תועפות ראם/רע: הבדלים בין גרסאות בדף

{{תועפר|א}} בדבר צ"ל בדיבור.

{{תועפר|ב}} כדברי רבינו כ"כ רש"י בסנהדרין ס' ב' בגמרא סד"ה א' העובד וז"ל ואזהרתי' מהכא ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגו' דהיינו בכדרכה עכ"ל ור"ל כמשכ"ר דכ"מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אבל הרמב"ן בפי' התורה ראה שם כ' ע"ד רש"י וזה איננו נכון כי הכתוב אומר לא תעשה כן לה"א א"כ אינה אזהרה בעבודה לאלהיהם רק שלא לעבוד השם הנכבד בעבודתם כו' אבל רבותינו שלמדו מכאן לעע"ז כדרכה שחייב עליה לעולם אפי' פוער עצמו לפעור מפני שהזכיר הכתוב איכה יעבדו ללמד כי תקרא עבודה באיכות ההוא ויהיה בכלל ולא תעבדם עכ"ל הרמב"ן ועיין במהרש"א סנהדרין ס' ב' בפרש"י ד"ה אבל המגפף כו' שכ' שם דעת הסמ"ג דחד לא תעבדם אתי לאזהרה כדרכה ואידך לשלא כדרכה ותמה עליו דכולי שמעתין אינה מוכחת כדבריו עיי"ש אבל לפמש"כ הרמב"ן בפירוש הסוגיא אין מן התימא על הסמ"ג והפנים יפות שם פי' דהשמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך היינו לעע"ז בדרך עבודתו ופן תדרוש הוא לאסור לעשות עבודות אלו אף לגבוה עיי"ש ועיין סמ"ג לאוין י"ד שכ' ופן תדרוש וגו' לענין אחר.

{{תועפר|ג}} לאלהים הוא מיותר וליתא בגמרא ובנדפס ואם גי' הכת"י מדויק י"ל דה"ק אילו נאמר לאלהים הלמ"ד בצירי הייתי אומר כו' ת"ל לאלהים הלמ"ד בקמץ והאלף בחטף סגל בזובח לע"ז הכ"מ ועיין בז"ח בראשית במדרש הנעלם ד"ה פסקא שפי' זובח לאלהים יחרם כל המקריב קרבן וזבחו לשם זה הנקרא אלהים חייב מיתה בשביל שהוא שם משותף ואין אנו יודעין אם הוא זובח למלאכים או לבני אדם או להקב"ה וע"כ אמרה התורה בלתי לה' לבדו כלומר שצריך שיזכיר שם הוי"ה לבדו והוא ע"ד שאמר ר"ש בן עזאי מנחות ק"י א' ועכ"ז דברי הזוהר מופלאים שהוא נגד ניקוד התיבה ודו"ק, ודע דמשכ"ר בלשון הברייתא מנין לרבות המשתחוה ת"ל לא תשתחוה לאל אחר הוא כפי' גי' הספרים שכ' רש"י שם וכ' עליהם דשיבוש הוא דהא מיתה הכא לא כתיבא אלא דכצ"ל מנין לרבות המשתחוה ת"ל וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם וסמיך לי' והוצאת את האיש ההוא וגו' עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כי לא תשתחוה לאל אחר:

{{תועפר|ד}} שאינו מתכוין לעבוד כגון כו' כצ"ל והובא בהגמי"י פ"ג מהל' ע"ז ובנדפס הגי' שלא יכשל אע"פ שאין כוונתו לעבוד חייב כגון אלו כו' על כתפיהן ומקלסין אחריהן כו' וגי' הכת"י ומהלכין אחריהן ברורה.

{{תועפר|ה}} ולא אשנויי סמכינן מלשון זה נראה דר"ל דלא נקטינן לקולא כשקלא וטריא של הגמרא ויוכל להיות שחייב ויותר הול"ל נהי דאינו חייב איסורא מיהא איכא וצל"ע.

{{תועפר|ו}} פי' רבותינו כו' תלכון אחרי אלהים אחרים כצ"ל ופסוק הוא בדברים ו' י"ד ועיין פרש"י סנהדרין ס"ג א' ד"ה אבל ובמהרמ"ל שם וט"ס הוא מה שציינו בפרש"י שם ירמיה כ"ה ו' דגם רש"י כיון ללאו שבתורה וכ"כ הגרש"ש.

