אור זרוע/שאלות ותשובות/תשסג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה מה"ר שמחה זצ"ל להמחבר
אני מה אורה. שבח לבורא. עליך אני קורא. מי כמוהו מורה. חבירי ה"ר יצחק בר משה.
לפי מיעוט דעתי חזקה שלוי טען על ראובן בקרקע לצורך בית הכסא אין בטענותיו כלום חדא דחזקה שאין עמה טענה היא כל חזקה צריך לטעון אתה מכרת לי אתה נתת לי וזה [אינו] טוען אלא תנאי בעלמא ועוד דקיימא לן בחזקת הבתים כל"ב אין חזקה לנזקין וביה"כ אפי' שתק עשר שנים כדמוכח עובדא דרב יוסף פ' לא יחפור. על בן לוי שמיחה ביד ראובן שלא למחות בנינו בחצירו ולא ידע מה כח יש לבן לוי בחצירו של ראובן למחות בידו הא אמרינן בכל שותפין מעכבין זא"ז היינו כגון שלא חלקו מה שיש להם בזה החצר אבל חלקו ונתברר חלקו של ראובן או בן לוי [אינו] יכול למחות בידו אע"פ שיש לו תשמיש ודריסת הרגל בחצירו של ראובן ועכשיו ממעט ראובן בתשמיש החצר מחמת בנינם ומעקם הדרך דרך כניסה ויציאה יכול לומר לו ראובן לא עדיפת מדידי בדרך שאני נכנס ויוצא ומשתמש בחצר כן תעשה גם אתה. והא דאמרי' בפ' המוכר פירות מי שהיתה דרך הרבים עוברת דרך שדהו וכו' התם גוף הדרך היתה שלהם ומצד שהחזיקו רבים אסור לקלקלו אבל יחיד שאין לו דרך מיוחדת אלא דריסת רגל בעלמא לכנוס ולצאת לא שיעבד ליה חצירו מלבנות בתוכו כל צורכו רק שלא ימחה בידו תשמיש החצר ודריסת הרגל מלכנוס ולצאת דרך החצר למבוי אפי' עקם עליו הדרך. ועל בן לוי שרצה לגדור כנגד כל רחב ביתו וכו' מה שהכניס לוי אמתים לחצר וראובן אומר ששלא כדין עשה לאו כל כמיניה [כדתנן בפרק חזקת הבתים] לקח [חצר] ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה דטוענין ללוקח ה"נ דטוענין ליורש דילמא פייסיה בדמים אם נתן להם חצירות שלשתן ביחד ולא פי' כ"א יקח בעד ביתו עשאם שותפין בחצר וחולקין בשוה ואם קדמו המתנות זה לזה לפלוני חתני לוי אני נותן הבית פנימי עם החצר מסתמא כנגד כל רחב חבית שלו שאל"כ היה לו לפרש איני נותן לך אלא כנגד חצי בית: ועל הזהב שנחסר לבן לוי ה' רבעים וראובן לא ידע אנה לקחה הזהב לתקן תכשיט מסתמא מזה הזהב לקחה ישבע לוי שנחסר לו ה' רבעים ויטול. אם הבעל תיקן תכשיט לבתו נראה דנאמן בלא שבועה אין לך משיב אבידה גדול מזה כי לוי לא הפקיד אצלו ואעפ"כ הודה לו. ועל הי"ב ליטרין שאמר לו תקח מיד הנפקדת ושוב חזר בו אע"ג (דתנן) [דת"ר] קיבל מן האשה יחזיר לבעלה ואפי' אמרה בשעת מיתתה של פלוני הן איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושו כל זה מיירי שאין שם תובע אבל אם יש שם תובע אם הוא אמיד יחזירם לתובע וסבורני דהני תרי לישני דחזקת הבתים פי' הכי אי מהימנא לך אם אין שם תובע אלא על פיה יש לך להחזיר כו' ואיכא דאמרי אם אמידי לך פי' אם הן תובעין אותך ואמידי כי הואיל והוא ציותה והם תובעים יחזירם להם ואי לא אמידי וגם לא מהימני יעשה פי' לפירושו וה"מ דלא יהיב סימנא התובע [אבל אי יהיב סימנין] מהדרינן בסימנין אפי' מיתמי דאמרי' בפרק איזהו נשך דוקא דהבא אבל דבר המסויים לא דילמא פקדון נינהו ואתא מריה ויהיב סימנא ושקיל להון ופר"ח ש"מ דעל ידי סימנין מפקינן אפי' מיתמי ועיקרו בכתובות בפ' הכותב ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתי ציירן בסדינא בי ר' מייאשא שכיב ר' מייאשא ולא פקיד אתא לקמיה (דר"נ) [דרבי אמי] אמר חדא ידענא דלא אמיד ותו הא יהיב סימנא אלמא דמנין הוי סימן אפי' להחזיר פקדון אע"ג דהתם הוה אמר דציירן בסדיניה הא נמי שאמר כך וכך ביד פלוני ונמצאו דבריו אמת כיון דליכא מאן דתבע ליה ולא דמי לההוא עובדא דשומשמי פ' האשה דאמר אתרמויי אתרמי דהתם הנפקד כופר וטוען שלי הם ושלך החזרתי לך. וירבה מזלך. ותצליח בתורתך. כחשקי שמחה בר שמואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |