת הבעל תהא קודם לבועל ולא אחריו דכבר נלמד זה מונקה האיש מעון, ותירץ בריטב"א דהגמ' אגב גררא נסביה ולא ילפינן אלא שתקדום שכיבת בעל לבועל ולא שלא שכב עימה כלל. אמנם נראה דבמדרש רבה {{ממ|נשא}} מבואר להדיא דמידרש רק לבעל אחר בועל שז"ל שם תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכיבה אחרת לאישך שאם שכב בעלה עמה אחר כן אין המים בודקין אותה, וגם הירושלמי דריש לה בדרך הזאת. ובתשובת חיים שאל {{ממ|[[חיים שאל/ב/ג|ח"ב סימן ג]]}} הגיה במדרש עי"ש משום דקשיא ליה דאין לפרש דמקרא דמבלעדי אישך יליף לשכיבת בעל אחר הבועל שהרי בירושלמי למדו כן להלן {{ממ|[[ירושלמי/סוטה/ט/ט|פ"ט ה"ט]]}} מונקה האיש מעון. ואמנם שם בירושלמי לא הוזכר כלל בשכב אחר שנסתרה אלא קאי אמתני' דהתם דמי שרבו המנאפים בטלו מים המרים, ומשמע שאם הוא רודף אחר הניאוף [ל' פסקי ריא"ז] עם נשים אחרות אין המים בודקין, ואף שבמאירי שם פירש דכיון שרבו המנאפים חיישינן שמא בא עליה ולא יבדקו המים, אבל שאר הראשונים למדו בפשיטות דכל שמנאפים ואינם מקפידין על הודאי אין הקב"ה מקפיד עימם על הספק ושאף אם בניו ובנותיו מנאפים ולא מיחה בהם שאף בזה חשיב שיש לו עוון וכמו שכתבו תוס' {{ממ|[[תוספות/שבועות/ה/א|שבועות ה.]] ועוד}}, ויש לפרש דדרשינן כעון דידה שהוא זנות אבל בא עליה אחר שנסתרה לאו עון זנות ודמיא לאלמנה לכהן גדול שאינה שותה כדתנן בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כג/ב|כג:]]}} ופירש"י {{ממ|[[רש"י/סוטה/כד/א|כד.]]}} מדרשא דספרי דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לו, והכא ע"י הבדיקה יתברר אם ראויה לו, וכעין זה בקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/סוטה/כח/א|סוטה כח.]]}} ומיהו הא פשטיה דקרא בעון זה מיירי שלא יבא עליה אם זינתה וגם להלן בירושלמי שנינו דאם בא עליה ביאת שוגג [ועי' בציונים שם] המים בודקין ולכאו' ה"ט משום שלא חשיב אינו מנוקה מעון אבל אי ילפינן לה מבלעדי אישך מ"ש בין ביאת שוגג או מזיד. ועיין בספר ניר {{ממ|פ"ב ה"ו}} שעמד בזה עי"ש [ומיהו בספרי דבי רב קשיא ליה לדעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/סוטה/ב#ט|פ"ב ה"ט]]}} דאלמנה לכה"ג נמי יליף מונקה האיש מעון מה איצטריך למקרא דהספרי, וכתב דמקרא דכי תשטה אשתו לא שמעינן אלא מזיד ואתי קרא דונקה האיש מעון וגלי אשוגג עי"ש ולדבריו אף קרא דמבלעדי אישך מוקמי' אמזיד]

'''כאן ביודע כו'.''' במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/סוטה/ב#ח|פ"ב ה"ח]] ד"ה ומ"מ}} מסתפק אם בא עליה אחר שנסתרה ביאת שוגג אם המים בודקין, וכבר תמהו אחרונים הרבה דמהירושלמי כאן מבואר שבודקין. וב[[שיירי קרבן/סוטה/א/ג|שיירי קרבן]] כתב דהמשנה למלך פירש הירושלמי כאן ביודע שאם יודע בשעת השקאה אינו בודק בין שוגג ובין מזיד ואם שכח בשעת השקאה בודקין בין שוגג ובין מזיד וכמ"ש המשנה למלך שם בדעת התוס' {{ממ|[[תוספות/שבועות/ה/א|שבועות ה.]]}}. ויש שדייקו כן בלשון המדרש רבה {{ממ|פ' נשא, הו"ד לעיל}} ששם הגירסא כאן בידוע כאן בשאינו ידוע, ועוד דאם כונת הירושלמי משום שלא ידע שנסתרה הוה ליה למימר בהדיא כאן בשוגג כאן במזיד.