{{תועפר|ז}} ואני אכתבם במספר הלאוין, ליתא בנדפס ד' תיבות אלו ועיין להלן סי' שנ"א.

{{תועפר|ח}} למעלה סי' ק' ק"א ק"ב רמ"ה.

{{תועפר|ט}} ועצמות פגריהם כו' עד וכל משמשיהם חסר בנדפס ומשכ"ר כאשר פירשתי ר"ל לעיל סי' רמ"ה.

{{תועפר|י}} ואני. גי' הנדפס ואיני וכצ"ל.

{{תועפר|יא}} אלא נראה יותר דצ"ל אלמא ועיין סנהדרין ס"ד א' תוד"ה אע"ג שכ' ליישב אותה סוגיא דלא תקשה להעובד מאהבה או מיראה דפליגי בה אביי ורבא ומהרש"א שם כ' עדה"ת דלענין ח"מ קאמרי דאינו חייב אא"כ דנתכוין גם לעובדה אבל לענין חיוב חטאת חייב אף בלא נתכוין אלא לבזויה כיון דעבודתה בכך ואני תמה עליו דא"כ לא הועילו התוס' מידי בתירוצם דאכתי תיקשה להעובד מאהבה או מיראה דרבא אמר פטור אף מחטאת כמבואר בשבת ע"ב ב' ועיין סנהדרין ס"א ב' תוד"ה רבא ויש מפרשים כו' ושבת ע"ב ב' תוד"ה רבא א"נ אפי' בסתם ובע"ז שהכל כו' והוא פי' הרא"ם כאן כמש"כ הת"י בשבת שם והרא"ם מפרש כו' ועיין בכ"מ פ"ג מהל' ע"ז ה"ו שכ' בשם הריב"ש והוא כדברי היראים בפי' מאהבה או מיראה עיי"ש היטב ובתורת חיים לסנהדרין דס"ב א' עמש"ש בגמרא הניחא לאביי דאמר חייב אלא לרבא כו' הקשה דלשיטת הרא"ם משכחת לה שפיר שוגג בלא מתכוין מאהבה ומיראה אפילו לרבא ובסתם ע"ז דמודי רבא דחייב.

{{תועפר|יב}} כ' הווי העמודים נראה דס"ל לרבינו דאם עבר חייב מב"ד כדעת הר"ר דוד שכ' הר"ן בחי' שם.

{{תועפר|יג}} להרהר יותר כי מה שפרשתי עיקר בכ"מ כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס וכ"כ בהגמי"י פ"ג מהל' ע"ז ע"ש רבינו ובסמ"ג לאוין י"ז.

{{תועפר|יד}} ראיתי להתפא"י בפי' למשנה פ"א דע"ז אות ו' שכ' על דברי חכמים לאחר אידיהן מותר וז"ל הא אידיהן גופייהו אסור ולת"ק שרי עכ"ל והוא תמוה דלהדיא כ' רש"י בד' ו' א' ד"ה ליתני דכל הנך ג' דקתני במתני' אלפני קאי ואידיהן ממילא משתמע דכש"כ דאסור וכ"ה מתבאר מפרש"י שם ז' ב' דלכ"ע אידיהן גופייהו אסור אלא דלת"ק אסור ג' ימים לפני אידיהן ולרבנן בתראי אינו אסור אלא ב' ימים לפני אידיהן וכן נראה מהגמרא שם ו' ב' דבנשא ונתן לפני אידיהן ר"ל מתיר בדיעבד וביום אידיהן גופי' מודה דאסור ודברי הלח"מ פ"ט מהל' ע"ז ה"א תמוהין מאד כמש"כ בס' כרם יהושע למס' מכות ג' א' והנראה לי לתרץ ד' הלח"מ דגירסתו בהרמב"ם הי' משונה ממש"כ לפנינו דלפניו לא היה כתוב ברמב"ם "הר"ז מותר בהנאה" באותן הג"י דלפני אידיהן וא"כ פסק הרמב"ם כר"י וכפסק הר"י שבתוס' ושתי טעיות הדפוס הוא בהלח"מ ותחת מש"כ דאפי' בחגיהן צ"ל דלפני חגיהן ותחת מש"כ אסורה ביום חגם צ"ל כיום חגם ואתי שפיר.

{{תועפר|טו}} מכשול אלא משום דאזיל ומודה אסור. אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד כו' כצ"ל והמעתיק דלג מן אלא הראשון לאלא השני וחסר מה שבנתיים ודברי שמואל הוא בע"ז י"א ב', והנה דעת רבינו כאן דנפשטה האיבעיא דד' ו' א' אי משום הרווחה א"ד משום ולפ"ע למאי נ"מ דאית לי' בהמה לדידי' וכפרש"י ריש ע"ז וכמש"כ הר"ן לדעת רב אלפס והרמב"ם דלשאת ולתת משום דאזיל ומודה הוא ולא כר"ת שכ' הריטב"א בשמו דכיון דבעיין לא איפשיטא אזלינן לקולא ואינו אסור אלא כשאין לנכרי בהמה כלל וכ' בס' לחם סתרים לע"ז ו' א' דסבר רש"י ז"ל דאע"ג דלא חזינן דפשט הגמרא בהדיא מ"מ מדחזינן בד' ו' ב' דקאמר הגמרא וצריכי דאי תני לשאת ולתת משום דמרווח והך צריכותא לישנא דגמרא הוא ש"מ דסבר משום דאזיל ומודה הוא עכ"ל והריטב"א בחי' לע"ז ב' א' כ' ע"ד רש"י בזה"ל ואפשר היה לומר דמרן ז"ל סובר דאע"ג דהתם לא איפשיט בתר הכי איפשיטא מדרבא דאמר כולה משום דאזיל ומודה הוא ומה שמחק רש"י ז"ל מאי דאיכא בנסחי בגמרא וצריכא דאי תנא לשאת ולתת עמהם משום דקא מרווח להו וכתב דלא גרסינן משום דקא מרווח להו לאו משום דס"ל דטעמא דלשאת ולתת משום לפ"ע הוא אלא משום צריכותא דס"ד דתלמודא לא עביד צריכותא אלא גבי לשאול וללות וליפרע דקאמר רבא דכולה משום דמודה הוא עכ"ל הריטב"א. ובאמת לפנינו בפרש"י בד' ו' ב' איתא בזה"ל משום דקא מרווח להו גרסינן ע"כ וא"כ רש"י גריס הצריכותא דלשאת ולתת עמהם משום דקא מרווח להו וכדברי הל"ס הנ"ל ונראה דלפני הריטב"א הי' כתוב בפרש"י משום דקא מרווח לא גרסינן ולכן כ' מה שכתב ומדברי רבינו הרא"ם כאן נראה כמש"כ הריטב"א דהאיבעיא איפשיטא מדרבא דאמר כולה משום דאזיל ומודה הוא ובאמת ראי' זו אינה מוכרחת די"ל דרבא אלשאול מהם קאי וכן ללות מהן ולפרוע מהן וה"ק כולה אפי' לשאול מהם וכו' משום דאזיל ומודה הוא ולא משום גזירה וכן פי' הריטב"א בד' ו' ב' אבל ברישא דמתני' לשאת ולתת איבעיא בדוכתי' קאי. וראיתי להל"ס בד' ו' א' על האיבעיא דגמרא משום הרווחה כו' שהקשה דתיפשוט משום הרווחה מסיפא דקתני להשאילן ולהלותן ולפורען שאינו נותן להם בהמה מאי לפני עור איכא אלא ודאי משום דאזיל ומודה ולשאת ולתת נמי הוי דומיא דסיפא וניחא ליה עפמש"כ התוס' בד' ו' א' סה"ע דבמקח איכא לפ"ע שממציא לו מעות לקנות צרכי ע"ז א"כ איכא לספוקי נמי בלהלוותן ולפורען שממציא לו מעות ולענ"ד אין לומר כן דאכתי יקשה דתפשוט משום הרווחה מסיפא דקתני להשאילן דהדר בעיניה ואפ"ה אסור אולם כבר כ' הר"ן דהך בעיא ליתא אלא בלשאת ולתת אבל בלהשאילן ולהלותם ולפורען פשיטא דמשום דאזיל ומודה עיי"ש ועיין חינוך מ' רל"ב ומשכ"ש החינוך דזוזי לא חזו לתקרובת מאי אמרת דילמא זבן בהו תקרובת הו"ל לפני דלפני ובכה"ג לא מקפדינן כו' הנה לשון הריטב"א ריש ע"ז האי כלפני דלפני היא ולא מפקדינן ובס' מעין החכמה פקפק ע"ד החינוך עיי"ש.

{{תועפר|טז}} קורדנייא בנדפס קיסריינא וכ"ה לפנינו קסרינאה ועיין פרש"י אולם בחולין נ"ד ב' איתא דינרא קורדינאה ופרש"י שם מהרי אררט הוא וכן פרש"י בפסחים ז' א' בחיטי קורדניתא הצומחים בהרי אררט קשים הם מאד וכת"א בראשית ח' ד' הרי אררט טורי קרדו ובמדרש ש"ר פכ"ג סי' ג' ר' נתן אומר ירדינון היה וצ"ל קרדינון היה והגרד"ל שם כ' דצ"ל הרדפינון וכ"ה במדרש תנחומא בשלח סי' כ"ד ר' נתן אומר הרדופני מר היה ובס' לחם ושמלה לת"א בראשית ו' י"ד בלחם אבירים תפס להגרד"ל מהמכילתא ולא ראה דברי התנחומא שהוא כהגרד"ל.

{{תועפר|יז}} איבה שרי וע"ז סמכו כו' כצ"ל ובנדפס חסר מש"כ כאן שאלמלא כו' עד איבה והירא כו' ועיין בע"ז ב' א' תוד"ה אסור שכ' לכך נראה דשרי משום איבה כדאמר בגמרא כו' ע"ש ועיין בריקאנטי סי' רכ"ז ובשלטי הגבורים ריש מס' ע"ז שתמהו ע"ד רבינו ותירצו וכ"ה בריטב"א עמ"ש בגמרא טול וזורקו לבור בפניו וז"ל דאע"ג דשרי משום איבה גברא רבה כי האי מבע"ל לתקוני' ביה כל מה דאפשר ועיין בט"ז יו"ד סי' קמ"ח סעי' ה'.

{{תועפר|יח}} קטלאות בנדפס ליתא ותחת זה כתוב שם "ולולאות" וכ"כ בשלטי הגבורים ריש ע"ז בשם היראים ועיין ע"ז י"ט ב' תוד"ה הגיע שכ' שם בסה"ד ונראה שלא היה כתוב בספר רבינו שלמה מדלא פירש מאי קוטלאות ואם נאמר דגי' רש"י הי' ג"כ ולולאות לא הי' צריך רש"י לפרש מאי לולאות דלישנא דקרא הוא וזיל קרי בי רב הוא.

{{תועפר|יט}} וגירדום. במשנה איתא גרדום בלא וי"ו בראש והוא מוכרח ליה להאיכא דאמרי שם ט"ז ב' אמר רבא כולם להיתר כו' אימא של גרדום כו' ומלשון רבינו נראה דס"ל כל"ק אחד לאיסור ולכן כ' בסילקי וגרדום ומש"כ כאן אצטבוריא הנה בלשון המשנה שלפנינו אצטדיא וכ"ה בנדפס ומשכ"ר מאחר שמסייע נחשב כעובד כ' הגרא"ד שליט"א דדעת רבינו כהרמב"ם בפיה"מ שכ' בסילקי וגרדינין ואצטדיא ובימה כולן תארי כסאות ואצטבאות שעושין לכבוד ע"ז ובשבילה ודלא כפרש"י שפי' ובכל אלה יש נזק לרבים כו' והשם חדש נתקשה בדברי היראים ובערוך ערך במה כ' אסטדיא ובימה פי' מזבח לשם ע"ז ובערך אסטדיא כ' אין בונין עמהם בסילקי וגרדין אסטדיא ובימה פי' בית השחוקות נקראת אסטדיא ואסיר לבנות עמהם לפי שהם שו"ד כמפורש בגמרא עכ"ל וא"כ לפי' הערוך מתני' מילי מילי קתני אסטדיא משום נזק לרבים ובימה הוא לשם ע"ז.

{{תועפר|כ}} לע"ז פרצופות המקלחות מים בכרכין לא יניח פיו על פיהו וישתה מפני שנראה כמנשק לע"ז וכל דדמו מן המקרא להני תולדות והייתם וגו' כ"ה בנדפס וט"ס יש שם וכצ"ל וכל דדמו ורמז מן המקרא כו' ועיין בדברי המרכבת המשנה שכ' הפתחי תשובה ליו"ד סי' ש"א סק"ה ובתפא"י בחידושיו למשניות פ"ב דשבת מ"ה ובפי' למשניות פ"ב דע"ז אות מ"ה.

{{תועפר|כא}} המקראות הללו כ' רבינו בלשון רבים ולא הביא אח"ז כ"א פסוק אחד והייתם נקיים וגו' ובמשנה ב' פ"ג דשקלים איתא ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: ואולי כצ"ל כאן.