מהרי"ל/הלכות תפלת יום טוב
|
< הקודם · הבא > |
[א] פעם אחת חל יו"ט ו"ז והגיע ש"צ לברכו, ושאל אליו מהר"י סג"ל אם יודע לומר הפיוט יום שבת זכור. וסידרו רבינו יוסף קמחי לומר אותו במגן אבות מתי שחל יו"ט ו"ז. ואמר נכון לאומרו שם בק"ק מגנצא כי מנוחת כבוד המחבר שם בקברות. ואמר מהר"י סג"ל שראה בינקותו המנהג שגדול העיר היה רגיל להתפלל כי איקלע כן. ומנהג לומר שתי חרוזות הראשונות. ומנהג במגנצא לומר דוקא כשחל יו"ט ו"ז אז צריך להשמיע העם דנכנס שבת ואסורים תו אף בתיקון אוכל נפש. וכשיו"ט ה"ו או ז"א ליכא אז למיטעי ואין אומרים, אכן בשאר קהלות אומרים גם כשיו"ט ז"א.
[ב] מהרא"ק: א"א במה מדליקין כשחל יו"ט בשבת, ואין אנו נוהגין כן, אך אם יו"ט בערב שבת אז א"א דלא מצי לומר עשרתם ערבתם. אבל כשחל בשבת והוא עישר ועירב כרצונו ואמר כדיני'. ואין אומרים ויתן לך ביו"ט והוא מוצאי שבת.
אחד מוצאי שבת לחול, או לחול המועד או במוצאי יו"ט לחול בכולן מתפללין אתה חוננתנו. מה שאין מברכין אבשמים במוצאי יו"ט כבר פי' לעיל. אך מוצאי שבת ליו"ט מתפללין ותודיענו. במוצאי שבת וי"כ מברך בהבדלה מאור ובשמים ושאר כל הבדלות לא מאור ולא בשמים.
כל יו"ט שחל בשבת אומרים במנחה ואני תפלתי, וקורין בתורה, עכ"ל מהרא"ק.
[ג] אמר מהר"י סג"ל שכתב הר"ר זנויל ע"ה למהר"ם סג"ל על בני אדם שאינן מזכירין שבת ביעלה ויבא כשחל יו"ט בשבת, ובמרדכי לא כתב כן רק בשבת דחולו של מועד. ואז מסתבר לנהוג כן משום דבשל שבת אנו מתפללין, אך ביו"ט דכולה תפלה של יו"ט רק שמזכירין בתוכה השבת א"כ אמאי לא יזכיר שבת בכל מקום. והשיב לו שמקדם ראה כן הדין בתו' שאין לומר ביעלה ויבא שבת ביו"ט שחל בשבת. ומהר"י סג"ל [אמר] דנראה לו דרבותא נקט המרדכי, דגם אם בשל שבת מתפללין, מכל מקום לא יזכיר שבת בתוך יעלה ויבא בעבודה, אבל יו"ט ושבת שבשל יו"ט מתפללין וכולה חדא מילתא היא מתחילת אתה בחרתנו עד מקדש השבת וישראל והזמנים פשיטא שלא יזכיר שנית ביעלה ויבא, כיון שכבר הזכירו באתה בחרתנו ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת ואת יום כו'. מהר"י סג"ל אמר שמתוך רש"י במסכת ביצה וגם בשאר דוכתין משמע דאין להזכיר שבת ביעלה ויבא ביו"ט שחל בשבת, שלא פירש לשם אלא בהאי לישנא: אומרים ותתן לנו את יום המנוח ולבסוף מקדש השבת וישראל והזמנים, היינו אתה בחרתנו לחודייהו. ואמר מדקרא רש"י יום המנוח, סעד לבני אושטרייך שאומרים בתפלתם את יום המנוח. ופליאה היא שמניחין לשון הקרא זכור את יום השבת (שמות כ, ח). וכי תימא יו"ט נמי מתקרי שבת, מ"מ יום השבת לא מתקרי.
[ד] אמר מהר"י סג"ל מצוה לקרא ביו"ט לעמוד לתורה בעלי הבתים שהן מעמידין הקהלה לפיכך קודמין לכל אם אין ת"ח מופלג שם.
[ה] נוהגין לומר ביו"ט ותערב דוקא למוסף ולא ליוצר, וכן בתשב"ץ.
בכל רגלים בפני מהר"י סג"ל הולכים הכהנים לדוכן ליוצר כמו במוסף, ולא ידעתי מאין המנהג ששוב ראיתי באלו ארצות כלל אינן עולין רק במוסף.
[ו] שאלו את פי מהר"י סג"ל אם לחפש בשבת הסדר לקרותו למחר ביו"ט, ואמר אין שבת מכין ליו"ט, ויחפשו במוצאי שבת אחר סיום התפלה.