תשובה מאהבה/נז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה יום ה' כ"ו סיון תקסזי"ז לפ"ק פראג
מטיב כספי והוני ורב פניני אשר חנני קוני הוא כבוד הרב חתני מחמד לבי ועיני המאור הגדול החריף ובקי החכם השלם מוהר"ר איצק נ"י שלום לך ושלום לאשה בתי הצנועה הרבנית תחי' ושלום לבניך נכדיי ידידי' לחיו"ע אוכי"ר.
מה נאוו דברותיך הראשונות והאחרונות נאמר בהן עוב וישר האחרונות דברי נחומי' נחמתני בני נחמתני והראשונות הגות לבך תבונות לא יסולאנה בכתם אופיר ולא יערכנה שהם פטדה וספיר יען הגיעו אלי בימי אבל אמי הצדקית המפורסמת ע"ה וערבה עלי כל שמחה ולא קריתי במכתבך המשמחי' האלדי' ואנשים והנחתים בין כתבי קודש עד כי יתמו אבל שבעה ימים ואני בעוני עוד לא מצאתי און לי עוד אין דעתי צלולה להעמיק שאלה כי מלבד כאבל אם קודר שחותי רבו טרדותי אני בחד כרעא אארעא ובחד כרעא אעגלה בזמן קרוב ביום השלישי הבע"ל אי"ה בלי נדר אשים לדרך פעמי למרחץ טיפליץ אני וביתי כי בעוני יד ה' נגעה בידי לא אליכם כל עוברי דרך עכ"ז פניתי אני את הרעיוני מכל סבת בת מטרד ונקיתי שרעפי מכל דאגות תוגות וטאטאתי במטאטא כל העניני' והשלכתים מני לזרות הלאה ושמתי עין עיוני על דברי הרב חתני נ"י ומצאתי בהם מרפא מעלי לכלא גופא ושכחתי כל אנחותי ועלי לבי שמח כי כל פלפוליו ישרים משמחי לב וקב"ה חדי בפלפולי' והדין דין אמת כמ"ש במכתבי הראשון שהאומר לחברו הנני נותן לך מנה במתנה גמורה ע"מ שתתן לי אחר זמן זמנים מנה ופרס הוא רבית גמור וכמו שהאריך למעניתו גם חתני הרב נ"י והוכיח במישור בטוב טעם ודעת מכרעת.
הנה לכאורה נ"ל ראי' דמתנה עמ"ל אפילו להחזיר מנה אחרת ופרס אין בזה משום רבית דהא שושבינות דורונות עמ"ל ונגבית בב"ד כמלוה אפ"ה אין בזה משום רבית כי בדרך מתנה אתי לידי' יען כל ההולך ישר יראה אדרבה ראי' מהימנא לאידך גיסא דמתנה עמ"ל לו יותר יש בה משום רבית דהא הטעם דשושבינות לית בה משום רבית מסיק התלמודא במס' ב"ב דף קמ"ה ע"ב דלאו אדעתא דהכי יהיב לי' ופי' רשב"ם שאם רצה פוחת לו אלא מתוך שמחת ריעות הרבה בדורון וז"ל הרמב"ם פ"ז מה"ל זכי' ומתנה הל' י"ג ואין בה משום רבית אפי' שלח לו דינר והחזירן לו יו"ד מותר שלא ע"מ להוסיף לו שלח עכ"ל הרי להדי' אם המתנה מתחלה ע"מ להוסיף דינר רבית גמור הוא אפי' בשושבינות יען בשושבנות י"ל אפי' התנה עמו מתחלה להוסיף אין זה רבית גמור דהא א"י לתבוע אלא א"כ ישא אשה ואפי' אם ישא אשה צ"ל כאשר נשא הוא בתולה ובפומבי וכדומה כמבואר בגמרא שם אבל בעלמא ודאי רבית גמור וגם בשושבינות לא התירו אלא בלא התנה מתחלה להוסיף ודוקא על אופני' הנ"ל שכמה ספקות אם יבא לידי גביי' כלל ועיין.
מה שמעלתו הרב נ"י גזר אומר בכ"מ שדברו חכמי' במתנה עמ"ל צריך להחזיר הדבר בעצמו הן ולא דמיהן והבאית ראי' דלכך בקדושין אינה מקודשת משום יאמרו האשה מתקדשת בחליפין דגם בחליפין הסודרא הדרי למרי' משא"כ אם מחזירה מנה אחרת דלא דמי לחליפין דלא הדר אותו הדבר בעצמו תהי' מקודשת ומן התימה שלא יובא הדבר הזה בפוסקי' והארכת בזה ע"כ דברים הנעימי' בקצרה מאד. הן אמת כך פירשו רוב הראשונים דלכך באשה במתנה עמ"ל א"מ דדמי' לחליפין דסודר הדרי למרי' וא"כ יפה תמהת אם אמר האמ"ל במתנה עמ"ל לי מנם אחרת מה דינה אבל אני הגבר ראה ראיתי בהרמב"ם פ"ה מהל' אישות הלכה כ"ד האומר לאשה האמ"ל בדינר זו ע"מ שתחזירהו לי אינה מקודשת בין החזירה ובין לא החזירה שאם לא החזירתו לא נתקיים התנאי ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום עכ"ל הרי לדעת הרמב"ם אם היא לא נהנית אינה מקודשת א"כ אין חילוק בין החזירה מנה זו או מנה אחרת וצ"ל לדעת הרמב"ם מה דמסיק רב אשי במס' קדושין דף ו' ע"ב לבר מאשה שאין נקנית בחליפין ר"ל והאי דמי' לחליפין מה חליפין שאינו אלא אוחז הסודר ואינו נהנה אף בעמ"ל מנה יהיב ומנה שקיל ואשה אינה מקודשת אלא בהנאת פרוטה אבל לפמ"ש רש"י והרא"ש לפי שדרך להחזיר הסודר שמקנין בו א"כ אם החזירה לו מנה אחרת אפשר דלא דמי לחליפין כמו שעלה על דעתך הרמה וזה נראה לכאורה דבר נאה ומתקבל ולא ראיתי לא' שהרגיש שיש הבדל בין רש"י להרמב"ם.
אמנם לדברי הרא"ש במס' סוכה דף מ"א ע"ב במתנה עמ"ל א"צ להחזיר גוף הדבר דבעלמא מודו רבנן דאמרינן מה לי הן מה לי דמיהן א"כ לדידי' צ"ל אפי' אם החזירה מנה אחרת אינה מקודשת וצ"ל לשיטת הרא"ש מה דקאמר ר"א שאין אשה ניקנית בחליפין ר"ל בעבור דמשכחת לה אם מחזירה אותו דינר אינה מקודשת דליכא אלא כחליפין שנוטל הסודר ומחזירו ה"ה אפי' תחזירה דינר אחר ויותר נראה הדבר הזה ע"פ גירסת רבינו האי גאון בספר המקח ומובא בהר"ן גזרה שמא יאמרו אשה ניקנית בחליפין ר"ל שגזרו משום דאיכא חליפין דדמי לעמ"ל היינו אם מחזירה אותה פרוטה עצמה וגירסא זו אפשר שהי' להרמב"ם ולכך כתב ואם החזירתו הרי לא נהני' ויאמרו האשה נקנית נמי בחליפין אף גם שם לא נהנה באופן שאין ספק אצלי שכל הפוסקים שוין בזה שאין חילוק בעמ"ל בין אם היא מחזרת אותו כלי או דמי' לעולם אינה מקודשת דרבנן אפקעיני' לקדושין דלא יאמרו אשה נקנית בחליפין שוב מצאתי בב"ח אה"ע ר"ס כ"ט וז"ל ומיהו קשה הלא בא"ל לאשה ע"מ שתחזירהו לי הוי תנאי ומעשה בד"א דהתנאי בטל כו' וי"ל כיון דאפשר לשלם דמים ששוה החפץ שמקדש אותה בו לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד עכ"ל הרי שדבר פשוט בעיניו אפי' אינה מחזירה החפץ עצמו אלא הדמי' אינה מקודשת אמנם מלתא דפשיטא לי' להב"ח מיבעי' לי טובא וטובא ולפענ"ד לא נראה כן מדברי תוס' בכמה מקומות ועיין בתוס' שם ד"ה לא החזירו כו' שהרגישו בקושי' כזו ותירצו תירוצי' אחרים ועיין ב"ש אה"ע סי' ל"ח סק"ז ולא עלה על לבם לומר בזה דאפשר להחזיר הדמי' וכן במס' סוכה דף מ"א ע"ב בד"ה הילך אתרוג מקשי בתוס' שם מכל מתנה שאינה שאם מקדישה כו' עיי"ש ובהר"ן במס' נדרים דף מ"ח ע"א וקשה מאי מקשו הא אפשר להקדיש ולשלם דמים באופן שנלענ"ד שמדברי הב"ח אישתמטתי' דברי תוס' והר"ן הנזכרי' גם מה שכתבתי ראי' מהרא"ש דמס' סוכה שכתב דרבנן מודו בזה דאמרינן מה לי הן מה לי דמיהן נלע"ד דוקא שאין הדבר בעין אבל אם הדבר עדיין בעינא אפי' רשב"ג מודה כדמסיק במס' גיטין דף ע"ה ע"א ויש לי לפלפל עוד עפ"י מ"ש הרא"ש והטור אה"ע סי' קמ"ג דהא דאמרינן חזרת דמים לא הוי חזרה היינו שלא מדעתו כו' ועיין בספר כפות תמרים במס' סוכה יען הסוגיות רבות ומפוזרות ואני טרידנא טובא באופן שספקתך מדוע לא הזכירו הפוסקי' אם אמר האמ"ל במנה זו ע"מ שחזיר לי' מנה אחרת מאי דינא אין בידי דבר ברור ומחוורתא כדבריך כי נכונים ונאמנים המה שאין נקראת בשם מתנה ויש לי להביא ראי' לדבריך מהירושלמי המובא בתוס' במס' סוכה ובהר"ן בנדרי' שם ולקצר אני צריך והאמת עד לעצמו וא"צ ראי'.
ומה שנסתפקת בסלקא אדעתך מעיקרא באחד שנותן לחברו מנה ע"מ שאח"ז יתן הוא לו מנה אחרת ובתוך הזמן הזה פגע השמיטה אי אמרינן מתנה גמורה היא והחזרה היא קיומו של תנאי ואם לו קיום גזלה היא בידו ואינו משמט או מתנה זו ל"ש מתנה רק מלוה גמור ושביעית משמטת גם את זה נלע"ד להכריע משושבינו' לשטת הר"י במס' ב"ב דף קמ"ה ע"ב בד"ה אין כו' והכא ה"פ אין שביעית משמטתו דלא קרינן כו' ושמא לא יבא לידי לא יגוש שיכול לומר בבתולה אני עושה עמך כו' עכ"ל וכן נראה מהרמב"ם פ"ז מה"ל זכי' ומתנה הל' י"ג הרי דוקא במקום דלא יבא לידי לא יגוש אבל במקום דיבא לידי לא יגוש אף שהיא דרך מתנה כמו שושבינות אפ"ה שביעית משמטת באופן שדבריך נכונים וברורים שמתנה כזאת לא שמה מתנה אלא הלוא' גמורה כמבואר במכתבך בארוכה בדברים של טעם כעיקר דאורייתא.
ובאחת אני תמה על מעלתך מאד מאד שהארכת ורבת בדברי ריבות והמה לוטי' וכבושי' תחת לשונך שכתבת וכי שייך בזה אחר כוונת הלב כו' אם לא עשה מעשה של איסור וכי איסור לו לאדם להשתכר דרך מו"מ כו' ורק על מחשבת ע"א הקב"ה מענש על המחשבה ומכ"ש היכא דאין כאן אפילו מחשבת עבירה רק מחשבה טהורה להשתכר כו' ודי לנו מה שאסרה התורה ולא להפריז על המדה עכ"ל לא ידעתי את מי רבת את הריב הזה על מי שפכת שיח ואת מי דנת לכף חובה בהדי דידי קא מינצית ח"ו מעולם לא כך עלה במחשב' לפני במדה"ד אם בעבור שכתבתי יען אחר כוונת הלב הן הן הדברים שסיים מהר"מ ז"ל כו' אהובי חתני הרב נ"י מלפניך משפטי יצא קרא שנית המכתב ההוא אחר כוונת הלב עיניך תחזינה מישרים שדבריך נאמרו בחפזון מ"ש אחר כוונת הלב הן הן הדברים שסיים מהר"מ כו' ר"ל מי שיעיין בכוונת הלב עיניו יראו שהדברים שכתבת הן הן הדברים בעצמן שסיים מהר"מ כו' ואין להאריך בדברים שאינם נוגעים לדינא הכ"ד חותנך הדורש שלומך ושלום תורתך כל הימים. ה"ק אלעזר פלעקלס.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |