חיי אדם/א/י: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} {{מרכז|{{גופן|4||'''דין תלמוד תורה {{ממ|בי"ד סימן רמ"ו}}'''}}}}<br>מ"ע מה"ת ללמוד תורה שנאמר ושננתם לבניך וכתיב ולמדתם אותם וכתי' והיה עקב תשמעון וכיוצא בו פסוקים הרבה ולכן כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול אפילו עני המחזיר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה בין ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה ומי שאינו יודע כלל ללמוד יספיק לאחרים הלומדי' ותחשב לו כאלו לומד בעצמו ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוקו לפ"ע בשכר תורה ובשכר שירויחו:

{{עוגןמ|ב}} עד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח:

{{עוגןמ|ג}} חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות ביום לא ילמדו בגמרא לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמוד דוקא גם ספרי פוסקי' כ"א לפי השגתו {{ממ|ש"ך שם}}:

{{עוגןמ|ד}} לפיכך תקנו חז"ל שיאמר כל אדם בשחרית פ' קרבנות שהיא תורה שבכתב ופרק איזהו מקומן שהיא משנה וברייתא דרבי ישמעאל שהיא גמרא כדי שאם יהיה טרוד מאד או אנוס לא יתבטל עכ"פ מלמוד תורה:

{{עוגןמ|ה}} ת"ת שקול כנגד כל המצוות. היה לפניו עשיית מצוה ות"ת אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו וא"ל יעשה המצווה ויחזור לתורתו שהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא:

{{עוגןמ|ו}} תחלת דינו של אדם על ת"ת ואח"כ על שאר מעשיו:

{{עוגןמ|ז}} לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה דהיינו שיכבדוהו וכה"ג שמתוך שלא לשמה בא לשמה אבל הלומד ע"מ לקנטר ולקפח חבירו נוח לו שלא נברא:

{{עוגןמ|ח}} אין ד"ת מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח וברית כרותה שכל הלומד בבהמ"ד או בבה"כנ לא במהרה שוכח:

{{עוגןמ|ט}} מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה ובאכילה ושיחה אלא בד"ת ואפילו בלילות קצרים עכ"פ ילמוד מעט וכל בית שאין ד"ת נשמעים בו בלילה אש אוכלתו:

{{עוגןמ|י}} כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק או שקרא ושנה ופירש להבלי עולם והניח תלמודו ה"ז בכלל כי דבר ה' בזה. ואסור לדבר בשיחת חולין והמדבר שיחת חולין שהם שחוק וטיול הילדים עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים:

{{עוגןמ|יא}} המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ונ"ל דר"ל ע"ד הבא לטהר מסייעין לו שאפילו כשיהיה עשיר כיון שכבר זכה ללמוד מעוני סופו גם כן לקיימה כשיהיה עשיר:

{{עוגןמ|יב}} אין לאדם ללמוד כ"א מקרא משנה גמרא פוסקים ספרי מוסר ובזה יקנה האדם הע"הז ועוה"ב. ומ"מ מותר ללמוד באקראי שאר חכמות ובלבד שלא יהיה ספרי אפיקורסים ואין לאדם ללמוד חכמת קבלה אלא עד שימלא כריסו בגמרא ופוסקים ויהיה ירא שמים גדול ויושב תמיד ועוסק בתורה אבל בלא זה אסור ומאד החמיר בזה רבי חיים ויטאל ז"ל. {{ממ|וגודל מעלת מי שזוכה לחדש חידוש בתורה מובא בזוהר בכמה מקומות ומהם בהקדמת בראשית וז"ל תנן בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדש מפומיה דב"נ ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמי דקב"ה וקב"ה נטיל לההיא מלה ונשיק לה ועטרי לה בשבעין עיטורין כו' ע"ש ואשרי לו אם מחדש על דרך האמת אבל אם ח"ו מחדש אינו חידוש שאינו אמת ומתיצב על דרך לא טוב בפלפול של הבל גם על זה פקח עיניך בזוהר והבט וראה וז"ל שם ת"ח ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות ההיא מלה סלקא וכו' ע"ש מה שגורם בזה ועיין בפרשת בלק מש"כ מזה וז"ל ואי מלה אחרא הוי וי לה לההוא כיסופא דחיין ליה לבר וכו': ע"ש ודי בהערה זו}}:

{{עוגןמ|יג}} כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצו' כך עונש ביטולה גדול מכל העבירות ומצינו לב"המ א' שוויתר הקב"ה על עבודת כוכבי' וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון בטול תורה שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי והרוצה להנצל מן העונש המר והעון הגדול הזה ואין לו פנאי לעסוק תמיד יחזיק להלומדים כפי כחו כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה וכשבני אדם פוסקים ממלאכתם וממעשיהן והולכין לבתיהם או יושבים בקרנות והם בטלים. או משיחים בדברים בטלים רעתם רבה וחטאתם כבדה מאד לפי שהם מבזים התורה שאילו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה למה לא ישיבו רגליהם לבית המדרש ללמוד או לקרות מקרא או תהלים הלא האדם זריז ואץ ברגליו למלאכתו ועסקיו ויודע כי הכל הבל ואיך ישכח חיי העה"ב ולא יתן להם חלק מן הימים או שעה מן השעות אף כי בעת שהוא בטל ממלאכתו ובל יאמר בלבו נירא נא את ה' ועת לעשות לה' לקרוא בתורה ולתנות צדקות ה' אשם הוא אשום אשם לה' ואז"ל כי זש"ה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר כי זה נאמר על כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק שהוא בוזה דבר ה' ע"כ חייב כל אדם לתקן בביתו מקום וישים לו שם גמרא ומקרא או תהלים או שאר ספרי קודש ואפילו בל' אשכנז אם אינו מבין בל"הק וכאשר יפנה מעסקיו ומדי עברו ממלאכתו יסור שמה לקרות ויכולות הנשים הצנועות למלט נפשן ונפש בעליהן ונפש בניהן כאשר יבואו בעליהן ממלאכתם והמה יגיעים ואינם זוכרים לתת חלק מיגיעם ומחשבות לבם לתורה. על הנשים החוב להזכירם ואל ישימו על נפשם עון ואשמה לבטל יומם ולילה מן התורה כי עון זה גדול מכל עבירות שבתורה {{ממ|א"ח בשם ר"י}} ועיין בס"ח מדיני ת"ת מסי' תתקל"ט ואילך: