חתם סופר/שבועות/יח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש
גליוני הש"ס

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png יח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה אלמא בשלא סמוך לוסתה כו' ונראה לפרש דדייק כו' עי' מהרש"א שסתרו עצמם שבקו' נקטו משום דלא הוא סופן שגגה ובתי' נקטו משום ב' זיתים בהעלם א' ולפע"ד בקושייתם אפירש"י לא פסיקא להו דה"ל ב' זיתים בהעלם א' במ"ש תוס' לעיל י"ח ע"א ד"ה אי בעם הארץ כו' דלדידן לא מקרי זה העלם א' כיון שאמרה נטמאתי בנתיים דוקא לשיטת רבא מקרי העלם א' ולכן בתי' כ' שפיר דהש"ס הקשה איך קרי ליה אביי אנוס הלא ארבא קאי דאמר זאת אומרת כו' ולרבא מקרי זה העלם אחד אבל בקושייתם דקאי אתי' הש"ס לפירש"י לאביי ולק"מ מהעלם א' והקשו דה"ל ידיעה אע"ג דלמסקנא התם בשבת בשכח קודם הנחה ה"ל תחלתן וסופן שגגה וה"נ הרי לבסוף בפרישה לא ידע דאיירי בעם הארץ לזה ז"א דהא רש"י מוקי באבר מת ות"ח לשניהם ולכן בתי' לא פרשו הכי דאינהו לא מוקי לה כפרש"י הקצרתי מאוד הבן ודו"ק:

גמ' שקל קלא פתק ביה כו' לפע"ד דר' שמעון בן יוסי בן לקוניא נמי הבין ששאלתו הוא באמרה לו נטמאתי ואפ"ה כעס עליו ומייתי ליה מקרא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ומסקי' דלא תפרש הוא. ואפשר ע"ד הלצה דמש"ה פתק ביה קלא להזכירו בקרא דקרב אליך אל תגע בי דמייתי לקמן. ואפ"ה מסיק דלא הוה ידע אזהרה למשמש עם הטהורה משום דאי לאו דידעינן בלא"ה עשה מותהי נדתה עליו לא הוה מפרשינן לא תקרב לא תפרש דא"כ לקתה מדה"ד ונאמר הזר הקרב יומת הזר הפורש ימות אלא ע"כ שאני הכא דאיכא עשה בלא"ה ולכן מסיק חזקי' מותהי נדתה עליו לגלוי' אלא תקרב דקרא וק"ל:

תנו רבנן והזרתם כו' עי' בתורת הבית שער ב' מה' נדה שלו ובבדק הבית שם דמסיק אע"ג דקיי"ל וסתות דרבנן לענין בא מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה משום דשמא ראתה כבר לא חיישינן מ"מ אסור מדאורייתא לשמש סמוך לוסתה דשמא תראה חיישינן דדרך הדם לזוב ע"י התשמיש ומצרפי' לזה אורח בזמנו בא (אע"ג דאהאי חזקה לחוד לא חיישינן לענין לשמש לאחר זמן) ואם כן לפ"ז הטעם אינו אסור מדאורייתא בחבוק ונישוק באותה עונה דוקא תשמיש דדרך הדם לזוב ע"י אסור. עי' ביו"ד סי' קפ"ד מיהו אפשר דלהרמב"ם דס"ל בא"ע סי' ק"כ דחיבוק ונשוק דעריות דאורייתא מלא תקרבו לגלות ערוה אם כן ה"נ גזרו רבנן משא"כ להרמב"ן דלעולם דרבנן אם כן הכא אפי' איסורא דרבנן ליכא. וס' זו מצאתי בתשובה א' שכ' לי מורי מה' נתן אדלר כ"ץ נ"י וכ' שם עוד דהרמב"ם שהתיר בחבוק ונשוק באותה עונה אף ע"פ דס"ל דבשאר עריות דאורייתא מ"מ ס"ל להרמב"ם דעיקר טעם הפרשה סמוך לוסתה שמא תראה בשעת בעילה ולא יכול לפרוש עד שימות האבר נמצא ע"כ בועל נדה אבל בחבוק ונשוק אם תרגיש יפרוש מיד והאריך עוד שם ודברי פח"ח: מיהו מצאתי בספר נודע ביהודה ס' אחרת לחלק בין שמא ראתה לשמא תראה משום דשמא תראה אין לה חזקה שלא תראה שהרי ע"כ פעם אחת תראה וא"כ חזקה אורח בזמנו בא עדיף ואסור מדאורייתא סמוך לוסתה אבל שמא ראתה לא חיישינן דחזקת טהרה שלה עדיף כמו שמא מת דלא חיישינן ושמא ימות חיישינן:

וע"ש בתשובת נודע ביהודה כמדומני שלא ראה דברי הרא"ה בבד"ה הנ"ל ויש להאריך ואין כאן מקומו:

כבני אהרן מתים כו' הנה לעולם קיי"ל מקצת היום ככולו ולכן יום שעתידה האשה לראות בו כבר נוהגין בה דין טומאה מראשיתו אע"פ שהוסת בסופו והלילה מותרת מיד אע"פ שהיא סמוכה טפי לוסת מתחלת היום וכן להיפוך כמבואר היטב במסכת נדה ס"ג ע"ב ע"ש היטב ותבין שדוקא יומא קא גרים וכן לענין הקדושה יום שנתקדש או שעתיד להתקדש אפי' מקצתו כלו קדש לה' ואולי טעו בזה בני אהרן שחשבו כל זמן שלא נתגלה השכינה במשכן לא נתקדש ומותר להקריב קטרת זרה והיה להם להקדיש העונה כולה כיון שעתידה השכינה לירד היום והיינו דכתיב בקרבתם לפני ה' דייקא וימותו שהקריבו קודם בוא ה' ולכן ניתן עונש זה למי שאינו פורש סמוך לוסתה ואינו חושש לעונה הסמוכה לטומאה ודוק:

שם הויין לי' בנים זכרים פי' מדה במדה הוא סגר בפני התאוה לפרוש בעונה הסמוכה לוסת תלד זכר שאינה טמאה רק ז' ימים ז' ימים משא"כ בנקבה שטמאה שבועיים:

ואולי יש לומר דלאו זכרים ממש קאמר אלא ידוע דהמשפיע לעולם נקרא זכר ואם היא נקבה בתולדה אם זכתה להשפיע לאחרים אם בממון או לזכות הרבים כז' נביאות או להנשא לת"ח ויתפרנס על ידה והוא יושב באהלה של תורה ומרביץ תורה בישראל על ידה היא זכר באמת. והמקבלים מאחרים לעולם נקראים נקבות ואם הם זכרים בתולדה נקבות המה באמת וע"כ מבשרו שיהיה בניו זכרים משפיעים לאחרים וזהו ממש כמו שאמר ריב"ל בנים ראוי' להוראה. וטעם זה השכר אפשר משום דאמרו חז"ל אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה וכבר כ' מזה בתשובת כנסת יחזקאל ותפש עליו מורי נ"י בתשו' הנ"ל. וא"כ הרוצים להרבות זרעם משמשים סמוך לוסתה ממש בעונה הסמוכה אבל החוצצים בפני תאותם ואינם חסים על נפשם ועל זרעם הקב"ה נותן להם חלף עבודתם בנים זכרים פי' משפיעים לאחרים אשר מולידים בנים רבים מבלי חבלי לידה וצער גידול והמה תלמידים אשר הם בנים באמת בונים עולמות:

ואולי זה בעצמו הטעם למבדיל על היין במוצאי שבת ועיקרא לשייר מקידושא לאבדלתא ולא למלאות גרונו בלגימה גדולה בליל שבת מבלי לשייר למוצאי שבת הגם שהוא זמן עונת ת"ח והיין מרבה התאוה כאשר רמזו חז"ל מי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והוא אינו חושש ומשייר מקידושא לאבדלתא לכן זאת כל פרי עבודתו לתת לו בנים זכרים הראוי' להוראה ע"ד הנ"ל היפך ממה דכתיב ברשעים הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם ומסיים לכן גלה עמי מבלי דעת שעל ידם התורה משתכחת רחמנא לצלן משא"כ הנ"ל מרבים הדעת להעמיד תלמידים להבדיל ולהורות ויש לפרש בזה הפסוק שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת שסתמו בשכר ויין הוי על שם האמור משכימי בבקר שכר ירדופו כו' אוכלי לחם העצבים פי' כינה התשמיש באכילת לחם ובסמוך לוסתה שהעת עצבים להאשה דתנן מפהקת ומעטשת רותת וגוסה חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה עיי' בנדה. והם אוכלי לחם העצבים משמשים סמוך לוסתה שהוא לחם העצבים. ושוא להם כל זה כן יתן לידידו שנה דרשו חז"ל על ת"ח המנדדים שינה ומסיים כחצים ביד גבור וגו' שהוא תלמידים המנצחים בהלכה וידוע מה שדרשו חז"ל את אויבים בשער בת"ח שנעשו אוהבים בסוף ואין להאריך ודו"ק:

גמ' ר' אלעזר סבר בעינן דידע אי בשרץ איטמא כו' לפע"ד דר"א הכי מפרש השרץ ונעלם אם נעלם רק שנטמא בשרץ אף ע"פ שידע שהוא טמא מ"מ מקרי העלם בנתיים ואם כן שמע מיניה שהידיעה היתה שידע שנטמא בשרץ. ואין להקשות כיון שלא נעלם בנתיים אלא שנטמא בשרץ אבל יודע הוא שטמא הוא ונכנס למקדש איך מייתי קרבן דלא הוה שב מידיעתו יש לומר דמשכחת ליה שנעלם ממנו מקדש ומשום העלם מקדש לחוד לא מחייב דר"א לא מחייב אהעלם מקדש לכן מהני העלם שרץ. ומתורץ קו' ת"ח שהקשה כיון דלר"א בעי קרא דבעינן דידע אי בשרץ איטמא כו' אם כן מנ"ל דלא מחייב אהעלם מקדש והא"ש דממילא מוכח דהרי ע"כ איירי קרא בהעלם מקדש דאל"ה לא הוי שב מידיעתו וע"כ בהעלם מקדש וא"כ ק' העלם שרץ למה לי כלל תיפוק ליה משום מקדש אלא ע"כ לא מחיי' על העלם מקדש ופשוט:

ואין לומר אם כן מאי בעי רבא לקמן העלם זה וזה בידו מהו ולא פשיט מדר"א דע"כ איירי קרא בהעלם שרץ ומקדש יש לומר דקאי לר' יוחנן ורב ששת דס"ל משמעות דורשין איכא בנייהו ודו"ק:

אמר לו ר' יהושע כו' עד שיודע לך במאי חטא. הנה לר' יהושע מסתמא לא גרע מקדש וקדשיו משארי חטאות דבעינן ידיעה פרטיות בבתרייתא ובקמייתא הוא דפליג ר"ע משום דלא דרש השרץ ונעלם. אבל בבתרייתא מודה ר"ע דבעי ידיעה פרטיות כמו בכל החטאות לפי מה דקיי"ל הלכה כר' יהושע בההיא דחלב ונותר וכן פסק הרמב"ם להדיא פרק י"א מהל' שגגות והלח"מ שם הקשה עליו ממסכת נדה כ"ח סוף ע"א וע"ב דקאמר אנדרוגניס שראה לובן ואודם אפ"ה פטור מביאת מקדש דבעי זכר ודאי נקבה ודאית ומסיק דאשמועינן אפי' לר"ע דלא בעי ידיעה פרטיות אפ"ה פטור הכא. והשתא להרמב"ם עכ"פ לבסוף בעי ידיעה פרטיות לכ"ע ולפע"ד דלק"מ דודאי למאי דקיי"ל כרבי לעיל דידיעה קמייתא נפקא ליה מונעלם מכלל דידע ואם כן גריעה טפי דאפי' ידיעת ספק מהני כדלקמן סוף פרקין שפיר פסק הרמב"ם דנהי דלבסוף בעי ידיעה פרטיות כמו בחלב ונותר כר' יהושע מ"מ בקמייתא לא בעינן משא"כ ר"ע לעיל ריש פ"ק נפקא ליה ידיעה בתחלה הטל והוא ידע בין תרי ונעלם וקרינן ונעלם והוא ידע והוא ידע ונעלם א"כ ב' הידיעות מחד קרא נפקא ומקור אחד לשניהם אי הוה ס"ל לר"ע כר' יהושע דבידיעה בתרייתא בעינן ידיעה פרטיות גם בקמייתא הוה בעינן אלא ע"כ דלא בעינן כלל דלא ס"ל כר' יהושע ושפיר קאמר התם בנדה דר"נ איצטרך לדר"ע ועי' בסוף פרקין אי"ה אאריך בזה:

א"נ יש לומר דודאי לת"ק דהך דכריתות דס"ל אליבא דר' יהושע דאינו פוטר אלא במסתפק בחלב ונותר ושבת ויו"כ כו' לא בעינן הכא ידיעה פרטיות אפי' בבתרייתא דנהי דבעי דידע אי נכנס טמא למקדש או אכל קדש בטומאה ואי מסתפק באיזה משניהם שגה פטור מ"מ לא בעינן דידע באיזה אב ואין ללמוד זה כלל מהתם ואינו ענין ושפיר קאמר בנדה דר"נ אשמועינן להך ת"ק:

והרמב"ם פסק בהדיא כמאן דפליג במתני' התם בכריתות דאפי' ידע שעשה מלאכה בשבת ולא מסתפק ביו"כ כלל רק שלא נודע באיזה מלאכה נמי פטור א"כ ה"ה נמי אע"פ שידע שלמקדש נכנס ולא מסתפק באכילת קדש כלל מ"מ בעינן שידע באיזה אב נטמא וא"ש פסק הרמב"ם הבן ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף